ביקורת ספרותית על סיפור כתוב במניפה מאת ליסה סי
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 בנובמבר, 2014
ע"י חני


סין של פעם, מסורת על גבי מניפה, קשירות רגליים וציות עיוור.

מצאתי בספר את היופי, הרוע, הבדידות, החמלה, אך בעיקר גורל משותף לאלפי ילדות קטנות
שהפכו לנשים בוגרות עם גורל דומה שהיו חייבות להמשיך גחלת של אלפי שנים
ומסורת של כתב סודי שנקרא "נושו" על גבי מניפה כמו טלאי על גבי טלאי לאורך החיים של סיפור חייהם.

"צייתי צייתי, אך לבסוף עשי כרצונך" זו כל התורה כדי לשלוט על ממלכתך ביד רמה של גבירה.
אני לא יכולה שלא לחייך למילים הללו
שכל כך הרבה נשים חכמות בכל העולם משתמשות בהן כדי ליצור שקט, אחווה, שלום בית,
וכמובן העיקר והוא : להצמיח כנפיים בכל מוסד שכובל את המעוף שלנו הנשים למוסכמות שעוצבו שנים על גבי שנים של דורות .

לא יודעת מה הייתי עושה במקום הילדות הרכות הללו . האם הייתי בועטת וצורחת שלא יקשרו לי את הרגליים.
כי איך אפשר בלי לרוץ ולקפוץ ולהרגיש את הרוח שורקת ומבדרת את השיער.
איך אפשר להישאר כלוא בחדר עם נשים בבידוד כפוי ולרקום לשיר ולתפור כל היום אך בלי לצאת מהחדר .
בוודאי הייתי משתגעת בלי לנגוע בדשא או ללטף פרח.

לא מוצאת בליבי אפילו נקודה אחת ראויה שבשבילה ארצה לשבור את עצמות כפות הרגליים
שלי גם לא בשביל להשיג לי שידוך טוב.

היה את "המנחש" והוא כמובן היה מגיע לילדה בת 4 או 5 ובודק את כפות הרגליים, הוא היה קובע בדיוק את הדקה
הנכונה שבה האם והדודה תקשור את העקב לאצבעות בחוזקה כדי שאצבעות הרגל תישברנה
ואז המבנה הישן של הכף יהרס .
כף רגל ענוגה וקשורה היטב הייתה מביאה שידוך טוב, היא הייתה ערבות לחיים מסודרים.
היא הייתה הכל כולל עינוג הגבר. היא הייתה הציות והמשמעות של כל ההכנה הזו לקראת המטרה
האמיתית שבשבילה נשים באו לעולם.
"היי צנועה ונוחה לרצות, רגועה וישרה בנוהגך: היי שקטה ונעימה בדיבורך:
היי מאופקת ונאצלת בתנועותייך: יהיו ידייך אמונות על מלאכת יד ורקמה"

נשמע לי קשקוש שאני כחני לא הייתי אוכלת אבל כך זה היה וכך זה התנהל כמו מכונה
משומנת היטב של מעמדות גבירות ואדונים.

והייתה גם השדכנית שתחפש שידוך הולם לילדה ותקבע את המוהר, הנידוניה שהמשפחות היו מחליפות.

היופי היחיד שבתחילה התנגדתי לו נחרצות ובמשך הספר הבנתי את המשמעות הענקית הייתה "הלאוטונג".
כמו שמוצאים שידוך גברי כך מוצאים שידוך נשי. השידוך הנשי רך יותר ,אוהב וחמל,
מקשיב וסובלני .לכל אישה הייתה גבר אך לכל אישה גם אישה לאהוב עד סוף ימייה
וביחד היו חולקות את עול החיים, המטלות, ההרגשות וכל הדברים שמאפיינים נשים .

לפעמים אנחנו מחפשים בגברים שלנו תכונות שיש בנו הנשים ואנחנו רוצות שתכונות אלו יהיו גם בגברים שלנו
רגישות ענקית ,אמפטיה ,הבנה, השתתפות פעילה וקשובה אלינו...
הסינים הבינו שגברים הם גברים ונועדו להיות כאלה. אף אחד לא ציפה מגבר להיות "לאוטונג" של אשתו
בשביל זה יש נשים בשביל נשים...נראה לי שפשוט רצו להוריד עומס רגשי מהגבר. בכך הוא לא צריך
להתאמץ להיות משהו שהוא לא רק כדי לרצות את בת זוגתו.

