ביקורת ספרותית על סיפור כתוב במניפה מאת ליסה סי
ספר מעולה

---

סין של פעם, מסורת על גבי מניפה, קשירות רגליים וציות עיוור.

מצאתי בספר את היופי, הרוע, הבדידות, החמלה, אך בעיקר גורל משותף לאלפי ילדות קטנות
שהפכו לנשים בוגרות עם גורל דומה שהיו חייבות להמשיך גחלת של אלפי שנים
ומסורת של כתב סודי שנקרא "נושו" על גבי מניפה כמו טלאי על גבי טלאי לאורך החיים של סיפור חייהם.

"צייתי צייתי, אך לבסוף עשי כרצונך" זו כל התורה כדי לשלוט על ממלכתך ביד רמה של גבירה.
אני לא יכולה שלא לחייך למילים הללו
שכל כך הרבה נשים חכמות בכל העולם משתמשות בהן כדי ליצור שקט, אחווה, שלום בית,
וכמובן העיקר והוא : להצמיח כנפיים בכל מוסד שכובל את המעוף שלנו הנשים למוסכמות שעוצבו שנים על גבי שנים של דורות .

לא יודעת מה הייתי עושה במקום הילדות הרכות הללו . האם הייתי בועטת וצורחת שלא יקשרו לי את הרגליים.
כי איך אפשר בלי לרוץ ולקפוץ ולהרגיש את הרוח שורקת ומבדרת את השיער.
איך אפשר להישאר כלוא בחדר עם נשים בבידוד כפוי ולרקום לשיר ולתפור כל היום אך בלי לצאת מהחדר .
בוודאי הייתי משתגעת בלי לנגוע בדשא או ללטף פרח.

לא מוצאת בליבי אפילו נקודה אחת ראויה שבשבילה ארצה לשבור את עצמות כפות הרגליים
שלי גם לא בשביל להשיג לי שידוך טוב.

היה את "המנחש" והוא כמובן היה מגיע לילדה בת 4 או 5 ובודק את כפות הרגליים, הוא היה קובע בדיוק את הדקה
הנכונה שבה האם והדודה תקשור את העקב לאצבעות בחוזקה כדי שאצבעות הרגל תישברנה
ואז המבנה הישן של הכף יהרס .
כף רגל ענוגה וקשורה היטב הייתה מביאה שידוך טוב, היא הייתה ערבות לחיים מסודרים.
היא הייתה הכל כולל עינוג הגבר. היא הייתה הציות והמשמעות של כל ההכנה הזו לקראת המטרה
האמיתית שבשבילה נשים באו לעולם.
"היי צנועה ונוחה לרצות, רגועה וישרה בנוהגך: היי שקטה ונעימה בדיבורך:
היי מאופקת ונאצלת בתנועותייך: יהיו ידייך אמונות על מלאכת יד ורקמה"

נשמע לי קשקוש שאני כחני לא הייתי אוכלת אבל כך זה היה וכך זה התנהל כמו מכונה
משומנת היטב של מעמדות גבירות ואדונים.

והייתה גם השדכנית שתחפש שידוך הולם לילדה ותקבע את המוהר, הנידוניה שהמשפחות היו מחליפות.

היופי היחיד שבתחילה התנגדתי לו נחרצות ובמשך הספר הבנתי את המשמעות הענקית הייתה "הלאוטונג".
כמו שמוצאים שידוך גברי כך מוצאים שידוך נשי. השידוך הנשי רך יותר ,אוהב וחמל,
מקשיב וסובלני .לכל אישה הייתה גבר אך לכל אישה גם אישה לאהוב עד סוף ימייה
וביחד היו חולקות את עול החיים, המטלות, ההרגשות וכל הדברים שמאפיינים נשים .

לפעמים אנחנו מחפשים בגברים שלנו תכונות שיש בנו הנשים ואנחנו רוצות שתכונות אלו יהיו גם בגברים שלנו
רגישות ענקית ,אמפטיה ,הבנה, השתתפות פעילה וקשובה אלינו...
הסינים הבינו שגברים הם גברים ונועדו להיות כאלה. אף אחד לא ציפה מגבר להיות "לאוטונג" של אשתו
בשביל זה יש נשים בשביל נשים...נראה לי שפשוט רצו להוריד עומס רגשי מהגבר. בכך הוא לא צריך
להתאמץ להיות משהו שהוא לא רק כדי לרצות את בת זוגתו.

פשוט לרוץ לקרוא כי לא הבאתי אפילו קמצוץ מהעומק השרוי בספר הרגיש הנפלא והמקומם באותה נשימה.

תודה לבנצי שהמליץ...

» ביקורות נוספות של חני
» ביקורות נוספות על סיפור כתוב במניפה