ביקורת ספרותית על צערו העתיק של הירח - ספריה לעם #769 מאת נעמה דעי
ספר טוב

---

שמה של נעמה דעי מוכר לי כבר כמה שנים מאז שספר זה (הראשון שלה) יצא לאור. מסיבות שאינן רלוונטיות, יצא לי לשים עליו את ידי רק לאחרונה.

זהו סיפור מאוד ישראלי על אסון הפוקד את משפחת קהן, משפחה דתית לאומית המתגוררת בישוב קהילתי באיו"ש. אריאל, נער מתבגר בגיל תיכון נפצע בתאונה כאשר הוא מנסה להזעיק עזרה עבור בן דודו יותם אשר לגם כנראה יותר מדי אלכוהול. הפגיעה גורמת לאריאל נזק קוגנטיבי הפוגע ביכולתו לתקשר עם הסביבה. אריאל שעד אותה תאונה היה נער מבריק וטוב לב, המאור הגדול של המשפחה, הופך למרוחק ובלתי נגיש.

הסיפור מסופר לנו מנקודות מבט שונות של בני המשפחה, אם תרצו סוג של ראשומון מפי 10 דמויות שונות כאשר כל נקודת מבט כזו היא סיפור בפני עצמו עם עלילות משנה שונות. לדעתי (ולא בטוח שלכך התכוונה הסופרת) חלק מהדמויות האלו גם מייצגות סקטורים מסוימים בחברה שלנו. נגע לליבי במיוחד סיפורו של יותם אשר מסרב להמשיך ולהתגורר עם אימו לאחר שזו נישאה בשנית לאחר מות אביו, אך זה משהו הקשור לביוגרפיה האישית שלי. רק אריאל אשר כל הסיפור מתנהל סביבו, אינו מוסר את נקודת המבט שלו למעט שברי משפטים ולאורך כל הסיפור הוא סוג של נוכח נפקד.

הספר נוגע בתחומים רבים של חיינו: לא רק קשרי המשפחה והמחויבות הנובעת מהם אלא גם ענייני אמונה שונים, תהיות למיניהן הבאות לידי ביטוי בשאלתה של שי הבחורה החילונית ("אי אפשר לטעות אצלכם, נכון?") והיחס לדתיים לאומיים.

הכתיבה של נעמה דעי טובה מאוד אך אי אפשר בלי מעט ביקורת: לעיתים חשתי כי הכתיבה עמוסה ודחוסה מדי בתיאורים של פרטים שונים שממש מכבידים וספק האם הם נחוצים. העומס הזה גרם לי לעיתים ללכת לאיבוד ומדי פעם מצאתי את עצמי כשתוך כדי קריאה מחשבותיי נודדות לכוונים אחרים וחבל שכך. לא היה נגרע דבר מהספר לו הוא היה קצר בכמה עמודים ופחות עמוס. יש בעומס התיאורים הזה משהו שהזכיר לי את ספריה של יעל הדיה אותם קראתי לפני שנים וגם אז חשתי בעומס הרב של המילים. תרשו לייחס את זה לכך שזהו ספרה הראשון של נעמה דעי.

אני מתכוון לקרוא גם ספרה השני כי אין ספק שמדובר בכותבת מוכשרת ומעניינת.

4 כוכבים לאחר עיגול קל כלפי מעלה.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על צערו העתיק של הירח - ספריה לעם #769