ביקורת ספרותית על הכורסה של קצין האס-אס - מסע בעקבות חיים חבויים מאת דניאל לי
ספר טוב

---

בדף הביקורות לספר ימצא כל אחד מכם ביקורת נאה שכתב אחר ובה הוא מתמצת את תוכן הספר. זה מותיר לי את המשימה לכתוב ביקורת קצת אחרת. דניאל לי מאריך לקשור לגרייזינגר רקע בסחר בעבדים בארה"ב וגוזר מזה מסקנה מעניינת לגבי הנאציזם בכלל; ברצוני להראות שאע"פ שזה מרתק(!) א"א להתעלם מהרקע הדתי-נוצרי המובהק שקדם לנאציזם.

מטרת הספר, כך לפי דניאל לי, היא להמחיש ולהחיות את חלקו של בירוקרט נאצי זוטר במערך ההשמדה והשנאה הנאצי. על פניו הוא נראה "נאצי רגיל", רגיל לחלוטין, שעצם קיומו היה מתוחם "לכמה מסמכים בירוקרטיים". בסוף הספר, כפי שכתבו בביקורת קודמת, מתברר שגם בתור "נאצי רגיל" למדי היה גרייזינגר פושע מלחמה.
בספר מקדיש המחבר קטעים נרחבים לתיאור הרקע של משפ' גרייזינגר באמריקה. מתברר שיש למשפ' רקע חזק בכל הקשור לסחר בעבדים. דבר זה מוביל את לי לכתוב בסוף הספר כי "הימצאותם של משעבדים רבים כ"כ באילן היוחסין של גריי' מאלצת אותנו לראות בנאציזם תופעה שאינה מקומית או גרמנית בלבד וחושפת בפנינו את ההשפעות הבין-לאומיות על תודעתם של נאצים רגילים" (עמ' 296).
אלא שכבר קודם לכן בספר (עמ' 152) הוא יודע לספר לנו שרוב חברי האס-אס "ובהם 80% מחברי ההנהגה" נולדו פרוטסטנטים. לא רק שזה היה נכון ביחס לרוברט גריי' עצמו כפרט טכני, קודם לכן בספר (עמ' 85) מתברר שהשפעת האנטישמיות הפרוטסטנטית חלחלה שם במשפחה. הסבתא ואלי היתה קוראת באדיקות את העיתון האנטישמי "זידוייטשה צייטונג" שהיה אף הוא שמרני פרוטסטנטי. אחד הקטעים שגזרה מהעיתון ציטט את ריינהרד מום שהתחתן עם בתו של אדולף שטקר, שניהם כמרים פרוטסטנטים ושניהם אנטישמים מפורסמים ימ"ש.
מעניין לשים לב שהסבתא של גריי' "נמשכה להיבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי, ובייחוד ללאומיות הפולקיסטית שלו ולשלילת הדמוקרטיה". קריאת מילים אלה העלתה בזיכרוני את סיפורו של כומר לותרני אחר- מרטין נימלאר ("First they came for the socialist…") שאף הוא בתחילה 'נמשך אחר היבטים מסוימים של הפרויקט הנאצי' ודווקא הנטייה הטוטליטרית של הנאצים היוותה את הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו.
עכ"פ רקע נוצרי לפנינו. מבלי לגרוע מאשמת האומה הגרמנית בכללה, ברור שא"א עוד לדבר על הנאציזם כמשהו 'גרמני מקומי' במובן הפשוט. זכורני שגם ההיסטוריון הס-גור ז"ל ציין באחד מפרקי ההיסטוריה ששמעתי שהאשמה על העם הגרמני מסתרכת עוד אחורה. הרי כבר אחרי הפוטש במרתפי הבירה דנו השופטים את היטלר ימ"ש לעונש קל יחסית לחומרת מעשיו והס-גור נימק מפני שהשופטים(!!) הזדהו עם חלק מהרעיונות שלו. וכך גם הפופולאריות של הכומר שטאקר הנ"ל בסוף המאה ה-19 ומן העבר 'החילוני' פון-טרייצ'קה ימ"ש כולם אנטישמים מובהקים ופופולריים בחברה הגרמנית עוד קודם להיטלר והנאצים ימ"ש.
אני חושב שאין כ"כ צורך להרחיק עד הסחר בעבדים באמריקה הרחוקה. אדמת אירופה עצמה מספקת די רקע ומצע לנאציזם. אלף שנות אנטישמיות נוצרית ובתוכה 500 שנות שנאת יהודים לותרנית ו500 שנות אנטישמיות גזעית מבית המדרש של האינקוויזיציה שרדפה את המומרים כדי לוודא שהם 'נוצרים אמיתיים' כי הרי זורם בעורקם דם יהודי; כל אלה הם מצע פורה ביותר לרשעים כמו היטלר (כמובן לא בלי השפעה אקדמית מאוניברסיטת מינכן) שבאו והלבישו לזה או ע"ג זה בליל של אידאולוגיות יותר מודרניסטיות, מדעיות יותר או פחות ואז שיווקו את זה בתעמולה ארסית כשהם רוכבים על הנסיבות ועל המצע הפורה.
צדק אפוא אלי ויזל ז"ל כשהדגיש את חטא האדישות (ביחס לעמי אירופה בכלל ולאמריקאים אבל גם ביחס לגרמנים אם אינני טועה). לחלק מהגרמנים הפריע שהנאצים הם אנטי דמוקרטיים ולחלק זה דווקא קסם. לחלק קסם ההיבט הפולקליסטי ולחלק פחות. כך גם ביחס לעוד רעיונות הזויים יותר (למשל ה-"לבנסראום" או איגניקה) או פחות של הנאצים- לחלק זה התאים יותר ולחלק פחות. אבל איך העם הנאור והמתקדם הזה נותר אדיש לשנאה לגזענות ולאנטישמיות? ונניח לחלקיק שניה שנותרו אדישים לזה במישור האידאולוגי- איך נותרו אדישים למראה הזוועות?!

למופע אימים שכזה, הנאציזם והשואה, יש רקע אידאולוגי שבלעדיו בלתי אפשרי שזה יתרחש. זה לא שפשוט 'מתדרדרים' אל רצח-עם; קמים בבוקר ומגלים: 'אופס התרחש רצח-עם'. לכל התדרדרות שכזו ברצף נסיבות היסטוריות יש רקע אידאולוגי ברור מלווה ברפיון מוסרי שמותיר את האדם אדיש.

» ביקורות נוספות של Bak2
» ביקורות נוספות על הכורסה של קצין האס-אס - מסע בעקבות חיים חבויים