הביקורת נכתבה ביום ראשון, 24 בדצמבר, 2023
ע"י אנוק
ע"י אנוק
"אם לא היו לי קרובי משפחה [או חברים] לרוץ אליהם בשעת הצורך, הייתי חיה התקף חרדה"
כי חודשיים וחצי, עשרה שבועות - כלום לא נקרא חוץ ממה שרע. כלום לא נצפה חוץ ממה שעושה רע. ואולי טוב שהעשייה נעשית והרבה לצד העבודה שנמשכת (בערך, לא ממש) בסוג של אין ברירה.
ובחדר הריק של הילד, שכבר מזמן חייל ופתאום משחקי המלחמה הפכו פרק אמיתי בחיים והילד מתמרן מפקד במלחמה, נותר מאחור בודד בין בודדים רבים גם "אבא ארך רגליים" הספר הנאיבי המתוק, כזה של סתם כמה שעות קטנות של ימים טובים. ולפתע הוא כל כך התאים, ככה אחרי שנים, לרגיעון לגעגוע, לבריחה קלילה לסתם תחושת שגרה פשוטה.
עם הנאיביות, ההומור הדק, המתיקות, האיורים הקטנים.
ואז, גם התגלה שיצא ספר חדש, המשך לראשון, "אבא ארך רגליים 2" המשמח.
וזה השני כתוב בסגנון של הראשון, אותה נאיביות מתוקה, הומור דק, חדוות יומיום של ילדים, איורים קטנים.
הפעם ג'ודי אותה הנערה השנונה חדת הלשון והמקסימה, שכותבת את המכתבים לארך הרגליים בספר הראשון, כבר אישה מבוגרת שהסתדרה לא רע ומתוקף תפקידה מְמַנה מנהלת חדשה לפנימייה, בראייה מקורית ושונה, יצירתית וחכמה, חושבת על סאלי חברתה, בת גילה, החברה אתה חלקה חדר בקולג' ועל פניו כל כך לא מתאימה למשימה - לניהול הפנימייה - גם סאלי זו, בת תפנוקים למשפחה עשירה, מופתעת מההצעה כי מה הקשר בינה לבין פנימייה, ילדי פנימייה יתומים ואומללים, ילדים שבאים ממשפחות חרבות. היא מתלבטת, אך בהיותה בוגרת קולג' משועממת מחליטה לנסות, לתפקיד זמני (מבחינתה) כמובן לתקופה קצרת מועד עד שתגיע הצעה למשרה ראויה או האיש שאתו תבנה את ביתה. וקסם קורה, גם בספר הזה.
גם השני כקודמו הוא רומן מכתבים שכותבת הפעם סאלי המנהלת, לסירוגין לג'ודי חברתה, לרופא הילדים, ולעוד מספר יעדים. מתפתחים קשרים, צצים ילדים מקסימים. התמודדויות רגישות ויפות. חמוד מאוד.
ומה הקשר לציטוט שפתח את הסקירה ולזה שסוגר אותה? תוך כדי קריאת הספר הקליל הזה, וכנראה שאי אפשר לברוח מזה, צצים פה ושם לא מעט משפטים שהיו בסתם ימים נקראים וחולפים, אך לא עכשיו, כשהרבה משפטים מחזירים חזרה לימים האלו, מקרקעים את המחשבות שוב מהניסיון לנדוד, שוב להיסגר, שוב לכאוב.
"...ועוד הרבה ילדים ראו מראות מזעזעים [...] ואף חוו בעצמם חוויות של התעללות, ממש כואב הלב. אני מקווה שאחרי שנים אחדות שבהן הילדים יחוו שוב בית, חמימות, אהבה בלי גבול ואושר, הם יוכלו להתרפא מהזיכרונות הקשים שחרותים בליבם"
לימים טובים יותר.
24 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לי אור
(לפני 4 חודשים)
לא ידעתי שיש ספר המשך.
הזכרת לי את אבא ארך רגליים...אני חושבת שזה היה הספר האהוב עלי. עשית לי חשק, אני רק תוהה אם לקריאת הספר השני או לחזור ולטבוע בנוסטלגיה המתוקה והבטוחה. |
|
|
אנוק
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה. אמן, לסתם שגרה פשוטה, מאתגרת בשטויות.
|
|
|
רץ
(לפני שנה ו-9 חודשים)
מרגש- ומקווים לימים שפויים.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-9 חודשים)
התכוונתי בעיקר ליעל שלא אוהבת ספרי המשך.
זה נכון שיש בו דמויות מהספר הקודם והוא גם עוסק בנושא שהיה משמעותי בספר הקודם - טיפול בילדים בבתי יתומים והפער הבלתי ניתן לגישור בין גידול ילד במוסד לגידול ילד בבית. אבל זה לא ספר המשך שממשיך עם אותם גיבורים בנקודה בה עזבנו אותם ומספר מה קרה להם אחר כך, זה ספר שעומד בפני עצמו ולכן לדעתי מומלץ גם למי שבד"כ לא אוהב את הקונספט של ספרי המשך. (וכן, הוא נכתב בידי אותה סופרת) |
|
|
אנוק
(לפני שנה ו-9 חודשים)
כש"אויב יקר" הוא שם מתאים ומדויק יותר.
אני רואה בו המשך של ממש, אם כי אפשר לקרוא רק את 2 בלי 1.
|
|
|
רויטל ק.
(לפני שנה ו-9 חודשים)
גם אני נהנתי ממנו
הוא לא באמת ספר המשך בעיני. ג'ודי מ"אבא ארך רגליים" היא דמות מאוד שולית פה, אפשר לקרוא את זה כספר בפני עצמו בלי להרגיש שחסר משהו. גם בחירת השם בעברית היא בעיקר שיווקית, במקור הוא נקרא "אויב יקר". |
|
|
אנוק
(לפני שנה ו-9 חודשים)
יעל, כן, אותה הסופרת. אותו הסגנון, ואותן הדמויות - המשך של ממש.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
מעניין לדעת שיש ספר המשך
מן הסתם לא אקרא. אני לא אוהבת ספרי המשך בכלל. אבל לפחות את ספר ההמשך הזה כתבה אותה סופרת(?) |
|
|
אנוק
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה. לא התאכזבתי, אם כי
זה נכתב מנקודת מבט של אישה מבוגרת, וחלק לא מבוטל בחן של הראשון היה שנכתב מנקודת מבטה של נערה חדת לשון שובבית ומתוקה.
|
|
|
גלית
(לפני שנה ו-9 חודשים)
בד"כ אני לא אוהבת כאלה מין ספרים
שמנסים להמשיך את הקסם של הראשון. רוב הזמן זה לא מצליח ולא ממלא את הרצון לדעת " מה קרה אחר כך " לפעמים דווקא כן. יש לי אותו בדיגיטלי ממתין בסבלנות... אני שמחה לשמוע שאת לא התאכזבת.
|
24 הקוראים שאהבו את הביקורת
