אלבר קאמי

אלבר קאמי

סופר

אלבר קאמי, Albert Camus 1913, מוֹנדוֹבי, אלז'יריה - 1960, וילבּלֶוֶן, צרפת, חי את שנות ילדותו באלז'יריה, בתנאי עוני. כשאלבר קאמי היה בן שנה נהרג אביו במלחה"ע הראשונה, והוא גודל בידי אמו, כמעט חירשת-אילמת, ובידי סבתו.

ב- 1935 הצטרף אלבר קאמי למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנה פרש ממנה. בשל בריאותו הרופפת (הוא חלה בשחפת) לא גויס לצבא ב- 1939, אך בסוף 1941 הצטרף למחתרת הצרפתית והיה, בין השאר, עורכו של כתב-העת-המחתרתי "קוֹמבָּה" ("מאבק").

חיבורו הפילוסופי החשוב של אלבר קאמי, "האדם המורד", שהתפרסם ב- 1951, עורר תגובות סוערות במפלגות השמאל והביא לקרע מכאיב בינו ובין סרטר.

יצירתו של אלבר קאמי כוללת מחזות, רומנים, מסות, תרגומים ומאמרים פוליטיים. ב- 1957 הוענק לסופר פרס נובל לספרות.

רוב ספריו של אלבר קאמי תורגמו לעברית: הזר, המיתוס של סיזיפוס, אדם המורד, מיתת אושר, אדם הראשון ו הדבר.

» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (674):
יש לי וטרם קראתי, צרפתים משובחים, to read list, ספרים שקראתי , הספרים שלי, קורא בהקיץ, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, קראתי בחיי, ספרים שאני רוצה לקרוא, מומלצים ביותר, מתכוונת לקרוא, maty4, הזוי וטוב, רוצה לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרוא, Standards, קראתי, מתכוון לקרוא, עוד ...
1.
מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נתלו בו כבאחת מאותן יצירות מושלמות וחשובות, הבאות לעולם בנקודות מפנה של ההיסטוריה כדי להעיד על קיומו של קרע ולתת את תמציתה של רגישות חדשה" (רולאן בארת). לתרגום העברי החדש של "הזר" צורפה גם מסה מפורסמת של קאמי, "השיבה לטיפזה" - מסה הפותחת לקורא עוד אשנב להציץ דרכו אל עולמו האישי, הרגשי וההגותי, של מחבר "הזר". ...

2.
רומן מופת של אחד מטובי מספריה של צרפת שהוכתר בפרס נובל. סיפור רב מתח על מגפה המשותללת בעיר אוראן ועושה שמות בהמוניה הנכנעים לגורלם ועל קומץ עקשנים העומדים על נפשם ומנסים להילחם בנגע. בתיאור המגפה, אשר ניתן לפרשה כביטוי אליגורי לפגעי החברה והתקופה, נרמז ה"אני מאמין" של סופר-לוחם, מאנשי המוסר הדגולים בדורנו. ...

3.
באחת ההקדמות לספרו כתב קאמי: "המיתוס של סיזיפוס מנסה להשיב על בעיית האיבוד - לדעת כשם שהאדם המורד מחפש פתרונים לבעיית הרצח: וזה כן זה בלא להסתמך על ערכים נצחיים אשר נעלמו, אולי זמנית, או סולפו באירופה של ימינו - - - מותר ואף הכרח הוא לשאול: היש משמעות לחיים? לכן מותר להתיצב גלוי עיניים נוכח בעיית ההתאבדות. התשובה הבוקעת מבעד לפרדוכסים העוטים אותה היא: אפילו אין אדם מאמין באלהים אסור לו להתאבד. ספר זה, שנכתב ב - 1940 בעצם האסון שפקד את צרפת ואת אירופה, מצהיר כי אף בתוך תחומיו של הניהיליזם אפשר למצוא את האמצעים כדי לחרוג אל מעבר לו - - - אף על פי שהמיתוס של סיזופוס מציג בעיות שאין להן פתרונים בעיני הוא בגדר הזמנה מפוכחת לחיות וליצור בתוך תוכו של המדבר." תקופתנו נענתה למסר של קאמי והגותו נעשתה מתקבלת על הלב על הרקע הנורא של שתי מלחמות העולם והסכנה ללא תקדים של פצצת המימן. ספר זה בו מדמה הוגה הדיעות הנודע את מנת גורלה של האנושות לגורלו של סיזיפוס - הנאלץ לגלגל את הסלע אל ראש ההר במחזור אינסופי של עמל מפרך - הוא פתח אל עולם מחשבה שרק למראית עין דומה הוא לפילוסופיה של פסימיזם וייאוש, ולאמיתו של דבר הרי הוא אני מאמין הקורא לבני אדם לאשר את החיים באופן ההירואי ביותר ודוחה כל ברירה - הן זו של האיבוד לדעת הפיסי והן זו של ההתאבדות הפילוסופית, כלומר, הנחמה שבאשליה....

