ספר בסדר

הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 בינואר, 2022
ע"י shila1973
ע"י shila1973
קשה לי לכתוב סקירה על ספר זה מבלי להיות מעט משוחדת.
בדרך כלל אני בוחרת כתבים לקריאה על פי אינטואיציה: יש לחישות באוויר על פוטנציאל, הכותרת מעוררת בי נוסטלגיה והטיזר, החדש יחסית מטעם אפליקציית ״עברית״ הנותן הרשאה לקרוא את הפרק הראשון בחינם בהחלט מוכיח את עצמו לטוב או לרע.
הַחְלָטָתִי לקרוא את ״באוויר״ לא היתה פועל יוצא של כל אלו.
את אלון, מחבר הספר למדתי להכיר קמעה דרך פוסטים בפייסבוק.
הוא כותב באופן כזה שלא נותר לך לקבוע שהוא פשוט אחלה בנאדם: קשוב לסביבתו, קשור למשפחתו וכותב על אירועים בחייו ללא שמץ של פאתוס.
שם את הלב על השולחן על כל עורקיו וורידיו. לא חלק ואדום כמו אימוג׳י אלא המשאבה עצמה, המרפה ומתכווצת וגורמת לתגובות מופלאות בקרב הקוראים.
ועל כן לא נרתעתי כשהבנתי שמדובר בעלילה שיש בה מין הפנטזיה שהרי מה אדם שמחובר כל כך לקרקע יכול להמציא שכבר לא הומצא?
ובעת הקריאה הכל הסתבר והסתדר לי: הקוריוז הפנטסטי הוא לגמרי משני.
התוכן כל כך מציאותי, כואב ובנאלי עד כי הוא מאפיל על הפרשה הבדיונית.
אדם מן היישוב, נשוי ובעל ילדים מגלה שהוא נושא בקרבו יכולת ביונית.
הגילוי אינו מידי אלא מגיע בשלבים.
בינתיים, אנו למדים על אופיו של האיש והאינטראקציה עם משפחתו וסובביו.
הוא אפרורי למדי, אותו אינדיבידואל.
הומו-ספיינס שבאותה מידה דומה לשכן או לכל גבר נשוי ודהוי הקיים על פני הפלנטה הזאת: הססן, דחיין, קופא על שמריו ואינו רואה ממטר את צרכיה של אשתו. הגברים הקוראים יכולים בקלות להזדהות עמו והנשים מקוות שיעבור איזה מטמורפוזה בהמשך ואכן, השינוי לא מאחר לבוא: קולאז׳ של אפיזודות סוערות חולף על פני הקורא והוא פוצח בקריאה קולחת ומסקרנת עד הסיום.
הכתיבה מצוינת, העברית נכונה, המעברים בין פרק לפרק הגיוניים וקיים הדרייב להמשיך הלאה אך מה שעבר על הגיבור הזכיר לי מאוד סרטים וסדרות שראיתי ומהם מסתבר גם הושפע המחבר: פאודה, מטריקס, בלתי שביר, ואפילו: גוסט דוג: דרכו של סמוראי. מוכר ואהוב אך לא מקורי במיוחד.
מה שהציק לי בעיקר היה חוסר ההחלטה המשווע: אם נתת לגיבור שלך סממן ייחודי מדוע לא לנצל את המומנטום עד הסוף, לסחרר את הקוראים בשינוי ולהביאם לקליימקס בלתי נשכח.
אך במקרה הזה הדמות הראשית, על אף השינויים נותרת מפסידנית וחסרת יכולת. בחיים האמיתיים יש חצי-חצי אך בספרות הפיקטיבית אפשר ורצוי להתפרע.
בסך הכל נהניתי מאוד ואני משוכנעת שאם יחליט היוצר להמשיך ולכתוב, תוצרתו תהיה משובחת ותזכה לקהל מעריכים רב.
21 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
חחחח :-) הכוונה היא כמובן "לא רק".
וברצינות - הגבורה האנונימית האמיתית היא במאבק הבנאלי, השקוף והאנונימי מול מה שהיום יום מזמן לנו. מאבק לפרנסה, לבריאות, לאיכפתיות, לעשות בכל זאת למרות שהחיים לא מאירים תמיד פנים.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
אלון, אני חושב על מפקד תחנה שאומר לכבאים שלו:
"הגבורה זה להוריד את הרגליים מהמיטה בבוקר, לא לחלץ ילדים מבית בוער" :-)
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
שרון, זה בדיוק העניין. הגבורה אינה פועל יוצא של כוחות כאלה או אחרים, שיש לנו או שמגיעים אלינו.
