ביקורת ספרותית על סיפור כתוב במניפה מאת ליסה סי
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 באוקטובר, 2020
ע"י gigi


"מגדלים אותנו כענפים חסרי תועלת. אנחנו אוהבות את משפחתנו, אבל לא חיות איתה לאורך זמן. אנחנו מתחתנות ועוזבות לכפרים שאיננו מכירות, למשפחות שאיננו מכירות, לגברים שאיננו מכירות... אנחנו מולידות ילדים, לפעמים הם מתים, לפעמים אנחנו מתות...". ציטוט זה , של גיבורת הספר , מסכם לדעתי את תמצית החיים הנשיים בחברה האנושית כשמילת המפתח היא ניצול- ניצול מיני, כלכלי, חברתי, מעמדי. שימו לב - לא אמרתי בחברה הסינית המסורתית, לא פעם-פעם בתקופה חשוכה אלא בכל ציוויליזציה אנושית.

למה את קיצונית? למה את מכלילה על כל הנשים בחברה האנושית? שכחת את גולדה מאיר? ראש הממשלה הרביעית. תראי איך נשים מפקדות היום, מעסיקות גברים היום, הולכות ויוצאות ללא הגבלת שעות והכי חשוב - אין הם נמכרות. הבכן, תנו לי לענות בקצרה ותמציתיות - היום, להיות אישה זו לא זכות. להיות אישה זו אינה ברכה. להיות אישה זו ברירה. ברירה שאנו חיות איתה, סובלות אותה ומקריבות עליה קורבנות. אח-אח, נושא רגיש, נושא מכעיס. אל תתחילי עם ההתקרבנות הנשית. בכל זאת, את כאן עבור "סיפור כתוב במניפה", ספר שנכתב על סין העתיקה. ספרי על העלילה, על התקופה, על סין של קונפוציוס, על ערכי הגבורה.

אבל הסיפור הוא על נשים וחייהן הקשים. אני מעוניינת לברר אם אכן השתנו הזמנים.
רוצים סקירה עניינית ללא נושאים אקטואליים? דפדפו, חברים. בהזדמנות זו , אתנצל על החרוזים, אני באמת לא יודעת מהיכן הם באים!

הנה עוד ציטוט , מנוסח בפשטות: "כשראתה כמה נפלתי ברוחי, הזכירה לי שהגברים עובדים את האדמה והנשים אורגות בדים, ושהחריצות לא תדע רעב, מתוך אמונתה שאני יכולה לשנות את גורלי. אבל איך יתכן עולם בלי עניים ומוכי גורל?". האם באמת ניתן לשנות את הגורל? ליצור חברה אידיאלית בה יש שיוון לכל מגדר?
עניים ומוכי גורל תמיד יהיו , לא משנה כמה לעתיד תתקדמו.. אז מה עם גברים ונשים בעת המודרנית, האם הם נעלמו?

אבל גברים מודרניים כבר אינם עובדי אדמה , תגידו. והנשים את הבדים העבירו למכונה. בוודאי זו התקדמות בדרך הנכונה! היום נשים יכולות להיות מה שירצו ואפילו להגיד לגברים שיקפצו. המממ.. נשמע משכנע. האין זו השקפת המודרנה? נשים כבר אינם סחורה אז אולי הן סתם חשות כמטרה.. אולי זו הכול התקרבנות גרידה והן יכולות להרגיש בטוחות במרחב של הסביבה.

בואו נערוך בדיקה וניעזר כמובן, בקידמה:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3053895,00.html

לינק ראשון:2005

https://www.mako.co.il/women-women_news/Article-cbdedd2d9c9a071026.htm

לינק שני: 2020


תקיפות מיניות

https://www.israelhayom.co.il/article/708753

רצח נשים

https://www.haaretz.co.il/opinions/1.8846549

אלימות פיזית

ג'נדרסייד (רצח תינוקות , במקרה זה בנות ברחם או מיד אחרי הלידה. המספרים מדברים על מיליונים)

סחר בנשים

https://www.ha-makom.co.il/post/revital-women-traf

אפליה כלכלית-מקצועית

אפליה דתית

הטרדות

החפצה

דיונים בממשלות בנושאי זכויות להפלה.