4.
מרד האדם נגד תפלות קיומו - נגד המוות, הרצח, אי - הצדק והעדר התבונה: זעקתו לאושר, ונסיונותיו הבלתי נלאים למרוד בגורל ובאלוהים ולכונן בעולם מלכות שכולה טוב: העפלותיו ונפילותיו - נבחנים על ידי אלבר קאמי במחשבה משוחררת מכל דפוס של שיגרה, ביושר אינטלקטואלי שאינו יודע פשרות ובעצמת רוחו של אמן יחיד ומיוחד. בספר רב - השראה זה על מצבו המוסרי, החברתי והפוליטי של האדם המודרני מנתח אלבר קאמי את התחנות העיקריות של רוח המרד, מאז המהפכה הצרפתית ועד למהפכה הרוסית, מן המרקיז דה סאד ועד לסוריאליסטים, ובדרכו אין הוא פוסח על האנרכיסטים והניהיליסטים, על מרכס ועל ניצשה....

5.
אלבר קאמי, מגדולי סופרי אירופה במאה עשרים. נולד ב1913-, במונדובי, אלג`יר. פילוסוף, שחקן, מחזאי, מסאי, מספר, לוחם המחתרת הצרפתית האנטינאצית. ב1957- זיכו אותו סיפורים אלה: ``גלות ומלכות`` ו``הנפילה`` בפרס נובל לספרות. תאונת דרכים שמה קץ לחייו והוא בן 46 שנה. העימות עם שאלות הקיום האנושי, החירות, הבדידות, הזרות, מצבו של האדם, משמעות החיים - אלה הם מוקדי יצירתו ההגותית והספרותית. ``...דארי הסתכל בשמים, במישור, והרחק מזה באדמות הסמויות מן העין ונפרשות עד הים, בארץ הגדולה אשר אהב אותה כל-כך היה שרוי לבדו``. (מתוך האורח`` לא. קמאי)...

6.
לספר הזה סיפור מיוחד: הוא ראה אור בצרפת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש־הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב־יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו. לפרסומו קדמו לבטים רבים וקשים, אך משיצא לאור נתקבל ברחבי העולם בהתרגשות ובהתלהבות, הן בזכות יפי הכתיבה והן בזכות היותו תעודה אישית ואנושית ממדרגה ראשונה. עולם ילדותו של קאמי באלג'יריה, שמקצת נופיו מוכרים לנו מספריו וממסותיו, מתואר כאן לראשונה מתוך קירבה וחום הכובשים את הלב, שהעיבוד האמנותי וההגותי עדיין לא הספיק להקהותם: בעליבותו ובעוצמתו, ברגעי האכזריות והחסד שלו, ובראש וראשונה בדמויותיו, בני משפחתו של קאמי, אנשים קשי־יום המוצאים איש את דרכו לעמוד בכבוד בדחקותם.   קריאת הספר הזה, שמחזיק גם את התוספות וההערות שכתב המחבר מעל לשורות ובשולי העמודים, היא בלי ספק מפגש חדש ואחר עם אלבר קאמי, האיש והיוצר....

