ביקורת ספרותית על הנערה מח'ומיין מאת שרה אהרוני

---

נהיד, הנערה מח'ומיין (איראן). בראשית שנות החמישים בהיותה בת 13 ממשיכה במסע שהחל בלידתה אז הובטחה בנדר ע"י אימה ליעקב (בן ה-8) בנו של אחיה. נהיד לא מודעת לעתידה המיועד ולמסע הצפוי – אותם תלמד על גופה ונפשה תוך כדי תנועה.
העלם המובטח עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער (כפי הנראה) אי אלו שנים קודם, ונקלט בקיבוץ "רגב" (המומצא) בנגב בתוך קבוצת נוער החוץ של עליית הנוער. וכעת תורה של נהיר לצאת. את אות מועד היציאה קבע טריגר הקשור בבית הספר ובהיותה תלמידה יהודייה יחידה בכיתתה.
תחנת טרום יציאה – מסיבת אירוסין שמחה בבית המשפחה (רק בסופה נהיד מגלה שהסיטואצייה קשורה בה ובאיזשהו יעקב, בן דוד, החי ב"שראלייה"). תחנה ראשונה - נשלחת מביתה לטהרן לבית סבתה הטובה והמכילה לתקופה של תחנת מעבר. תחנה שנייה - בהיותה כבת 14 נשלחת לתחנת מעבר נוספת (שער יציאה) מחנה טרום עלייה לארץ ישראל, ולאחר שבועות מספר נשלחת באוניית עולים לארץ ישראל. תחנה שלישית – מחנה עולים בעתלית (כפי הנראה). תחנה רביעית ואחרונה - לאחר עוד מספר שבועות – יעקב המיועד מגיע מלווה בטנדר ובדויד המדריך, קיבוצניק ותיק כולל כל הסממנים הסטיגמטיים, לוקחים את הבובה, כלומר את נהיד וחפציה, אל הנגב, לבית הקבע שלה, ביתה החדש בקיבוץ.
עד כאן החלק הראשון, עליו עוד ידובר בהמשך הביקורת.
שם, בתחנת הקבע מתחיל חלקו השני של הספר.
עם הגעתם לקיבוץ, הבובה כלומר נהיד מופשטת באחת מכל שכבותיה תרתי-משמע ומולבשת בשכבות נערה ב"חבורת נוער החוץ" בקיבוץ. היא הופכת מנהיד לתמר. מנערה פרסיית לבוש, הרגלים, מנטליות, שפה. לישראלית לבוש, הרגלים, מנטליות, שפה. לקיבוצניקית קבוצת הנוער לבוש, הרגלים, מנטליות, שפה – שם, מופתעת מדרך החיים והמנטליות הכל כך אחרת משלה לומדת להיות בובה ככל הבובות בקבוצה ובקיבוץ. ו בקיבוץ מצד אחד די הודות למנטליות מצד שני למרות, מתחילה תמר לפתח אישיות עצמאית. ויש אחת כזו: מתחת לבובה - אט אט יוצאת התמר מהנהיד - ומתגלה אישיות כישרונית, עצמאית חזקה ומרשימה. יופי.
לגבי הספר: נקודת זכות ראשונה, הספר (החדש) הוקדש לאנשי העוטף. קהילות הקיבוצים קיבלו אותו. שאפו, מחווה יפה.
לגבי נקודות כן בעדו ופחות בעדו: תלוי מי קהל היעד לו מיועד הספר. בחלקו הראשון, הספר משמים. בחלקו השני, הוא מתאר ישירות ובלי התייפיפות את עקרונות, אידאולוגיה וחיי הקיבוצים השיתופיים וחיי החברה (השמרנית לאידאולוגיה) בהם, עם הקמתם ובעשורים הראשונים למדינה - על יתרונותיהם ויופיים ועל חסרונותיהם וכיעורם - כפי שהיו. הוא מביא מחיי קיבוצי הנגב. ובחלקו האחרון, עת תמר וקבוצות חברת הנוער שירתו בצבא בגרעין נח"ל, היוו את הגרעין שהקים את ניר-עוז (אני מניחה שהפרק האחרון נכתב לפני ה7 באוק. ובמקרה היה זה ניר עוז). מידעי ההיסטוריה כמעט נכונים. והסיפור עצמו – אז, שוב אשוב לנקודת הפתיחה, תלוי מי קהל היעד – הייתי אומרת שאם קהל היעד הוא ילדים ונוער – יופי של סיפור מלווה בשיעור בתולדות.., סיפור דמיוני, נחמד ונעים, על ילדוּת יהודית בעיירה אירנית דרך טהרן עבור במחנות העולים ועד לקיבוצים השיתופיים בעברם. מההתנהלות, המנטליות ודרך החיים של משפחה יהודית בעיירה מוסלמית ברובה באיראן ועד חברת הנעורים בקיבוץ. קונפליקטים כאלו שם ואחרים שם. עולים נצל"שים שכבר "ותיקים" ועולים חדשים ממדינות ערב.
ואם קהל היעד הוא מבוגרים או נוער מחפשי סיפור פרוזה טוב – אז, הרי שכאן משהו די סתמי, כתוב פשוט ולא מעניין, די משמים.

הסיום מביא את הקונפליקט בו היו רבים מבוגרי חברת נוער החוץ, וגם ילדי הקיבוץ (הוותיקים, עם אבא-אמא-אחים בין ארבע וחצי לשש וחצי) אי אז בשנות השישים-שמונים,
https://www.youtube.com/watch?v=HjQhVTTC6_4

לימים טובים של חזרה שיקום ותקומה בקיבוצי העוטף ולא רק.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על הנערה מח'ומיין