הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 בינואר, 2022
ע"י Bak2
ע"י Bak2
בדיוק סיימתי לקרוא את Perfidy. מטלטל.
התובנה שבן הכט עצמו לקח מכל הפרשייה הזו קצת מאכזבת אף שהיא צפויה. לאורך כל הספר מר הכט מוצא את עיקר הבעיה באותה צייתנות של אזרחים לממשלתם. לבסוף הוא רואה בזה גם סכנה קיומית ודווקא במדינת ישראל הוא מוצא נקודת אור.
היסטוריה כשלעצמה, לפרטיה וקורותיה, לא טובה יותר מעדות של עד בבית משפט. השאלה המרכזית תמיד תהיה מה המשמעות שלה?
כיהודים אנחנו זן בסכנת הכחדה. זה או שנהיה תלויים אחד בשני, או ח"ו אחד ליד השני. לדידי, הספר מציג תפיסת עולם מפאיניקי"ת לפיה אם אתה יהודי אתה 'זכאי לסל קליטה' אבל ככל שאתה לא בדיוק כמוני, לא מהמחנה הפוליטי הנכון- אתה קורבן לגיטימי למען המטרות הפוליטיות של מפא"י.
התפיסה הזו חייבת לעבור מן העולם! מוכרחים להתחזק יותר בערבות הדדית בינינו היהודים קודם-כל.
יש לי גם עניין אישי בסיפור של קסטנר: אחיו הבכור של סבי זלל"ה, יחד עם אשתו וילדיו (כמדומני 7 במספר!) הי"ד נשלחו מהונגריה לאושוויץ ונרצחו בדם קר. זה ענף שלם של המשפחה, זה לא יתואר.
וכשקראתי איך האחריות מגיעה עד לאחיי בשרי ששתקו והשתיקו- זה פשוט לא יתואר! הלוואי והיה ברור וחד-משמעי שהיתה פה טעות. כל כך רציתי לאורך הספר לגלות שזה לא נכון, שהיתה פה שגיאה גדולה, ענקית אבל שגיאה. פשוט כואב.
לבוגרי "רומקובסקי" הי"ד ודומיו זה יהיה קצת מוכר ועדיין זה שונה וכואב בהרבה. שמואל תמיר מעמיד בצדק את כלל ההנהגה המפאיניקי"ת למשפט. הוא מציין שהם היו פה בארץ ישראל, חופשיים משלטון הנאצים ימ"ש (ולא מהבריטים כמובן) והאשמה עליהם עולה לשמים. הציטטה מדבריו של ויצמן עשתה את בשרי חידודין חידודין. שוב האחים מוכרים את יוסף...
יש כמה ספרים שאשתדל לקרוא: "בין קראוס לקסטנר"; "חץ בערפל"; "נידונה לחיים"; כדי לקבל פרספקטיבה רחבה עוד יותר. אשמח גם לשמוע מהמגיבים פה על הצעות נוספות.
ברקע הסכמי אוסלו השערורייתיים עמדה בין היתר גישה מאוד דומה כלפי ציבור המתיישבים. מי שיקרא את דבריהם של הוגי הרוח מהמחנה הפוליטי שקידם את ההסכמים (וגם מרבין הי"ד עצמו) יראה שקו המחשבה המעוות הנ"ל כלל לא חלף מן העולם נכון לשנות ה-90 של המאה הקודמת. כותרות העיתונים קדמו אג'נדה של "קורבנות השלום". זה לא נתפס וזה חייב להיפסק!
צריך לקרוא וללמוד כדי לעמוד על שורשה של גישה כזו כי רק כך יהיה ניתן לרפא את השבר ולאחות את הקרע. אסיים בסיפור קורע-לב:
רחוק משפחה מסוים נרצח בידי שלוחיו של בן-גוריון בתקופת הסזון הידועה לשמצה: ידידיה סגל הי"ד. לקראת אירוע משפחתי מסוים סייעתי בהכנת האירוע במשהו טכני שהיו זקוקים לי. נחשפתי שם להקלטה של אחותו שציטטה את אבא של ידידיה הי"ד שאמר שעם כל מה שבן-גוריון עשה לו, רצח את הבן שלו, עם כל זה הוא סולח לבן-גוריון כיון שהוא עמד נגד כל אומות העולם והכריז על הקמת המדינה. כמובן האבא יכול לומר דבר כזה, אנחנו לא.
הנקודה שלקחתי היא שא"א לקחת לבן-גוריון והממסד המפאיניק"י את תרומתם המשמעותית להקמת המדינה. האמירה של בן הכט לפיה הצלת מיליון יהודי הונגריה משולה בעיניו כמו עשר מדינות ישראל היא אמירה לא נכונה. לא בגלל שההפך הוא הנכון חלילה וחס. אלא בגלל שזה חשבון שאני לא מכיר בן אדם שיודע לעשות. כמה מיליונים של יהודים נצלו בשל הקמת המדינה? ואיזה דם אדום יותר? ומה ראית לומר שדם זה אדום יותר מדם אחר? וכך הלאה.