היא לעמוד מול מה שמגיע אלינו. כמו שאבא של יונתן אומר לו, זה להוריד את הרגליים מהמיטה בבוקר, לא לחלץ ילדים מבית בוער. הגבורה של היום יום היא היא הגבורה האמיתית, ויונתן עם כוחותיו החדשים, התותבות האלה, הוא רק סמל לאדם עם כוחות שאינו יודע מה לעשות בהם. הכוח, אם תרצי, טמון בדיוק בפער בין הפוטנציאל הענקי הזה, בשמיים, לבין מה שקורה לו כשהוא נושם אוויר רגיל. אני מבין את האכזבה שלך, אך לתחושתי הציפיה שלך הייתה בשמיים, ומראש לא הייתה לי כוונה לכתוב ספר מהסוג שאולי התכוונת אליו.
|
|
מורי
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
מסכים עם כל מילה.
|
|
shila1973
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
את צור ארליך דווקא קראתי
מילותיו עשו חסד עם ספרך. אם כוונתך באמת הייתה לכוון לצד המציאותי, אכן הצלחת. אך אני למצער התאכזבתי קמעה. אם ניחנתי בכישרון מסויים,לא כדאי שאנצלו עד תום? יכולת באותה מידה לוותר על המתת ואז הייתי מקבלת בהבנה את שאר פגמיו של הגיבור כי בכולנו (גם בנשים, כן?) יש מעט מכהנוב. כהנוב הוא אתה ואני למעט הבדל אחד. ואת ההבדל הזה צריך היה להגדיל ולא למזער, אבל זאת רק דעתי :) |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
ולמי שהגיע עד לכאן, ממליץ גם לקרוא את צור ארליך, בביקורתו ב"מקור ראשון" לפני שבועות ספורים, מאחר שהוא עוסק בשאלה הזו בדיוק,
הנה כאן:
https://www.makorrishon.co.il/opinion/422691/ |
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים ו-8 חודשים)
תודה, שרון.
עדיין לא בטוח אם מתאים להיכנס לדיונים כאלה כאן, אבל למה לא, בעצם? קודם כל אני מציע בזהירות להכניס איזה ספויילר אלרט, לא שלי זה משנה :-) שימחת אותי עם ההשוואה המאוד מעניינת לגוסט דוג, סרט נוגה, מהורהר וחכם שהתובנות שעולות ממנו - אם קצת מעמיקים - עולות בהרבה על הצפייה השטוחה בו. ואכן כל מקורות ההשראה האחרים שהזכרת קיימים אצלי באוצר המילים הוויזואלי ועם זאת יש בהם משהו שבעיניי גדול מהחיים וחוטא לאמת, ויותר מכך - אין לי (ככותב וכקורא) דרך למצוא בהם הזדהות אמיתית, אפילו לא בפאודה שהיא סוג של פירמידת פעולה ומתח שאינה יכולה להתקיים בחייו של אדם מהשורה. כי הרי דווקא עליו רציתי לכתוב - על איזה יונתן כהנוב, איש שב"כ אמנם, אך מישהו שאין בו כל ייחוד, מישהו רגיל, אני, את, השכן ממול. מה קורה למי מאיתנו שמוצא את עצמו, דווקא את עצמו, בתוך סיטואציה בלתי אפשרית, כמעט בלתי נסבלת, וכל זאת בתוך הפיזיקה הידועה והאקלים המוכר, הבנאלי, של מציאות היום-יום הישראלית. ירושלים, לא מטרופוליס. ושם (או כאן) - מה לעשות, הדברים לא מתקדמים לפי הנרטיב ההוליוודי הלעוס והמוכר, אלא שהם צריכים להמשיך ולציית למה שקורה בחיים שלנו, וכך אם אתה נכנס לקטטה עם בריון בסמטה, תמצא את עצמך בחקירה במגרש הרוסים עם תיק במשטרה על תקיפה, ולא תיחלץ במין מעקף תסריטאי קלוש. הייתי יכול להתפרע, אבל העדפתי להישאר במקום שעדיין אפשר לשאול בו שאלות גדולות ועמוקות, לא לברוח לעוד ספר פנטזיית פעולה שגרתי, אלא להיפך, להישאר מקורקע (pun intended), ולחשוב באמת מה היה קורה אילו. פה, עכשיו, ככה. באמת. בירושלים, לא במטרופוליס. אפילו לא בניו יורק. |
21 הקוראים שאהבו את הביקורת