פשוט לרוץ לקרוא כי לא הבאתי אפילו קמצוץ מהעומק השרוי בספר הרגיש הנפלא והמקומם באותה נשימה.

תודה לבנצי שהמליץ...
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה "מוכר" :) אפשר להשתדל לא לשפוט אך אנחנו כבני אדם חוטאים בכך תמיד כשמשהו לא מסתדר לנו .יכול להיות שהעניין נובע מכך שלא תמיד אנחנו מכבדים תרבויות שלא מתיישבות לנו עם החיים שמוכרים לנו.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סוריקטה יש משהו בדברייך כמובן !! אני תמיד בעד אילחוש המקום ורופא שיערוך את הניתוח ועדיף לפני שמגיעים לאולם לא הייתי צריכה להתלבט לשמחתי כי אין לי בנים. מה שכן אני לא רואה בכך הטלת מום כמו עיצוב כפות הרגליים אצל הסינים ושינוי מבנה העצמות. בכל זאת יש לזה פן רפואי או שמשהו דאג למצוא הסבר רפואי לכך.
מוכר (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
לעולם לא ניתן לשפוט תרבות מהמקום בו אנו נמצאים - ואת הצלחת להעביר לנו במילותייך חיים שלמים בלי להחסיר וללא פניות.
סוריקטה (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
חני, אפרופו לפגוע בגוף כדי לקדש מסורת, גם מי שיסתכל על זוג הורים שמאפשרים למישהו לחתוך לבן שלהם את העורלה בלי הרדמה כשהוא כולה בן שבוע כנראה יחשוב שמשהו אצלם דפוק.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
טוב אם כך אני חייבת לשלוח לך משהו שכתבתי לאתר אחר.....זה מתבקש
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
נו, זה בדיוק מה שאני אומר. מהפריזמה שבה את מסתכלת על זה, זה באמת לא תקין. כמו שמי שיסתכל עלינו ועל החיים התקינים למהדרין שלנו בעוד, נגיד, 200 שנה, יחשוב שהיינו מעוותים ודפוקים מהיסוד.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה לאפרתי,"ולמחשבות" ...רץ זה בהחלט כך יופי ודיכאון באותה נשימה. זשל"ב תודה. אוקי תודה אני לא דוגמא. בשביל לפרוץ דרך צריך להעיז.לא תמיד זה הולך לפעמים צריכים לעבור דורות כדי ששינוי באמת יתרחש.
אני חושבת שכעת כשאראה סרט סיני אבין יותר את האיפוק הזה שלהם.
שליטה ומשמעת זה משהו שמלמדים אותם מגיל אפס.
זוכרת שגם את אהבת את הספר...תודה שוב.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אלון מבינה לגמרי את הלך מחשבתך. אבל יש דברים שמקוממים וזה לא מזיגת תה סיני או מרוקאי אל תוך ספלים .זה תרבויות שבשם דת או גחמה ברברית אחרת מרשים לעצמם
להצליף בגב, לחתוך את עצמות הלסת לעקר בנות קטנות או לשבור את אצבעות כף רגל.ברור שמההסתכלות שלי מהמקום שלי לפגוע בגוף כדי לקדש מסורת נראה לי תמוהה. אם אני נחשבת לאדם חושב, עזוב את הנאור , זה לא נראה לי תקין.
חני (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
תודה בנצי יעל נתי נעמה:)... דן זו בהחלט לא ברכה להיות מרדן ולצאת נגד אבל אז לפחות אתה שלם עם הדברים שיוצאים מפיך.( דרך אגב בכך שהלכתי יותר מפעם אחת בדרכי "אכלתי אותה" די הרבה פעמים) חושבת שבלתי נסבל מבחינתי לחשוב על ציות עיוור. זה מטריף את דעתי..רק תגיד לי את המילה אסור והבטן שלי מתהפכת.
(לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
חני, ב"ראש" וגישה של ימינו אנו כתבת "לא יודעת מה הייתי עושה במקום הילדות הרכות הללו . האם הייתי בועטת וצורחת שלא יקשרו לי את הרגליים. כי איך אפשר בלי לרוץ ולקפוץ ולהרגיש את הרוח שורקת ומבדרת את השיער."..."לא מוצאת בליבי אפילו נקודה אחת ראויה שבשבילה ארצה לשבור את עצמות כפות הרגליים
שלי גם לא בשביל להשיג לי שידוך טוב." - יש להניח ששם ואז לא היית עושה דבר, וכנראה שגם לא היית מורדת והיית מקבלת עליך את דרך החיים הזו - כי, את יודעת מנהגים ותרבות ודרך חיים - וכך זה היה... וזה מוביל למחשבת החופש הנפלאה שכמה טוב שהגענו לימים שישנו פחות או יותר את חופש הבחירה בדרך החיים. (וטוב כמובן שהסינים השליכו אל ימי ההיסטוריה את המנהג הזה. ביקורת יפה מאוד לספר מרתק ונהדר.
אגב, בנצי גורן - אתה לא טועה :)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
טוב שחזרת, חני. ביקורת עמוקה ויפה.
רץ (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סין תמיד מרתקת כתרבות - יופי של ביקורת - לאופן שבו יופי - הוא בעצם כלי דיכוי.
מורי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
אהבתי את הספר ואהבתי את הסקירה.
אפרתי (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סקירה יפה מאוד לספר יפה מאוד.
אלון דה אלפרט (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
מצד אחד, נורא קל לשפוט מתוך הפרדיגמה שאת חיה בה כמה זה נורא וכמה את היית מורדת או נוהגת אחרת, ואילו בחיים שלנו שגם הם יושבים בתוך מיינדסט די ברור של מה ראוי לעשות ומה לא, מי אמר לך שהחיים האלה טובים או ראויים או עדיפים על מה שמתואר שם? כל דור משוכנע שהוא טוב יותר מקודמו וכל תרבות חשה עליונות על שכנתה. מצד שני, כל השייסה הפרוגרסיבי הזה שמוזרק לנו לעצמות בשנים האחרונות על כך שצריך להיפתח לעוד תרבויות ולהבין שנגיד אצל הבדואים פוליגמיה זה ממש בסדר כי ככה זה אצלם וצריך לכבד, ועוד רוממות מסוג "הפרא האציל", כל זה עושה לי בחילה ומגיע מגזענות במסווה של נאורות.

