ביקורת ספרותית על פלטפורמה מאת מישל וולבק
ספר מעולה

---

..."קשה מאוד למצוא את האושר בתוכנו, אך לא ניתן למצוא אותו בחוץ". אני חושב שהאמירה הזאת מאת ניקולא שמפור שמופיעה בספר, מייצגת בצורה טובה את החיי השפע המערביים והחיפוש אחר האושר שהם לכאורה מבטיחים.

מישל הוא פקיד במשרד התרבות הצרפתי. הוא לא מפיק אושר מעבודתו, בעיניו היא אינה מועילה לאיש ומשעממת. עבורו היא אמצעי הישרדות בלבד. בעצם, הוא לא מפיק אושר מדבר בחייו הפריזאיים, פשוט ממשיך בהם, הוא Comfortably numb קלאסי.

אביו נפרד מהעולם הזה בנסיבות, נקרא להן 'מזרח תיכוניות' , לאחר שניהל רומן "אסור" עם העוזרת שלו, מהגרת מארצות המגרב.

מישל שלנו, לא מוצא טעם לשקוע באבל על אביו, שיחסיו עמו לא סבלו מחמימות יתר עוד כשהלה היה בין החיים. מצויד בציניות, מיזנתרופיה ואדישות כללית כשירושתו המכובדת בהחלט של אביו בחשבונו, מחליט גיבורנו לשים פעמיו לסיאם הרחוקה על מנת בכל זאת לברר האם יש לחיים עוד מה להציע. הוא מזמין טיול מאורגן לתאילנד בחברת "נובֶל פרונטייר".

ציפיות נמוכות הן דבר מעולה כי הסיכוי לאכזבה מצטמצם מאוד ומדי פעם יכולות להגיח גם הפתעות. כשהוא מחלק את זמנו הפנוי בטיול בין ברים, נערות תאיות, קריאת ספרים ועינוג עצמי פה ושם, מבלי שהוא שוכח לבוז בליבו ליתר חברי קבוצתו, רגש חדש ומוזר מתחיל להתהוות בתוכו. ואלרי היא בחורה די פשוטה למראה, לא ניחנה ביופי היוצא מגדר הרגיל ומישל תחילה כמעט לא מבחין בקיומה. בסוף הטיול משהו בליבו, איבר שהאמין כי כבר מזמן הפך לחסר תחושה מתחיל לבעבע כלפיה. אך, זה מאוחר מדיי, עליהם להיפרד, הטיול נגמר...

כמה טוב שואלרי פריזאית כמוהו ובאותו כרך שמישל ראה בו בירת החזירות האנושית והציניות, הם מתמסרים לאהבה כנה ועוצמתית. ואלרי היא לא נערת פוסטרים אבל היא מקסימה כל כך...

אני חייב לציין שוולבק הוא איש של סתירות. מנעד כתיבתו רחב והוא מצליח לפסוע בקלות בין זילות לספרות מופת. תחת מעטה הציניות והאדישות הוא רומנטיקן חסר תקנה.

יחסית לשנה שהספר נכתב (2001) יש בו ממד נבואי . אולם, היו מגמות שניתן היה לזהות גם אז, אך וולבק מצליח לזקק באופן מדויק את הרדיפה אחרי הקריירה, המעמד וכסף שאין אושר בצידם, אלא זו בעיקר האינרציה שמניעה את האדם. ז'אן איב, שותפה של ואלרי מייצג בצורה נהדרת את האדם המערבי שרודף אחר זנבו, משפחתו מתפוררת והוא מנהל פרשיות מיניות מזדמנות עם הבנות הלא נכונות.

ואלרי וז'אן - איב היו במקרה עובדי 'נובל פרונטייר'. הם עוברים יחד לחברת בתי מלון שמנסה להיכנס לשוק התיירות ואולי להתחרות ב"קלאב מד". לאחר עריכת מחקרים רבים הם מגיעים למסקנה שרוב הלקוחות אמנם מעריכים את הטיולים המאורגנים הרגילים בציון גבוה, אך התנסות מינית – רומנטית בחופשה היא חלק חשוב שבלעדיה החוויה נשארת תפלה משהו.

וולבק לא מרחם על החברה המערבית הצבועה, הוא מתאר היטב איך אנחנו מצקצקים בלשוננו בצדקנות מטופשת, תוך ניסיון לכפות ערכים שלא ברור מי קבע אותם על אחרים (ובאמת תהיתי לעצמי מדוע להיות חשפנית למשל, זה ניצול ורע ואילו להיות אם פונדקאית בתשלום, דבר המסכן חיים ובריאות הרבה הרבה יותר למען צורך אנוכי של אנשים בעלי אמצעים, זה לא ניצול, אלא אפילו דבר מבורך? סתם חומר למחשבה).

הוא גם צופה את הטירוף האסלאמי שעומד לתקוף את העולם (הספר נכתב כמה חודשים לפני פיגועי ה11.9 וכל הרצף שבא אחר כך). הוא גם לא עושה הנחות למהגרים ומאתגר את השיח בו כל כך הרבה עוולות ומסורות פראיות אצלם מתקבלות בהבנה לא ברורה.

וולבק מצליח לגעת ברגש, מעורר הזדהות עם גיבוריו. כל אחד מאתנו הוא קצת מישל, או ז'אן – איב. בעולם ציני שיש בו מעט נחמה, הוא באמת מאפשר לנו להרגיש אותה. הספר הוא page turner אמיתי ונגמע בקלות. למרות הטריקים הקצת זולים שיש בו, הוא מלא חכמה. בסופו הלב שלי נחמץ והייתי קרוב לדמעות. אסיים בציטוט נוסף מניקולא שמפור : " לבסוף, אני עוזב את העולם הזה, שבו הלב חייב להישבר". לפעמים לב שבור זה מה שנשאר לנו כדי שנרגיש חיים...

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על פלטפורמה