ביקורת ספרותית על נופל מחוץ לזמן - סיפור בקולות - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן
ספר מעולה

---

"פתחנו להם את הדלת,
אֶת זאת, כאן עמדנו,
אַת ואני,
כתף אל כתף,
והם
על הסף
ואנחנו
מולם
והם
בחמלה
מְדוּדים
ושקטים
עומדים
ונופחים בנו
רוח
מתים."











דויד גרוסמן רקם, לכאורה, סיפור אגדה, שיש בו איש ההולך במעגלים, "קנטאור", דוכס ודמויות סוריאליסטיות נוספות הנראות כחולמות ומדברות אל עצמן, אבל, למעשה, אין זה סיפור אגדה, אלא סיפור בלהות. בנו של דויד גרוסמן, אורי, נהרג בלבנון בשנת 2006, והקטע שבראשית הסקירה מעביר בכמה מילים מאופקות את החוויה הנוראית ביותר שהורים לחייל עלולים לעמוד בפניה. בספר הזה מעביר גרוסמן לקוראים את תחושותיהם של ההורים השכולים באשר הם. גרוסמן מתאר את הקונפליקט הפנימי של ההורים, שמצד אחד מנסים לשמור על הגחלת של זיכרון הילד הנפטר ואף עולים בהם רגשי אשמה אם אינם עומדים במשימה, ומצד שני הם חשים תחושת מחנק מתמשכת כאשר אותו הזיכרון מונע מהם להמשיך בחייהם ומדכא אותם כל יום בשוכבם ובקומם, בחלומם ואפילו בשירותים.

מתוארות מגוון תחושות, רצונות וחלומות של ההורים, ביניהם תחושת פליאה על כך שקרה האסון ובכל זאת עולם כמנהגו נוהג – השמש זורחת, יש אביב וסתיו, עצים מלבלבים, חנויות פתוחות, זוגות מטיילים, יש ילדים של אחרים שחיים ונהנים. מתוארים כאב שלא עוזב, חלומות על מה היה יכול להיות אילו הילד היה עדיין בין החיים, נסיון של ההורה להיראות חזק כלפי חוץ בעוד בפנים מתחוללת סערת רגשות או נסיון להדחיק את המחשבות על הנפטר כדי להקל על הכאב ואפילו להיפטר מחפצים שמזכירים אותו. לעיתים אף ישנה תחושת זעם המופנית כלפי המתים ומאשימה אותם במה שהם מעוללים להורים.

נראה שגרוסמן נמצא בהרבה מהדמויות בסיפור, ואולי כולן, בעצם, מתארות אותו ואת אשתו במצבים שונים ובתקופות שונות של האבל. אחת מהדמויות, למשל, נזקקת לכתיבת הסיפור כאמצעי לנסות ולהבין את האירוע הטראגי. דמות אחרת נזכרת בכינוי ילדות של הילד 'אוּאִי', שהוא בעצם כינוי הילדות של אורי, בנו של גרוסמן.

הכתיבה של גרוסמן מהפנטת ומורכבת ממונולוגים שיריים וקטעי פרוזה קצרים ביניהם שגם הם נדמים כשירה. השפה נהדרת וגרוסמן מלהטט במילים בצורה מופלאה שטרם ראיתי כמותה, ובכך הוא מצליח לעורר תחושות מורכבות אצל הקורא, מבלי להיסחף לרגשנות יתר.

הספר מומלץ לאוהבי שירה, וכפי שכתבו אחרים, הוא לא לכל אחד ולא לכל עת, אך מי שיודע להעריך כתיבה עברית נפלאה, הספר הזה יהיה אחד הספרים המופלאים שבאמתחתו.








***** כמה דוגמאות *****








• "אשה:
האם אשוב
אי־פעם
לראות אותךָ
כפי שהִנךָ
ולא כפי
שאינו?

איש:
אני יכול לזכור
אותָך ללא
אינו - אֶת החיוך שלָך, התם
והאופטימי - וגם אותי
ללא אינו אני יכול
לזכור. אך לא
אותו, מוזר: אותו
ללא אינו איני יכול
לזכור עוד. וככל
שמתארך הזמן
נדמה כאילו עוד
בהיותו
כבר ניכְּרה בו
אינותו –"










• "אַתֶּם -
אתם שם -
שלא שומעים - שלא
עונים - שרובצים
על לִבֵּנו - מוצצים
את דמנו - יונקים מאיתנו
כל טיפה של חיים - גובים
את המס - מס הקוֹר
שלכם - מכל רגע של צחוק -
של אור - שִׁכחה -
הַסָחָה - אתם - שכל מלה
שאנו אומרים כאן נלחשת
אלינו מיד בקולכם - משם -
ולמה? - חשבתם על זה? - למה
בעצם נהייתם מתים? - ואיך לא
נזהרתם?
...
יודעים מה? אנחנו אפילו
לא רוצים להטריח את עצמנו
במחשבות האלה! - בכלל
לא רוצים לחשוב עליכם! - מספיק
חשבנו עליכם! "

εϊз

» ביקורות נוספות של פרפר צהוב
» ביקורות נוספות על נופל מחוץ לזמן - סיפור בקולות - הספריה החדשה #