7.
באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי- אונים. אבל יש בהם מי שנכנע לה מיד ויש מי שנלחם בה, יש מי שעושה אותה מבחן לאהבת האדם- האדם בכלל, ואולי יותר מזה, נפש אהובה אחת או שתיים:אם, ידיד, אישה, ילד. את רומן המופת הזה חיבר אלבר קאמי, חתן פרס נובל לספרות, על רקע מלחמת העולם השנייה, ומאז הוא היה לאחת היצירות הידועות ביותר בספרות העולמית. הספר כובש זה עשרות שנים את ליבם ורוחם של קוראיו בשילוב שהוא משלב סיפור ריאליסטי , מרתק ומרגש, עם משל על מצבו של האדם המערבי המודרני. משל זה עדיין תקף בלי ספק גם כיום, לאחר עוד ועוד תבוסות שנחל ההומניזם המערבי מאז ועד עתה. קאמי העמיד להומניזם הזה- שאת תבוסתו שאין לה סוף חזה בספר בפיכחון כואב- אנדרטאות אלמותיות בדמותם של אחדים מגיבורי הרומן. דמויות בשר ודם הן שהובסו כולן ואף על פיכן עצם מלחמתן היתה אולי סוג של ניצחון, ניצחונם של מי שאינם נושאים עיניהם אל האידיאולוגיות הגדולות, אלא "מסתפקים באדם ובאהבתו העלובה והכבירה". "הדבר" מובא כאן בתרגום חדש, חי ורענן , של אילנה המרמן. הערות: מהדורה ראשונה תשי"ג בתרגום יונתן רטוש...

8.
"איני מתעב אלא את הרוצחים. כל מי שיחפוץ לקרוא את המכתבים לידיד הגרמני מתוך היבט זה, דהיינו כמסמך של המאבק נגד האלימות, יסכים עמי, כי יכול אני לומר כעת שאינני מכחיש מן הנאמר בו ולו גם מילה אחת." ארבעת המכתבים לידיד גרמני, שנכתבו בזמן הכיבוש ונועדו לפרסום מחתרתי, כבר טומנים בחובם את המשנה של הדבר ושל האדם המורד. המכתבים חוסים תחת הגותו של סנאנקור, שבנוסחה מרתקת סיכם את הפילוסופיה של המרד: "האדם הוא בן תמותה, קרוב לוודאי; אבל הבה נמות מתוך מחאה, ואם נכון לנו האין, אל נעמיד פנים שצדק הוא!"...

9.
"[...] על הגשר עברתי מאחורי דמות שרכנה מעל למעקה ונראתה כמביטה בנהר. מקרוב יותר יכולתי להבחין בדמות אשה צעירה ודקה, לבושה בשחור. [...] צעדתי כבר כחמישים מטר כששמעתי את הקול – שלמרות המרחק נשמע אדיר בדממת הלילה – קול של גוף נחבט במים. נעצרתי באחת, אבל לא הסתובבתי. כמעט מיד אחר-כך שמעתי צעקה, ששבה ונזעקה כמה פעמים, נסחפה גם היא במורד הנהר, ולפתע נָדַמָה". עם נפילתה של האשה האלמונית אל נהר הסֵן מתחילה גם נפילתו של ז'אן-בָּטיסט קְלַָמַנְס, אולי הדמות העמוקה, האפלה ורבת-הפנים ביותר שיצר אלבֶּר קאמי. כמו לוּציפֶר הנופל מרקיע העדן אל תחתית השאול, גם קלמנס, הפרקליט המצליח ואיש החברה ההולל, נופל מאוויר הפסגות של פאריז למקום הנמוך ביותר באירופה. בְּבָּר מלחים מפוקפק באמסטרדם, הוא מגולל בפני עובר-אורח מזדמן את סיפור חייו ונפילתו, סיפור שהוא גם התוודות על חטאיו וגם כתב-אשמה נוקב, שנון ומסחרר, נגד המין האנושי כולו. בשיא של וירטואוזיות דוחס קאמי לרומאן הקצר הזה כמה מן המיתוסים המכוננים של התרבות המערבית, מן הברית החדשה ועד ל'קומדיה האלוהית' של דנטה, וגם ביקורת על חוגי האינטלקטואלים בצרפת, השָׂשים תמיד להאשים, לשפוט ולקשור אל עמוד הקלון, אפילו את מי שהיו רק אתמול חבריהם – רמז עבה לז'אן-פּול סארטר וחבורתו, שתקפו את קאמי בארסיות על התנערותו מן הקומוניזם הסטליניסטי. 'הנפילה', שראה אור ב-1956, הוא הרומאן האחרון שכתב קאמי, אחרי שתיקה ספרותית ארוכה. שנה אחר-כך זכה קאמי בפרס נובל לספרות, וב-1960 נהרג בתאונת-דרכים. 'הנפילה' מוגש כאן בתרגום חדש, נאמן ועדכני, במסגרת סדרת "פאריז-דָקאר" בעריכת ניר רצ'קובסקי....

