ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 11 בספטמבר, 2025
ע"י בועז
ע"י בועז
יש כאלה שחושבים שהשכנים שלנו, שאיתם אנחנו אמורים לעשות שלום, הם מפא"יניקים. עם מפא"יניקים קל, או לפחות אפשר לעשות עסקים. אנחנו נתפשר קצת, הם יתפשרו קצת, אף אחד מהצדדים לא יצא ומלוא תאוותו בידו, אבל בסוף תיגמר הקזת הדם ההדדית שנמשכת כבר יותר ממאה שנה ונוכל לרקוד ביחד הורה ודבקה. גם עדי שורץ ועינת וילף חשבו בעבר שהפלסטינים הם כמונו, מפא"יניקים, והאמינו שאם תהיה להם מדינה ריבונית ביהודה, שומרון ורצועת עזה, ייתם הסכסוך ויפרוץ השלום. להפתעתם הם גילו שבכל פעם שהפלסטינים עומדים לקבל את המדינה הנכספת, ונמצאים כפסע, כמו שנהוג לומר היום, מהריבונות, הם מסרבים ופותחים בעוד סבב של אלימות. מכיוון שמדובר בחוקרים הגונים שמוכנים לאתגר את הנחות היסוד שלהם, הם החליטו לעשות דבר פשוט, להקשיב למה שהפלסטינים אומרים, וכשהם הקשיבו הם הבינו שהשכנים שלנו הם לא מפא"יניקים, ממש לא, וכמאמר השיר, הם רוצים הכול והם רוצים את זה עכשיו (רק בלי החן והגרוב של קווין)
הביטוי הנאמן ביותר לרצונם של הפלסטינים בשליטה בכל ארץ ישראל, מהירדן ועד הים, הוא התעקשותם על זכות השיבה. החידוש המעניין של המחברים הוא שהשיבה המדוברת היא גם גיאוגרפית, כלומר לכפרים ולשכונות בהם חיו עד מלחמת העצמאות, וגם כרונולוגית, שיבה בזמן, אל התקופה הטרום ציונית, בה לא הייתה ליהודים ריבונות בארץ ישראל. מתקפת השבעה באוקטובר הייתה ניסיון לממש את זכות השיבה.
צריך פשוט להקשיב להם ולהאמין להם. הישישה שעונדת את המפתח החלוד של ביתה שאבד על הצוואר לא עושה את זה מטעמי אופנה, היא באמת ובתמים רוצה וכמהה ומאמינה שתחזור לבית שהיה לה באסדוד או במג'דל או ביאפא או בג'מוסין (שכונת בבלי) דווקא אנחנו, כיהודים, שכמהנו לשוב לארץ אבותינו במשך פלוס מינוס 2000 שנה, אמורים להכיר היטב את הכמיהה הזו, אל הבית שאבד. אם אנחנו לא ויתרנו במשך מאות שנים על התקווה לשוב, למה שהם יוותרו אחרי 80 שנה? המחברים כותבים כי במערב, וגם בישראל מתייחסים בביטול ובפטרונות לכמיהה הערבית לשיבה, אומרים להם, אתם לא באמת מתכוונים לזה, זו סתם עז שאתם מכניסים למשא ומתן. את הגישה הזו מכנים הכותבים westplaining כלומר, המערב מסביר לערבים למה הם באמת מתכוונים (על משקל mansplaining - הסגברה בעברית)
הספר מחכים ומעשיר ומומלץ לכל אדם שחי בארץ הזאת, לא משנה מה דעתו הפוליטית. בספר מופיעים תכנים שכבר הופיעו בספרם הראשון של הצמד, מלחמת זכות השיבה, אז אפשר להסתפק באחרון.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
בועז
(לפני חודש)
הם כותבים שצריך לסגור את אונר"א, שמטפח עשרות שנים את התקווה של הפליטים, ליתר דיור צאצאיהם, לשוב לבתיהם. אני מניח שגם אם זה יקרה, הסכסוך לא יגיע אל קצו.
לפעמים הפתרון יותר גרוע מהבעיה שהוא מבקש לפתור. |
|
פואנטה℗
(לפני חודש)
אז בעצם הם לא מציעים שום דרך מעשית לפתרון אבל זה נראה טוב על הכריכה (גם אם באותיות קטנות)
|
|
בועז
(לפני חודש)
המחברים טוענים שעד שהפלסטינים לא יוותרו על זכות השיבה לא יהיה שלום. מכיוון שזכות השיבה מכוונת לחיסולה של מדינת היהודים, ומכיוון שכל מהותה של הלאומיות הפלסטינית היא שלילת זכותם של היהודים למדינה ריבונית, כנראה שזה לא יקרה בעתיד הקרוב.
|
|
פואנטה℗
(לפני חודש)
שמחתי לעורר דיון ;)
|
|
פואנטה℗
(לפני חודש)
אוקיי, אם זה אותו הסלע שעליו כולם רוצים לשבת אז מהי הדרך לפתרון, לדעת המחברים? איך מזיזים להם את הסלע?
|
|
בועז
(לפני חודש)
פואנטה, המחברים טוענים ההיפך. שאיפת השיבה משותפת לכל הפלסטינים, ללא קשר לגיל, לרמת האדיקות הדתית, ואפילו למקום המגורים הנוכחי. כאילוסטרציה הם מספרים על פגישה עם בת לפליטים שברחו בזמן מלחמת העצמאות לסוריה ומשם היגרו לשבדיה. היא נולדה בשבדיה אך מדברת בקנאות על זכותה לחזור אל ביתה ב"פלסטין".
כרמלה, קראתי את הספר הראשון לפני כמה שנים, כך שאני לא זוכר בדיוק מה היה בספר הקודם ומה נוסף. בספר החדש הם כותבים מנקודת המבט של 2025, אחרי השבעה באוקטובר. |
|
כרמלה
(לפני חודש)
תודה בועז.
קראתי את הספר זכות השיבה. האם הספר הזה, כולל חומרים חדשים שאינם כלולים בספר הקודם? |
|
פואנטה℗
(לפני חודש)
בהחלט אפשר להאמין לישישה עם המפתח החלוד אבל הדור הצעיר
פוזל לאירובה, קטן עליו הבית באסדוד.
יותר קשה להאמין להם בכל הקשור למבול אל-אקצא כי המסגד הקיצון נמצא בכלל בכפר אל-ג'ועראנה סמוך למכה, ולא בירושלים. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת