קצת לפני טיסתי הראשונה לארה"ב שלח לי קרוב משפחתי ספר בדואר ואמר לי בשיחה טראנס אטלנטית שאין לי מה לבוא אליו אם אינני מסיימת לקוראו.
יש לך חודשיים והאנגלית שלך בסדר, אם תתקלי בקשיים פתחי מילון.
רק לאחר שתסיימי אשלח לך כסף לכרטיס.
נו באמת, פיטר! קוננתי. מה השטויות האלו עכשיו? זה עתה השתחררתי מהצבא לאחר שנה ושמונה חודשים של בזבוז זמן משווע.
קניתי מצלמה חדשה וקיבלתי מענק שחרור, לא היה לי בראש להתע

במסגרת קורס כלשהו עם מרצה שאני מעריך מאוד שאלתי איזה ספר הוא ממליץ לי לקרוא? "המיועד" (The Chosen באנגלית שזה 'הנבחר' לכאורה בתרגום מילולי) היה אחד ההצעות. השגתי את הספר ממורה שלימדה במקביל אליי והסכימה לתת לי אותו ומיד קראתי בו. קראתי בו שוב כדי להיבחן עליו בקורס אחר ושוב פעם כדי להגיש עליו ביקורת בקורס שלישי...
בקיצור, אני מאוד אוהב את הספר הזה. אנסה בדבריי הבאים לתרום משהו משלי לפורום המכובד ו

דווידה אילנה,ילדה בת שמונה, מספרת לנו את סיפורה.ארה"ב, שנות השלושים של המאה הקודמת. אמה, יהודיה ילידת אירופה.אביה,נוצרי אמריקאי ועיסוקי שניהם כרוכים בהיותם פעילים בתא קומוניטי.האב,עיתונאי המסקר את מלחמת האזרחים בספרד וההשתלטות של פרנקו והאם, מארגנת בביתה את מפגשי התא,מלמדת את כתבי מארקס ומסייעת לפליטים שמתחילים להגיע מאירופה.ואם לא די בפעלתנות זו של ההורים כדי ליצור סביבת ילדות מרתקת, הרי שיש גם א

כשנתקלתי בספר לראשונה, היססתי. לא ידעתי אם אצליח להתחבר אליו. מה לי ולנערים חרדים מארצות הברית? שום קשר.
אך הביקורות כאן היו משבחות, לכן החלטתי לנסות. בפעם הראשונה, זה לא צלח. והחזרתיו כלעומת שבא, אך דבר מה בי לא היה שלם, הרגשתי שלא נתתי לספר את הכבוד הראוי לו. על סמך מספר עמודים או פרק בודד אי אפשר לשפוט ספר.
אני שמחה מאוד שצדקתי.
מדובר בספר נפלא, עשיר בכל טוב, בחוכמה, בידע, ברגשות, באכזבה,

<mark>חיים פוטוק</mark> נולד ב-1929 בברונקס. ב-1950 סיים תואר ראשון בספרות בישיבה יוניברסיטי. בספר שלפנינו יש חלקים סמי-אוטוביוגרפיים המשולבים בעלילה.
נתחיל מזה שהספר מרתק מאוד, חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים). נמשיך בכך שהגרסה שלפני מיושנת מאוד מכל בחינה ומכל בחינה זה לא ממש מפריע. האם למשהו מפריע שבמקום לומר חשבתי נאמר "כסבור הייתי..."? לי זה לא מפריע.
העלילה נמשכת 5 שנים, מרגע פלישת בנות הברית בנורמנדי עד

<mark>חיים פוטוק</mark> שירת כרב צבאי קוריאה. אין ספק שחלק או כל ניסיונו שם שורבבו לספר הנפלא שמסוקר כאן.

גרשון לוראן הוא תלמיד בסמינר ניו-יורקי האמור להסמיך אותו כרב. אנו פוגשים אותו בשנתיים האחרונות ללימודיו וגם את שותפו לחדר ארתור ליידן. לוראן הוא בנם של זוג יהודים ניו-יורקים שנסעו לישראל לצרכי עסקים ונהרגו בהתקפת טרור בתל-אביב. עכשיו הוא גר אצל דודו ואשתו בדירה מחניקה בברוקלין ובשכונת עוני.

שני מורים

הספר 'המיועד' נכתב על ידי <mark>חיים</mark> פוטק לפני יותר מחמישים שנה (ותורגם מחדש על ידי שי סנדיק)...

בגדול, העלילה מעט קיטשית ובנאלית. הספר סובב סביב ידידות בלתי אפשרית. ידידות בין שני נערים יהודיים (בגיל ההתבגרות), הבאים משתי עולמות מנוגדים. זה מהזרם החסידי-אורתודוכסי וזה מהדתי-מודרני. העולם השמרני והעולם הליברלי.

ציינתי קודם שהספר נכתב לפני יותר מיובל שנים, ולא בכדי. הספר 'תמים' מידי לדור שלנו. 'תמי

ספר שנכתב בשנת 1967 וכעת יצא בתרגום חדש של שי סנדיק. סיפור על חברות בין שני נערים יהודים אמריקאיים בגיל ההתבגרות, ששייכים לשני זרמים שונים: יהדות אורתודוקסית מודרנית מול חסידות שמרנית וקנאית. הסיפור המתרחש בברוקלין בתקופת מלחמת העולם השנייה ובשנים שלאחריה.
התרגום מצויין והסיפור מעניין מאד. היו קטעים שהיו מפורטים מדי לטעמי כמו משחק הבייסבול שמתואר בתחילת הספר על פני עשרות עמודים וקטעים מלימודי הגמ

אל הספר הזה הגעתי בזכות שני ספריו המופלאים הקודמים של <mark>פוטוק</mark> "הדגול" ו"ההבטחה". האם הספר הזה עומד ברמה שקבעו שני הקודמים? עומד גם עומד, אם לא יוצר תקדים משל עצמו.

הספר הזה עוסק בחריג, חריג גדול, אבל גם בהתנגשות הכוחות בין הכללי לפרטי, בין האב לבן, בין רצון מנהיג הקהילה לרצון הפרטי. בסוף זה נגמר בדמעות.

מיהו אשר לב? אשר לב הוא בנו של ר' אריה לב ורעייתו רבקה. את שלושתם אנו פוגשים בברוקלין כשאשר