נושא מעניין לספר שכנראה לא אקרא. זכרונותיה של גיישה היה לי מספיק.
דן סתיו (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
חני(דולמוש) סקירה נפלאה, רגישה, רהוטה נוגעת ללב. זו אכן סוגיה כבדת משקל: האם יש ערכים אוניברסליים שכל החורג מהם, כאן, בסין או בפפואה גיניאה, עושה מעשה שלא יסלח, או שמא תרבות ומסורת של אלפי שנים יצרו מציאות שאינה נראית כה נוראה לאלו החווים אותה ולכן יש לכבד אותה שונות תרבותית. האם אלה שאת מסכלת בכאב ובזעזוע על שגרת יומם והמסורת שלהם לא יסתכלו בבעתה על המציאות האידילית (בעיניך) שאת נהנית ממנה? ואותה חברות נפלאה שצומחת בתרבות הזאת וחסרה כל כך, כך אני מבין מדבריך, בעולם המודרני והמתקדם שלנו....בכל חברה יש אותם יחידי סגולה שהתברכו (או שמא לפעמים זו קללה) ביכולת להביט באופן ביקורתי ולצאת נגד מה שלא תואם את השקפתם. אבל החלק הארי בכל חברה במשך החלק הגדול של תקופת חייה של כל חברה, ממשיך לשאת בעול ולקבל את הקיים כמובן מאליו.
נעמה 38 (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
סקירה נהדרת
נתי ק. (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
ספר יפה, למרות חוסר החיבה שלי לספרות סינית (אסכולה יפנית אנוכי:-))
yaelhar (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
גם אני אהבתי אותו, למרות שבדרך כלל אני לא מתלהבת מ"ספרות אקזוטית".
בנצי גורן (לפני 10 שנים ו-11 חודשים)
שמח שהצליח לי. שבוע טוב.
ונדמה לי שאוקי המליצה לי...





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