כשמאה ושניים אנשים נותנים לספר חמישה כוכבים, ממש לא נעים לי לקלקל את השורה. כשאני מעבירה ביקורת צולבת על הספר, נדמה לי שאני מעליבה את מי שהתפעל ושפך בביקורת שלו שפע של תשבחות וגם דמעות. כמו שנאמר, ספר לי מאיזה ספר התלהבת ואומר לך מי אתה.

אני מתנצלת מראש.
ומודיעה בזאת שאני לא שותפה להתפעלות, ההתלהבות וההתפעמות מהספר הזה.
ודווקא מפני ש<mark>כריסטין האנה</mark> כתבה אותו. כלומר, בידיים אחרות הספר היה יוצא

כבר כשקראתי את הספר "ארבע הרוחות", אחד מספריה הקודמים של <mark>כריסטין האנה</mark> (ודווקא לא את "הזמיר" שמוזכר בעטיפת הספר) היתה לי תחושה שמדובר בסופרת מיוחדת, שונה מכל האחרות. שמבחינתי, זאת היתה שאלה של זמן עד שאקרא ספר נוסף שלה, אבל בכל זאת קיבלתי דחיפה מ-אנוק ואני מודה לה על כך. אנוק פשוט יודעת שאני אוהב לקרוא ספרים, במיוחד כאלה שהדמויות הראשיות בהם הן גיבורות, אז הפור נפל על הספר "נשים", שהוא ספר כזה.

מזמן לא קראתי ספר מרתק ומצוין כמו "ארבע הרוחות" של <mark>כריסטין האנה</mark>.

עיקרו של הספר מבוסס על תקופה חשוכה וטראומתית בהיסטוריה האמריקאית. תקופה זו זכתה לכינוי Dust Bowl(אגן האבק). שנות השלושים המלוכלכות והתרחשה לאחר המשבר הכלכלי בעולם.

סופות אבק התחוללו בארצות-הברית וקנדה בשנים 1931-1939. שילוב של בצורת קשה, סופות חול ומשבר כלכלי היווה מתכון לעזיבה של תושבים מאזור הבצורת, ורבים מהם נותרו ללא קו

אז מה בעצם היה בו שכל כך נגע בי. שהכאיב, שהרטיט, שנגע עמוק?
הרי במבט-על מדובר ברומן דרמה, בו שתי משפחות, שתיהן פגועות - בשני המקרים בעקבות אבדן שהוביל לקושי עצום אצל כל אחד(ת) מבני המשפחה להמשיך. כשאצל כל אחד(ת) מתוארת התמודדות על פי אופיים, חוזקם, יכולותיהם, ובכל מקרה כל אחד לקח לפינה משלו ונוצרו ריחוקים עד נתקים, מלווים בכעסים או משקעים. והתרסקויות.
ועל שתי חברות טובות, חברות נפש טולי המגניבה

אח, הצרפתים האלה.
לכל אורך הקריאה, זה מה שחשבתי לעצמי. הצרפתים האלה. כי הספר הזה הצליח ללכוד את אותה הרוח, הנושבת בשמי פריז וככל הנראה בצרפת כולה, ומרימה את העפיפונים של רומן גארי אל על - אותה אמונה עזה, בלתי מעורערת, במשמעותה של אהבה. משמעותה, ולא כוחה, שכן כוח אין לה יותר מלשאר הרגשות, אך המשמעות... יש שיגידו שהיא משמעות החיים עצמם. ו<mark>כריסטין האנה</mark> מאמינה בכך, בכל ליבה. גדולתו של הספר, אולי, שהוא

כש<mark>כריסטין האנה</mark> היתה בת שמונה, ארזו הוריה את כל חייהם על רכב הפולקסווגן המסחרי המשפחתי, שלושת ילדיהם והכלב, כשפניהם לעבר צפון-מערב האוקיינוס השקט. כעבור כמה שנים השתקעו באלסקה.

האנה הביאה הרבה מעצמה לסיפור הזה.

סוף מלחמת ויאטנם, ארנט אולברייט אשר נלחם ונפל בשבי חוזר הביתה אל אשתו קורה ואל בתו לני אדם אחר מזה שיצא ממנו. החברים שאיבד, המראות, ימי השבי, כל אלו צילקו את נפשו, הסיטו את חייו ממסל

אז אני באתי קצת לצנן את האווירה על הספר הזה.
נכון ש<mark>כריסטין האנה</mark> יודעת לכתוב. במיוחד על נשים חזקות וגיבורות מול מצבי משבר או אסונות. מהבחינה הזאת הספר הזה הוא לא שונה מקודמיו:
פרנקי היא בחורה צעירה, ילדה טובה מבית טוב, שמחליטה בעקבות אחיה להתגייס לצבא ולשרת כאחות במלחמת וויטנאם.
חלקו הראשון של הספר הוא קריסטין האנה קלאסי: קושי, אסונות, משברים, התעלות מעל הקושי, עוצמה נשית וצמיחה.
בחלקו השני ה

כאשר נחנכה אנדרטת הנשים בוושינגטון (1993) לכבודן של למעלה מ-11,000 הנשים אשר שרתו בוייטנאם, היה בכך תיקון של עוול היסטורי. היה זה לאחר מאבק של שנים בהן היו גם כאלו שטענו כי אם תוקם אנדרטה לכבוד הנשים, יש להנציח גם את הכלבים שהשתתפו במלחמה. העוול הזה שנעשה לנשים ששרתו את מדינתן נאמנה, הוא אחד הנושאים הכואבים בהן עוסק ספרה של <mark>כריסטין האנה</mark>. אך לא רק בזה.

האנה, שזהו עבורי ספרה הראשון שקראתי, מספרת

הספר הקודם של האנה כריסטין: "הזמיר" שנקרא על ידי ב-2015 עדיין זכור לי.

גם בספר הנוכחי <mark>כריסטין האנה</mark> נוגעת בנושא אנושי: אימהות והורות. אליו מתווספים מנעד נושאים נוספים ומרתקים: מערכות היחסים בתוך המשפחה, בין בני זוג, כבוד, הערכה, דילמות, כוח רצון, עוצמה, התמדה, תשוקה, שאפתנות, דינמיקה צבעונית והמהמורות שהחיים מציבים לנו, כולל המחיר שאנחנו מוכנים לשלם עבור האהבה.

קצבו של הספר אחיד, ויחד עם ז