ביקורת ספרותית על פלטפורמה מאת מישל וולבק
ספר מעולה

---

החיים במערב יקרים, מזג האוויר קר; והזונות באיכות גרועה. קשה לעשן במקומות ציבוריים, כמעט בלתי אפשרי לקנות תרופות וסמים; עובדים הרבה, יש רעש ומכוניות, והביטחון במקומות הציבוריים אינו מובטח. לפתע הבנתי במבוכה שהתייחסתי אל החברה שחייתי בה כאל סביבת חיים די טבעית - כמו אל סוואנה או ג'ונגל - שהיה עליי להסתגל לחוקיה. הרעיון שאני מזדהה עם הסביבה הזאת מעולם לא עלה על דעתי; זה היה אצלי כמו ניוון, כמו היעדר; לא היה לי ברור אם החברה יכולה לשרוד זמן ממושך מאוד עם אנשים מסוגי; אבל יכולתי לשרוד עם אישה, להיקשר אליה, לנסות להסב לה אושר."

מישל הוא פקיד במשרד התרבות הצרפתי, גבר בן 40. הוא לא מפיק סיפוק והנאה מהעבודה שלו וגם לא מחייו. הוא בודד וחי חיים סתמיים וריקניים, הוא נמנע מליצור קשרים עם אנשים ואת רוב זמנו מעביר בעבודה ואז בביתו בצפייה בשעשועונים בטלוויזיה או במין מזדמן עם זונות.

הרומן נפתח בעצם באופן זהה לספרו של אלבר קאמי - "מוות מאושר" עם הבדל קטן, בספרו של קאמי מרסו רוצח את הנכה העשיר ובעזרת כספו יוצא לטיול ברחבי אירופה בחיפוש נואש אחר האושר. בפלטפורמה של וולבק אביו של מישל נרצח, על ידי מוסלמי, והוא עתיד לקבל סכום נאה של כסף וירושה הכוללת רכב ובית. מישל מחליט לחתוך מהשגרה המדכאת והאפורה של חייו ולטוס לתאילנד.

בתאילנד, מישל יחלק את זמנו הפנוי בין ברים, מין עם נערות תאיות, קריאת ספרים ועינוג עצמי, בנוסף הוא יכיר את ואלרי המקסימה, צרפתיה בת 27 שהיא ההפך המוחלט מנשות המערב הסטנדרטיות. היא דומה לתאיות, באופן בו היא אוהבת וברצון שלה לאהוב ולהסב עונג, אבל הרבה יותר אינטליגנטית. היא עובדת בנובל פרונטייר, חברת תיירות. הם יחזרו לצרפת ושם יפגשו בשנית, הם יתמסרו אחת לשנייה ובין השניים תתפתח מערכת יחסים כנה וטהורה ויפה מלאה בתשוקה ומין סוער ומגוון. מישל לא מצליח להבין מה בחורה כמו ואלרי עושה עם לא יוצלח וחסר תועלת שכמותו. אבל זה עובד, היא אוהבת אותו וגם הוא אוהב אותה. לראשונה בחייו מישל מאושר.

ז'אן איב עבד גם הוא בנובל פרונטייר. הוא מקבל הצעת עבודה חדשה ויחד עם ואלרי השניים עוברים לעבוד בחברה אחרת עם שכר גבוה יותר. בעבודה החדשה השניים יעבדו על אסטרטגית שיווק חדשה שתמשוך קהל לקוחות למועדוני נופש שהחברה רכשה, בעזרתו של מישל הם מגיעים למסקנה שהתשובה היא תיירות מין, שהרי פרט לאקט המיני, יש מעט מאוד רגעים בחיים שבהם הגוף מתרונן באושר מעצם העובדה הפשוטה שהוא נוכח בעולם. שנה חלפה לה והשלושה מוצאים את עצמם בתאילנד. תיירות המין משגשגת, החברה מרוויחה, הלקוחות מרוצים. ואלרי מעולם לא היתה כה מאושרת, היא אפילו מחליטה להישאר בתאילנד, היא משתפת את מישל בהחלטה שלה ושואלת אותו אם הוא מוכן להישאר, מישל עונה בחיוב, שום דבר לא מחכה לו בצרפת. כאן בתאילנד יש כל מה שצריך כדי לחיות חיים טובים ושקטים. אבל אז קורה אסון והנוף האקזוטי והיפה, גן העדן, פוגש בטרור האסלאמי שצובע אותו באדום ומשאיר אחריו גוויות והרס וחורבן ומוות. הסוף כואב ומצמרר ועצוב והאמת שגם די צפוי, הרגשתי את זה מגיע, אם כי הידיעה בהחלט לא רככה את המכה.

וולבק, ברומן הכמעט נבואי שלו, מצליח לחזות את גל האסלאם הרדיקלי שעתיד להכות ולהתפשט ברחבי העולם והוא לא חוסך בביקורת כלפי אותם ברברים, ״עלובי הסהרה״ הוא קורא להם, ולא מסתיר את שנאתו. 20 שנה עברו מאז כתב את הרומן והמצב ממשיך להדרדר, ובעודי כותב את הסקירה מודיעים על פיגוע בחדרה, ולפני שבועיים נשיא מצרים נשא נאום מפחיד לעולם.

מישל וולבק הוא ללא ספק דמות שנויה במחלוקת. קראו לו מיזגון, סקסיסט, גזען, זועם וקודר והרשימה עוד ארוכה. מתחת למעטפת הגברית שלו, לדמות הוולגרית והגסה והבוטה, מסתתר רומנטיקן חסר תקנה, אינטליגנט, עם כישרון אדיר וכתיבה יוצאת דופן. כתיבתו חכמה, מציאותית ושונה מאוד, היא משב רוח מרענן בנוף המודרני והעכשווי שסובל ממחלת התקינות הפוליטית. אין לו אלוהים, אין לו מחסום, הוא לא שם זין על אף אחד והוא אומר את הדברים כמו שהם, הוא ביקורתי ופרובוקטיבי ואני מת על זה, תענוג.

אני לא יכל שלא להזדהות עם התחושות והדמויות שמישל כותב וזה מדהים אותי כל פעם מחדש איך הוא מצליח להציג ולשקף את החיים המודרניים והטובעניים, את הניכור והבדידות, את המרדף אחרי כסף ואת שקיעתו של האדם המערבי, באופן מדויק וכואב להפליא. הפכנו קרים, הגיוניים, מודעים מאוד לקיומנו האינדיבידואלי ולזכיותינו, ואיבדנו את היכולת להעניק ולתת ולאהוב.

זו היתה חווית קריאה מהנה, מצחיקה עד כאב, בועטת ומטלטלת, וולבק כתב ספר שישאר איתי עוד שנים קדימה ודמויות שיהיה קשה לשכוח.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על פלטפורמה