10.
כשהתפרסמה המסה "הרהורים על הגיליוטינה" לראשונה, בשנת 1957, עדיין מילאה הגיליוטינה בצרפת את תפקידה, ועונש המוות הופעל על עבירות על חוקי המדינה ובעיקר על עבירות שבוצעו בזמן מלחמת אלג'יריה. רק בשנת 1981, יותר מעשרים שנה אחרי מותו של אלבר קאמי עצמו, בוטל עונש המוות בצרפת. אבל בארצות רבות עונש המוות עדיין קיים, בפועל או שלא בפועל, והדיון בעניין לא תם. קאמי, שסבר ש-"גזר-דין מוות לא זו בלבד שאינו מביא תועלת, אלא שהוא אף גורם נזק כבד", ניסח במסה זו את התנגדותו באופן שיטתי ומנומק, ונימוקיו וטענותיו תקפים ומעוררי עניין גם היום. לספר נוסף פתח דבר מאת דוד אוחנה....

11.
מיתת אושר אלבר קאמי תרגום אהרון אמיר השאיפה להגשמת האושר בטהרתו והתשוקה למצותו עד תום בכל רגע ורגע של החיים, עד לעצם שעת המיתה-אלה דוחקים בגיבור היצירה לנטוש את כל המסגרות המקובלות התוחמות את חיי האדם בחברה המודרנית, ואף לחרוג מן הנורמות המוסריות הבסיסיות ביותר. אחרית דבר והערות ז'ן סארוקי אלבר קאמי:1913-1960:סופר צרפתי, מנציגי האקזסטנציאליזם. נולד למשפחה ענייה באלג'יריה, ובעזרת מלגה שקיבל למד פילוסופיה באוניברסיטה. במלחמת העולם השנייה פרסם כמה קובצי מסות, מחזות ושלושה רומנים-'הזר'-1942, 'הדבר'-1947 ו'האדם המורד'-1953. הרומן האחרון עורר מחלוקת פילוסופית עזה בינו לבין סרטר. ב-1957 הוענק לו פרס נובל. נהרג בתאונת דרכים. ...

12.
13.
ספר המסות "פנים וחוץ" (LEnvers et i Endroit) ראה אור באלג'יריה בשנת 1937, בהיות קאמי בן 22 בלבד. שני עשורים חלפו עד שניאות קאמי לתת את הסכמתו להדפסה נוספת של יצירת ביכורים זו. בהקדמה המלווה את המהדורה החדשה, דן קאמי בהרחבה ביצירתו, זו שכבר ראתה אור וזו שעתידה להיכתב. ומודה ששורשיו נעוצים ב"פנים וחוץ": "אשר לי, יודע אני שהמעיין שלי נמצא ב"פנים וחוץ", באותו עולם של עוני ושל אור, שחייתי בו זמן רב..." תפיסת עולמו הקיומית של קאמי, הנשענת על הגותו של הפילוסוף קירקגור, מעוגנת בשמו של הספר: "פנים וחוץ״. על-פי השקפת עולם זו, קיימת דו-צדדיות בכל הסובב אותנו: אין בעולם שאנו חיים בו דבר הנושא אופי מוגדר וחד-צדדי. העוני המנוון, למשל, שקול כנגד אוצרות הטבע השווים לכל נפש: שמיים זרועי כוכבים, ים פתוח; השמש הצורבת אמנם מכלה, אך משמשת גם כמקור של אור ופריון. האדם מהלך כל חייו בין שני הקטבים: בין האור, החום והיופי מצד אחד, לבין חוויות הזיקנה, המחלה והמוות מצד שני. מכאן מסיק קאמי: ״אין אהבה לחיים בלי יאוש מן החיים" (מתוך המסה ״אהבה לחיים"). משאת נפשו כסופר, אומר קאמי בהקדמתו, היא לשוב ולשיר את אהבתו לחיים, שהחושך והאור שולטים בהם בערבוביה, ולחזור ולמצוא את האיזון שהתברך בו בספרו הראשון והמשמש מושא חלומותיו ומודל לכתיבה העוסקת בפן מסוים של אהבה. ...

