ביקורת ספרותית על בואי הרוח מאת חיים סבתו
ספר מעולה

---

יש ספרים, שכשכותבים עליהם בקורת צריך לעשות את זה מאוד בזהירות. כי כל מילה עלולה רק להרוס.
יש ספרים, שכשמסיימים לקרוא אותם, מסתובבים בבית בשקט, בלי לדבר, כדי לשמור על הרושם שלא יופר והקסם שלא יתפוגג.
יש ספרים, שלפעמים כשקוראים אותם או אפילו רק חושבים עליהם, פתאום עולות להן דמעות קטנות כאלו, בלי להתכוון, בלי ששמים לב בכלל. פתאום עולה לה מליחות כזאת לעיניים, סתם כך, ואת מוחה אותן בזהירות וחושבת בהפתעה: "אני בוכה? למה?"
יש ספרים, שקטעים מהם מהדהדים לך בראש הרבה אחרי שקראת והניגון העולה מהם מלווה אותך זמן רב.
להתקל בספר כזה זאת מתנה. והספר בואי הרוח, שהוא כל כך דק ותמים ובקלות רבה עלול להבלע בין שאר הספרים הקשוחים ועבי הכרס שבמדף, הוא אחד מהם.
אז נניח שאצלך בספרייה הוא לא נבלע, והצלחת לדוג אותו באצבעות בלי שהכריכה אפילו תתקמט. ואז אתה מסתכל על תמונת העטיפה, מעביר מבטך על הילדים הרוקדים, אולי מתעכב לרגע על התסרוקות המיושנות ועל החיוך שעל פני הנער הגדול מביניהם, כנראה מדריך או משהו. ואז אתה הופך את הספר לצדו השני וקורא:
"מי אתה, ילד? שאל. עולה חדש, עניתי. כך לימדו אותי לענות לכל שואל. אנחנו עולים חדשים, אני נכדו של חכם שויכה, ממצרים. כולנו עולים, השיב לי פרקש במהירות, עולים חדשים, עולים ותיקים, גם הארץ הזאת ותיקה וחדשה".
ואז אתה הופך חזרה את הספר לצדו הראשון, ומסתכל שוב על התמונה הדהוייה, ופתאום המחול הקליל הזה מכיל בתוכו הרבה יותר ממה שראית בהתחלה. והאדמה שסופגת לתוכה באהבה את רקיעות הרגליים, משתנה ללא היכר.
ואז אתה פותח את הספר וצולל בבת אחת לתוך עולם שכל כך שונה מהמציאות שסובבת אותך תמיד, אך איכשהו הוא מוכר לך. ופתאום כל מיני פיוטים שעד לפני כמה דקות לא הכרת, מתנגנים לך בתוך הראש כאילו היו שם מאז ומעולם. והווי חיים שכל כך שונה מהמוכר והידוע לך, ניצב מול עיניך באופן מוחשי-רק תוריד את העיניים רגע מהלפטופ החדש, ותראה.

יש ספרים שאוהבים להתחכם. להביא מלא משחקי לשון שנונים, גיבורים ציניים ועלילה מהפכנית.
ויש ספרים שהם כל כך פשוטים ורכים, תמימים כמו הגיבורים שלהם, וזה סודם. ספרים שמעזים להביא פשטות, רכות ואותנטיות לעולם ציני של בינה מלאכותית.

ביקורת, בדרך כלל, כותבים לאחר הקריאה. גילוי נאות: את בואי הרוח לא קראתי כבר שנתיים כמעט. ועכשיו, כשמתקדש עלי חודש אלול, והנשמה שלי משתוקקת להרגיש קצת את עצמה- רגע לפני שהאצבעות שלי מנסות לשלוף את הספר הקטנטן הזה בלי לקרוע שום דבר, הן באו לכתוב כאן ולנבא את מה שיקרה לי עוד מעט ויקרה כנראה לכל מי שיבחר גם הוא לקרוא את היצירה הזו.

ששש, אתם שומעים את האוושה העדינה הזו ממרחק? נראה לי שהרוח באה.

» ביקורות נוספות של ירושלמית:)
» ביקורות נוספות על בואי הרוח