העמדה הנפשית שלנו כלפי אחינו היהודים (למעט מקרים ממש חריגים וחמורים שבהכרח גם לא יכללו ציבורים ומגזרים שלמים והלוואי ולא יהיו קיימים כלל) צריכה להיות ממקום של אהבת ישראל, ערבות ואחריות הדדית אחרת ח"ו בזמן שהדבר נצרך אנחנו עלולים לראות ביהודים אלה או באחרים כמי שכבר מתו ואין לעשות להצלתם. אסור שזה יקרה.
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
כמו שציינתי -
מי שלא עמד בפני החלטה כזו לא זכאי לשפוט ו או להעניש.
אם סבתי - ניצולת גטו בודפשט ובת למשפחה גדולה מאד שכבר לא הייתה כזאת אחרי המלחמה - הייתה כותבת פה במקומי :זכותה המלאה. אני , ממקומי הנוח במדינת ישראל הריבונית לא מסוגלת לומר איך הייתי מתפקדת בעת צרה . אני כן חושבת שאישי ציבור צריכים לעמוד בסטנדרט גבוה יותר של מוסריות. |
|
|
עמיחי
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
לדעתי, ההנחה של הכט שלהנהגה הציונית בא"י המנדטורית הייתה יכולת להציל יהודים באירופה היא נאיבית.
|
|
|
Bak2
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
הלוואי והיתה לנו הפריווילגיה שלא לשפוט. ההכרח לחנך (את עצמנו!!) לא מותיר מקום כזה. אני כן מסוגל להזדהות עם האמירה ששיפוט של ממש, הרשעה של ממש, במובן הפלילי וכדו', בהחלט לא כל-כך מהר יתכן. במקרה של רומקובסקי הי"ד היודנראט המפורסם מגטו לודז' היו אלה יהודי לודז' שראו אותו יורד עם משפחתו על הרציף באושוויץ ואחת מהן מעידה לנו שהיה שם משום שמחה לאיד. זה בהחלט משהו ששייך להם, לאלה שהיו שם.
כך גם במשפט קסטנר. היו אלה עדים מן התופת שעמדו על דוכן העדים ולא רק קסטנר לבדו מן העבר השני. אמא של חנה סנש הי"ד מפורסמת מאוד בהקשר זה אך היו עוד. ולי באופן אישי, במשפחתנו, יש חשבון דמים שלא מותיר כל מקום להשליך את השאלות והתהיות הקיומיות הללו מאחורי גווי באמירה סתמית ש-"א"א לשפוט". המסר החינוכי, האופן הראוי להתנהג, מה בנוגע לשאלות הללו? מה בנוגע לדבריו של ויצמן שאח"כ חזרו והופיעו במשפט ע"י היועץ המשפטי לממשלה כעמדת ההגנה של קסטנר? האם ניתן להתעלם מזה? האם יתכן שפשוט נמשיך כי א"א לשפוט? מאידך, לא פחות חשוב שחשבונות היסטוריים כאלה חלילה יגררו וידרדרו את היחסים בהווה. בזה בהחלט יש צדק רב אולי אף יותר מכל יתר הדברים. אני לא חושב שבדבריי יש משהו מזה, הקריאה כולה בכיוון ההפוך. הספר הזה מטלטל. הוא ספר קשה. |
|
|
גלית
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
העמדה שלי היא כזאת-
אף אחד מאתנו שלא עמד בפני החלטות כאלו לא רשאי לשפוט לא את המעשים ולא את מוסריותם
|
|
|
Bak2
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
Bak2
ההרשעה והזיכוי הם נושא שעומד לעצמו. השופטים נחלקו בשאלה האם היה כאן משום שיתוף פעולה בזדון או לא (או שיתוף פעולה שאין לגנותו אם נכלול גם התייחסות של אחד השופטים).
העדויות והמסמכים שהובאו במהלך המשפט עומדים אף הם לעצמם. כביכול ישפוט הקורא. השתקה היתה שם. כלל הממסד השתיק. ועדיין השופטים נחלקים. ועדיין אנחנו מזועזעים. תודה רבה רבה על ההפניה לראיון. בסוף, כאמור, חשוב המסר החינוכי. אם את זה ניקח נכון- מה טוב. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-9 חודשים)
אני מניח שאתה יודע שהיתה הרשעה בבית המשפט המחוזי ואחר כך זיכוי בערעור.
יש ראיון מעניין של דן מרגלית עם טומי לפיד שמסביר מדוע קסטנר העיד לטובתו של בכר (מתחיל בסביבות 10:10): https://www.youtube.com/watch?v=PqboYTsZwQ0 |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