ועוד ועוד.

מעורר בכם אי נוחות , נכון? אתם מתחילים לתהות מה חטאתם לכל זאת..רק נכנסתם בגלל הציטוט היפה או הסקרנות.

אני, המרשעת, ניצלתי את הביקורת לדעותי הפמיניסטיות. כנסו לקישורים ואולי תוכלו לסתור את מה שכתבתי. מבטיחה לענות!

הנה שאלה אחרונה שאני רוצה לקחת מהעת העתיקה : להיות אישה- ברכה או קללה?

ואל תגידו - תלוי היכן נולדת, או אם המדינה שלך מתקדמת.. תסתכלו על המצב בישראל ותהיו בשקט. בעיקר, תפסיקו לשנוא את הפמיניסטיות.

הן לא מטורפות או עיוורות. בלעדיהן , אתם לא הייתם חיים במדינה "מתקדמת" ולא היו לנשים זכויות. כן, כבר עניתי לעצמי, נו אז מה.

זה עדיין מותר לי כאן, במדינה.

ודבר אחרון באמת- באיזה זכות גברים מעיזים לדבר בשם נשים, לשקף רגשות של נשים, לשטוח בפניהם את מצבן..?

ב"סיפור כתוב במניפה" , הנשים נחשבות עול על בני משפחותיהן, מזל רע, ענפים חסרי תועלת.

האם זה כל כך רחוק מהמציאות היום? תחשבו על זה לפני שאתם חוזרים לישון.

21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
gigi (לפני 5 שנים)
מיכל- חחח קרעת אותי מצחוק..
מיכל (לפני 5 שנים)
כמעט קראתי את שם הספר כ"סיפור כתוב במגיפה".
פרפר צהוב (לפני 5 שנים)
"אפריון הדמעות" הוא גם כן סיפור מרתק על מצב הנשים בסין. מומלץ למתעניינים.
אם הייתי מוצא אותו, כנראה הייתי קורא אותו שוב.
מורי (לפני 5 שנים)
פרפר, זהו קודם כל סיפור מרתק. מי שרואה בו גם סיפור פמיניסטי מה טוב.
פרפר צהוב (לפני 5 שנים)
gigi, תודה על הסקירה לספר שממתין אצלי לתורו.
אני מבין שהסקירה היא מניפסט פמיניסטי עם קצת תזכורת לספר, כשאני לא בטוח כמה היא משקפת את האמור בספר.
בכל מקרה, מנהג קשירת הרגליים בסין הוא אחד המנהגים המזעזעים, שרק מוח חולני היה יכול להגות ולראות אידאל יופי ברגליים דחוסות ושבורות. תחילתו של המנהג כנראה בתקופת חמש השושלות במאה ה-10, כאשר רק במאה ה-20 המנהג הופסק. מי שניצלו מהמנהג הזה היו הנשים שעבדו בחקלאות, ולכן היו צריכות רגליים בריאות. מעניין שמי שפגעו בנשים היו הנשים המבוגרות בבית, כפי שקורה עם מילת נשים.