14.
הספר כולל שתי מסות שראו אור לאחר זכייתו של אלבר קאמי בפרס נובל לספרות: הנאום מן ה10- בדצמבר 1957, שנשא קאמי עם קבלת הפרס, וההרצאה ``האמן ותקופתו`` שנשא כעבור ארבעה ימים באוניברסיטת אופסלה. שנת 1957 היתה שנה קשה לאלג`יריה, מולדתו של הסופר. בצוק העתים, סבר, משענתו היחידה של סופר היא אמנותו. האם לפנינו בריחה של האמן משדה הקרב של הפוליטיקה אל מגדל השן של האמנות? האם נס קאמי אל מפלטה החם של אמנות-למען-האמנות שעה שמולדתו מקיזה את דמה? תפקיד האמנות, גרס קאמי, הוא לקשור מחדש את ``הקשר הגורדי של הציוויליזציה, שבותק בכוח הזרוע.`` האמנות איננה מתכחשת למצוקות החברה, להמשכיות היסטורית ולמחויבות לתיקון עולם: ``זמנם של האמנים חסרי-האחריות עבר מן העולם.`` לספר מצורפים זכרונותיו של העיתנואי השוודי גוסטב ביורסטרום ופתח-דבר מאת ההיסטוריון ד``ר דוד אוחנה....

15.
מוות מאושר הוא הרומן הראשון שכתב אלבר קאמי, הוא היה אז בתחילת שנות העשרים של חייו. קאמי גנז את כתב היד לטובת כתיבת ספרו הנודע "הזר", שבמובנים מסוימים נשען על אותו רומן גנוז ונובט ממנו.  מוות מאושר ראה אור בצרפת בשנת 1971, כעשור לאחר מות המחבר. זהו חלון הצצה נדיר לרגע היוולדות הגותו וסגנונו של אחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים.    ״מי שיש לו כסף, יש לו זמן. על זה אני מתעקש. הזמן נקנה בכסף. הכול נקנה בכסף. להיות או להיעשות עשיר, פירושו שיש לך את הזמן הנדרש כדי להיות מאושר, אם אתה ראוי להיות מאושר״.    התביעה לאושר של פטריס מרסו, פקיד צעיר החי באלג'יריה תחת השלטון הקולוניאלי הצרפתי, מובילה אותו לבצע רצח שהוא ספק המתת חסד. כספו של המת מאפשר למרסו למרוד בשגרה המאוסה עליו, והוא יוצא למסע נואש בחיפוש אחר אושרו. במסעו הוא מיטלטל בין בדידות קיומית לבין נהנתנות דקדנטית.   אלבר קאמי (1960-1913), סופר ופילוסוף צרפתי יליד אלג'יריה, הוא חתן פרס נובל לספרות וממעצבי המחשבה האקזיסטנציאליסטית.  מבין ספריו שראו אור בעברית: 'הנפילה' (הספריה החדשה), 'גלות ומלכות' (הספריה החדשה), 'המיתוס של סיזיפוס' (עם עובד), 'הדבר' (עם עובד), 'הזר' (עם עובד)....

16.
17.
גלות ומלכות הוא ספרו האחרון של אלבר קאמי שראה אור בחייו, זמן קצר לפני זכייתו בפרס נובל לספרות. ששת הסיפורים שבו הם פסגה ומיצוי של יצירתו. כולם נוגעים בנושאים שבלב כתיבתו וחייו של קאמי, ובה-בעת הם שונים באופן קיצוני זה מזה, הן בתוכן והן בסגנון. בכפיפה אחת דרים כאן מיסיונר שיצא מדעתו בשבי הפגאנים, ואמן פריזאי שמנסה באופן קומי להמשיך ולצייר בדירתו הקטֵנה והולכת; פועל פשוט שסכסוך עבודה מעמיד במבחן את אנושיותו, ומהנדס צרפתי שבא לבנות סכר בג'ונגל הברזילאי; אשה שהמפגש המהמם עם מרחבי המדבר והשמיים פורץ את סכר תשוקתה, ומורה בבית-ספר נידח ברמות הסהרה, שבעל-כורחו נלכד בעימות חסר-המוצא בין ערבים לצרפתים. כל הדמויות האלה לכודות בגופן, בנסיבות חייהן, בחומות של ניכור ואי-הבנה, במרחבים מצטמצמים והולכים. כולן מצויות בְּגלות, גם אם זו רק גלות מעצמן, או אף בתוך ביתן; וכולן חולמות על המקום האחר, כמֵהות לנשגב, למלכות, שהיא סוג של קשר עז שלהן עם עצמן. מרבית הסיפורים מתרחשים באלג'יריה, מולדתו האהובה והפצועה של קאמי, שמפליא כדרכו לתאר את נופיה ואנשיה, בחמלה ובאימה, בפיכחון ובהשתאות. הים, השמש והמדבר שלה אינם רק רקע לעלילה, אלא מניעים אותה; הם מקור חיים כביר, כוח אכזר ומפרה, אדיש לבני-האדם אך מפכֶּה בעורקיהם....

