ביקורת ספרותית על חולית - חולית #1 מאת פרנק הרברט
ספר מעולה

---

את השירות שלי עשיתי בתותחנים. מי שהיה, יכול לדעת שמחצית ממנו אתה כנראה מעביר בדרום ובמדבר היבש והרחב. בין אם טירונות בשבטה או תפיסת קו באזור עין יהב, את רוב הטראומה שלי יש מהמדבר. שירות של שנתיים ושמונה חודשים גרם לי לשנוא בכל נימי נפשי את המדבר על כל מרכיביו: האבק, אין צמחים, החום בקיץ (אינעל רבאק החום בקיץ) - בקיצור, כל חוויה שם העלתה בי רק יותר ויותר סלידה מהדרום. לא חשבתי שאשלים איתו ופעמים שיצאו לי מנסיעות לדרום, חטפתי חלחלה. עד הרגע שבו נשאבתי לתוך מה שהרברט רקח במשך כמה שנים יפות כדי ליצור את רומן המדע בדיוני הכי טוב אי פעם. תחרות שברובה קלה, אבל לא קלה ביצירתה בין היתר, כי יש לי סלידה ממד"ב. הדמויות שטוחות שטוחות, משתמשים בשמות אשכנתוזים מפוצצים ועם רעיון פשטני שאפשר להבין רק מלקרוא את התקציר. אבל הרברט התחמק מכל קלישאה אפשרית ובאיזשהו מובן, יצר את ה-קלישאה. זו שהובילה לספרות מד"ב ופנטזיה לקחת ממעלליו של פול באראקיס שלא כזו רחוקה משבטה בדמיון.

האמת, שזה לא תמיד היה ככה. כשהייתי ילד, מדע בדיוני סיקרן אותי בגלל האסקפיזם והיציאה למקומות מחוץ לנורמה. וכשהייתי באזור ה-14-15, הייתי מטאליסט בכל רמ"ח איבריי. קצת מביך, אבל אין מה להתכחש. בעיקר את איירון מיידן הערצתי. אחד מהאפוסים הארוכים שלהם נקראו To Tame a Land ובמקורות המרשתת סופר כי הוא מבוסס על ספר מדע בדיוני בשם Dune. נכנסתי לערך הויקיפדי והעטיפה עשתה שירות יפה. אחרי זה כשראיתי את הגרסה העברית של עם עובד, העטיפה הזו בכלל סיקרנה (בעיניי מעטיפות הספרים הטובות ביותר). באותו גיל, ניגשתי לשאול את הספר מהספרייה והאמת התרגשתי לקרוא. וכשהתחלתי.. לא הבנתי מה פרנק רוצה ממני. מה הקטע עם פול? הוא הגיבור? מה זו הקופסה הזו? מה זה למען השם גום ג'אבאר? כנראה שזה לא היה לגילי. שנים עברו ונמשכתי יותר לספרות עם תובנות פילוסופיות של מחברים מפורסמים ותנועות ידועות. "חולית" היה שם, אבל לא באמת בער לי לגשת אליו שוב. עד שבא דני ווילנב, הבמאי שאין לו סרט רע והפך את הספר שהפך את עולמו לחזיון קולנועי מרהיב.

האמת שהתלהבתי וזה גרם לי לחשוב שאולי כן יש משהו בספר הזה. אחרי הכל, חודרובסקי ניסה להסריט אותו אחרי "ההר הקדוש" מסרטיי האהובים ומרוב חזון, זה הלך לארכיון הסרטים המשפיעים ביותר שלא יצאו. ודיוויד לינץ', יקיר לבי, גם הוא הסריט את הספר. אבל עם כל האהבה אליו, עדיף שיישאר בתחום הביזארי ויספר לנו מי רצח את לורה פאלמר. אבל דני עשה חסד וגם איתי. כי חזרתי בגיל 21 לפרי דמיונו של הרברט שנשאר רלוונטי יותר מאי פעם. וזה מהדברים הקטנים. במקום שמות טיפשיים כמו "זוריגון" או "מתלזאוור" או ווטאבר, יש פה שמות שמוכרים לנו מן היומיום: "פול", "ג'סיקה", גם שמות ערביים שרלוונטים אלינו במזרח התיכון כמו "מואד'דיב". ההשפעות לא מגיעות מהמערב. הרבה מאוד אסלאם, הרבה קבלה, הרבה מיסטיקה ופסיכדליה ובעיקר, נבואה לגבי האסון האקולוגי שאנחנו מביאים עלינו. הרברט נכנס בפיאודליזם, בקולוניאליזם, באמונה עיוורת והכי חשוב, הוא כועס על האדם שהורס את הטבע למען משאביו ומבהיר לנו עוד בסיקסטיז, שאסור לפגוע במה שניתן לנו. את כל זה הוא עושה בסיפור שכל דמות בו מכילה בה הרבה עומק רבדים ומכניסה אותנו לתככים פוליטיים כמו בימינו אנו.

פול כמו שאול ודוד, מתחיל כגיבור ראשי עם ייעוד שמתבגר ועושה את דרכו, אבל כמו שהרברט אמר: "גיבור יכול להפוך לאנטי גיבור, תלוי מתי אתה מסיים את הסיפור". אבל פול אטריידיס הוא ההארי פוטר שלי. הוא יותר אמין ומזכיר לנו דמויות לאורך ההיסטוריה עד היום. כמו המאורעות שפה. העולם שבנה פרנק פשוט מרתק, שאתה מוצא את עצמך נשאב אל אראקיס החולית, אל הבגידות והמריבות הפוליטיות בין כולם וחושב לעצמך: בדיוני בדיוני, אבל זה מרגיש כמו אצלנו. ואצלי הייתה תחושה כבר, שאם אגיע למצפה רמון, כבר לא אחטוף חלחלה. והבדואים שניסו לגנוב נשקים מטירונים בשבטה, ייראו לי כמו דררים הרוכבים על הטרקטורונים המשולים לעקלתונים.

» ביקורות נוספות של tHeDUDE
» ביקורות נוספות על חולית - חולית #1