מסכים איתך לגבי האלימות הספציפית נגד נשים בארץ ובעולם, ומעדכן אותך שיש מעשי אלימות גם נגד גברים, החל מגיל שמונה ימים.
מורי (לפני 5 שנים)
כל עוד יש בינינו הסכמה, הכל תקין.
gigi (לפני 5 שנים)
מחשבות- צחקתי כל כך חזק עכשיו..ואי, אתה ממש יודע לכתוב! בעניין התוכן עצמו - הממ, נסכים לא להסכים:)
מורי (לפני 5 שנים)
לא מסכים. הומו אינה הגדרה לכלום, רק להרגלי מיטה. גם שמאלן אינה הגדרה וגם לא איטר יד ימינו. אולי הומו שמאלן, שהוא גם איטר יד ימינו יכול בהחלט להוות פיגוע בעדות מסויימות.
gigi (לפני 5 שנים)
מחשבות- איזו תגובה שנונה, לרגע דמיינתי הומו מנגב חומוס חח אבל אתה חייב להודות שהרגלי המיטה הם בהחלט חלק מהזהות והומוסקסואלים אינם אנשים רגילים, מעולם לא קיבלו יחס כזה. כמו הנשים,הם חוו רדיפה והתעללות קשה לאורך כל שנות ההיסטוריה וחלקם סובלים עד היום. מינך, ההגדרה המינית שלך , המראה שלך וכיוצא בזה קובעים את היחס שתקבל, לא?
בקשר לסיפור- הוא אינו נכתב כך שנראה אותו מעינייים מודרניות , זה בהחלט "עלי", כמו שאומרים אבל אם ראית אותו מעיניים אנושיות אז הכל טוב חח
מורי (לפני 5 שנים)
הסיפור היה חזק ומרתק, אבל אני מתקשה לראותו בעיניים פמיניסטיות. באותה צורה, כשאדם מוגדר הומו, הוא ממשיך להיות אדם רגיל והרגלי המיטה שלו לא צריכים להגדיר את כל הזהות שלו, גם לא את הצורה שהוא מעדיף לנגב חומוס.
gigi (לפני 5 שנים)
yaelhar- תודה רבה! אשמח להמשיך בפרטי, אם תרצי.
gigi (לפני 5 שנים)
מחשבות- מעניין אותי איזה רושם הספר הותיר עלייך אם ניסית להמשיך לספרים נוספים של אותה סופרת.מבינה אותך בכל אופן כי יש צורך בסבלנות עם ספרי ליסה סי.
gigi (לפני 5 שנים)
בנצי גורן- אכן, ליסה סי היא סופרת גדולה ובעיני , היא סופרת קאנון לענייני סין אבל שווה קריאה.. שמע, תלוי למי ומתי. לא כל הנשמות חזקות ואמיצות מספיק לרחף אל תוך עולמה. לי אישית, יש פעמים שאני חייבת לשמור מרחק מהספרים שלה.
gigi (לפני 5 שנים)
חני- אני שמחה שאכן ניצלתי את הביקורת ניצול מועיל ומעורר מחשבה, זו הייתה הכוונה:)
גם אני הזדעזעתי מהספר, הוא טראומתי כל כך שבקטעים רבים בכיתי על חיי והרגשתי מצוקה נפשית וכאב פסיכוסומטי בכפות רגלי. זעקתי למוות שעדיף על פני אותם חיים וחשוב לזכור שזהו אינו סיפור של יחידים, אלא מסורת שכללה מיליוני נשים במשך אלפי שנים..המסורת של סין ..אם היה אפשר להשוות משהו לשואה.. משפט האחרון שציטטת , מעניין מהיכן, מרגש בכנות העצובה שלו. תודה על תגובה מחזקת ומקסימה!
חני (לפני 5 שנים)
סקירה פמניסטית ובועטת גיגי. אם ניצלת זהו ניצול מועיל.
קראתי את הספר ודי הזדעזעתי.

משפט יפה ששמעתי מהמנחה שלי היום
אם כבר מדברים על מגדריות: זה נכון תרבותית
אך אפשר לשייך לכל דבר. אני רואה
שינוי קלוש והעיקר שזזים לאן שהוא...

"אם סובייקט בתרבות תמיד שווה לגבר
אז איך מכוננים סובייקטיביות"?.
מורי (לפני 5 שנים)
אהבתי את הספר. ספר אחר שניסיתי נטשתי.
בנצי גורן (לפני 5 שנים)
כל מה שכתבה ליסה סי, שווה קריאה.
yaelhar (לפני 5 שנים)
מעניין מאד מה שכתבת, מנומק ומצליח לגרום לי לחשוב.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