18.
19.
יצירת המופת "הזר" של הוגה הדעות והסופר אלבר קאמי- במהדורת תרמיל מארסו גיבור הספר מתאר את קורותיו בגוף ראשון, מן היום בו מתה אמו עד לפני הוצאתו להורג, לאחר שהסתבך במקרה רצח של ערבי......

20.
אלבר קאמי (1960-1913), ספור ומחזאי, עיתונאי וכותב מסות, היה מעורב בכל מאודו בפוליטיקה של זמנו. כתב ב"קומבָה" ("מאבק"), הבטאון המרכזי של מחתרת ההתנגדות לכיבוש הנאצי בצרפת ושימש עורכו הראשי. קובצי הזמן הזה שבחר וערך מתווים גיבוש של חשיבה ערכית ופוליטית בד בבד עם תגובה לענייני השעה, ובהם: הקרע האידאולוגי והאישי עם ז'אן פול סארטר והאקזיסטנציאליסטים; חיזוק תנועת השלום למניעת הישות מלחמת עולם; מלחמתו בגזענות; הפולמוס עם הכנסייה הקתולית כל שתיקתה לנוכח אֵימי מלחמת העולם השנייה ומשטר הטרור של פרנקו בספרד; התפקיד המוטל על האמן והסופר; מורשת הרזיסטאנס; הקמת מדינת ישראל. בעיני אלבר קמאי, המילים "פוליטיקה" ו"מוסר" אינן מנוגדות. ...

21.
22.
מאמרים פיוטיים שבהם מתאר קאמי את אהבתו לאלג'יריה, מולדתו, לטבע שבה, לערים העתיקות והחדשות, לקיץ ולים התיכון. במאמריו מהרהר קאמי בין היתר במשמעותו של עצם המושג "ערים" והוא משווה בין ערי מולדתו באלג'יר לערים שהיה בהן באירופה ולערים עתיקות. קאמי עוסק ביופי ובאהבה כדברים העומדים בפני עצמם, ללא קשר למה שעשוי לקרות, כהרמוניות שקיימות בליבו כעת. כתיבתו היא פיוטית וחושנית כאחת, ותרגומה של אביבה ברק מביא את שתי התכונות האלה היישר אל לב הקורא. אלבר קאמי (1913-1960 ,(סופר, מחזאי, פילוסוף)...

23.
24.
25.
26.
27.
ומן מופת של אחד מטובי מספריה של צרפת, שהוכתר בפרס נובל. סיפר רב מתח על מגיפה המשתוללת בעיר אוראן ועושה שמות בהמוניה הנכנעים לגורלם, ועל קומץ עקשנים העומדים על נפשם ומנסים להילחים בנגע. בתיאור המגיפה, אשר ניתן לפרשה כביטוי אליגורי לפגעי החברה והתקופה, נרמז ה'אני מאמין' של הסופר-לוחם, מאנשי המוסר הדגולים של המאה ועשרים....


פעם הייתי מסיימת נובלה כזו בלי להרים את הטוכעס מהכסא. מאז שהתחלתי להשתמש בטלפון חכם (דברי ימי הקורונה), המוח שלי הוסב למוסח מורשה. בעיקר עם ... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
למרות המסקנה שאין משמעות לחיים, הספר מדבר אליך מאוד. בדיוק לנקודות הכואבות בחיים.... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
קאמי.. שם עם מטען תרבותי גדול. ההיסטוריה שלי עם קאמי היא די קצרה: כשהייתי בכיתה י' או יא קראתי את "הזר" בנסיעת אוטובוס אחת. חיבבתי אבל אי אפשר ... המשך לקרוא
9 אהבו · אהבתי · הגב
ניסיתי לקרוא, כמעט ולא הצלחתי להבין כלום.(ואני בדרך כלל מבין ספרים קשים לקריאה כמו של פרויד או משה פלדנקרייז) קשה להבין על מה הוא מדבר כשהה... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
אדם בשם מרסו חי את החיים השגרתיים והמשעממים שלו באלג'יריה הצרפתית. מרסו אוהב לשחות, לעשן ולאכול אצל אדם בשם סלסט וככה הוא חי את החיים שלו ע... המשך לקרוא
16 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