ביקורת ספרותית על סיפור כתוב במניפה מאת ליסה סי
ספר טוב

---

כמה בסיסי וחסר
הם גדלו, התבגרו, זקנו - ולעולם לא עזבו את בית ההורים. היכן ולמי נולדו – זה היה גורלם לעולם. כל זה אם נולדו למזלם הטוב – בנים.
רובם ללא השכלה, אין רכישת מקצוע, משכנתא, רכישת דירה, מטפלת, גן לילד. לא שכירות יקרה, חווית עבודת סטודנטים, דירת סטודנטים, מילוי קופסאות עם אוכל של אמא או אבא בסופ"ש לכל השבוע, מטפלת לילדים וקריירה להורים, גן באלפי שקלים. נסיעות, טיולים, עולם.
הכול ידוע וברור מראש.
פשוט.
ואם נולדה בת הרי היא כ"ענף מיותר" עד חתונתה ואז היא "נופלת" אל בית משפחת חתנה, שם תשרת את הוריו.
ובדרך עד לאותה חתונת שידוך בהיותה ילדה, נערה, תעבור כמה דברים, הכול בחדר הנשים של הקומה השנייה.
פשוט. פשוט, פשוט וחסר כל כך הרבה. כך היו החיים בסין הכפרית והשבטית, עד שנות ה-20.
פשוט וחסר.

סיפורן של פרח-שושן ופרח שלג.
שהיו ילדות מכפרים סמוכים, לאחר תקופת 'קשירת הרגליים', והפכו ל'אחיות תואמות' בשידוך.
על חברות הדוקה וכאב וסיפור ילדות והתבגרות ובגרות והתמודדות של שתי ילדות-נשים. וגם, ממש לפני סיום תובנה לגבי ערכי החברות וחשיבות השיח הפתוח.
על תהליך קשירת כפות הרגליים (או שבירת עצמות כפות הרגליים ועיצובן מחדש) בגיל 6-7, בדרך לקבלת רגלי השושן / הלוטוס הזעירות - סמל היופי הנשי.
על הנושו - הוא כתב סימניות של נשים לנשים, כך סיפרו, תקשרו, הביעו, התכתבו, ונכתב לרוב על מניפה בהמשכים.
על רקמה, אמונה, צבעים, ריחות, מכות, טעמים וקשיים.

קראתי את הספר לפני 16 שנים כשיצא לאור, זכרתי אותו מרתק. מהפנט. בעקבותיו קראתי את שאר ספריה של ליסה סי. ועוד אודות סין, יפן ועוד. חזרתי אליו שוב, כעת, כשפגשתי בו מאופסן עמוק בספרייה הביתית (וכשחיפשתי המלצה לבתי [החיילת, שלאחר שתשתחרר תצא לטיול הגדול במזרח רגע לפני לימודים אקדמיים, דירת סטודנטים שכורה, קופסאות בסופ"ש וכו] לספרים לקחת) אז כעת, ממרומיי... מצאתי אותו הרבה פחות מהפנט. יותר פשוט מהתרשמותי אז. סיפור חיים טוב, מעניין המסופר בגוף ראשון ע"י פרח-שושן שהאריכה חיים ובזקנתה ישובה בחדר הנשים של הקומה השנייה בבית משפחת בעלה אליו "נפלה" בהיותה נערה, והיום היא האישה הראשית באותו בית, ונתונה לאפוטרופוסות (בכל שלב בחייה הייתה אישה נתונה לאפוטרופוס: לאביה, לחמותה, לבנה) בנה הבכור, מספרת אותו. ומתארת את חייה.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על סיפור כתוב במניפה