ביקורת ספרותית על התפקיד העצוב של התיעוד - יומן מחבוא מאת צאלק פרחודניק
ספר מעולה

---

בדרך הטבע הולך ומתמעט מספרם של שורדי השואה שחיים בינינו ומעידים את סיפור הישרדותם ואת סיפור מותם של אחרים ומה היה. וחשוב, כל כך חשוב שתשמרנה עדויות ושתעבורנה הלאה. אז, אתרי הגטאות ומחנות העבודה וההשמדה באירופה מלאים ראיות ועדויות – מָרְאות עיניים משמעותיים ומרטיטים. וארכיוני יד ושם ולוחמי הגטאות והמוזיאונים השונים בעולם מלאים בהם כתובים ומוקלטים אותנטיים יותר או פחות – והנה, עוד מסמך חשוב. חשוב משני היבטים.
בכתיבה אישית אנושית, מצמררת ומרטיטה ומרתקת בספר שיצא לאור כחמישים שנים לאחר שנכתב פרי יומן שנכתב תוך כדי ושנמצא לאחר המלחמה.

צאלק פרחודניק, יהודי ורשאי צעיר, כתב את יומנו האישי לאורך שנתיים בהם הוחבא / הוסתר במסתור: בחנות קטנה בוורשה. במסתור שהה ביחד עם עוד שלושה, שני בני משפחה ועוד נערה. ביומנו האישי הוא מתעד ומעיד את שעבר עליו בשנות פולין הכבושה בידי הנאצים (1943-1939). תחילה מספר את השנים טרם הגיע למסתור, אז היה פעיל במשטרה היהודית בוולצוב, רעייתו ובתו שולחו אל מותן בטרבלינקה, החיים בגטו אוטבוצק, הוא מנתח את שהיה, מעלה רגשי אשם על חלקו בשילוח אשתו ובתו. ובעיקר מביא צאלק כיומן תיעודי בעיקר את ימיו במסתור. צאלק לא שרד את השואה ונספה בוורשה ב-1944.

צאלק אנושי מאוד, שיפוטי גם כלפי עצמו וכמובן כלפי ההתרחשויות, בציניות של פחד וברגישות כותב ומתעד את ימיו וימי שותפיו במסתור, את הפולנייה שהסתירה אותם.

הסיפור הזה לקח אותי אל סיפורו של בית המרקחת "בית המרקחת מתחת לנשר" (Apteka Pod orłem), שנמצא בכיכר זגודי, בשטח הגטו בקרקוב. בו הסתיר בחדר אחורי קטן ומוסתר בארון תרופות והציל הרוקח הפולני תאדֶאּוש פנקיֶיביץ' יהודים. סיפורים אלו מביאים לצד עדויות השורדים גם את סיפורם הלא פחות חשוב של המסתירים שהסתכנו מאוד רק כדי להציל יהודים - ההיבט השני.

לימים נודע לאח של צאלק, אח ששרד, כי צאלק כתב והותיר אחריו יומן אישי מתעד, וכחמישים שנים לאחר כתיבתו הוציא האת היומן לאור כספר-אנדרטה שמביא מסמך אותנטי היסטורי מרגש וחשוב.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על התפקיד העצוב של התיעוד - יומן מחבוא