לא כתבתי ביקורת הפעם, אלא סיכום. במהלך קריאת הספר היה חשוב לי לכתוב סיכום על הפרקים והדברים שקראתי, וכן כל מיני מחשבות שעלו לי לראש. מכיוון שהספר מאוד גדול ובעל ידע מקיף, יצא לבסוף משהו די רחב. עם זאת רציתי לשתף, וכן לשמור את הדברים היכן שהוא - מסוכם בצורה טובה וברורה גם לעצמי. מי שיקרא את הדברים הכתובים (ביחוד להיסטוריונים המסתובבים פה בסימניה) בוודאי שיהיה לו הערות והארות - וזה מבורך מבחינתי ואני אף מחפש הערות. אני מוצא שהדבר רק עוזר, ביחוד שמדובר בביקורת בונות. אשמח גם להמלצות לספרים איכותיים אחרים בנושא. תודה רבה וקריאה נעימה. בנוסף, מאוד מומלץ לקרוא את הספר, ולא להסתפק במה שכתבתי בלבד - ללא צל של ספק החסרתי הרבה, ובנוסף אין כמו לקרוא את המקור.
עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, סיכום:
............................................................
פרק ראשון:
אם נסתכל על העולם שלפני 500 שנה, לא נראה הבדלי כוחות משמעותיים בגושי האימפריות בעולם: סין, הודו, האסלאם הפרסי, האסלאם העותמני ומערב אירופה. בסך הכל לא ברור למה דווקא אירופה היא שתעלה למדרגת הכוח החזק בעולם. אם ככה, מה מיוחד באירופה? אירופה, בשונה משאר האימפריות האחרות היא מקום לא קל לכיבוש. בעוד ששאר הגושים, מבחינת השטח, היו מקומות מישוריים - כמו המזרח התיכון וסין שגורמים לאפשרות יצירת גוש שלם של שליטה.
מכיוון שהייתה כזו, לא יכלה להיות אירופה הרמונית. לא יכל אדם אחד לאחד את אירופה ליבשת הנשלטת לממלכה אחת. כתוצאה מכך נוצר מצב של מגוון רב של מלכויות בעלי רקע ותרבות שונה. מכיוון שלא היה אפשר לשלול מהיזמים - כמו בשאר הגושים - או הסוחרים, את האפשרות להתפתח ולגדול (מכיוון שמניעת מסחר ממדינה אחת פשוט גרמה לסוחר לעזוב למדינה השנייה). נוצר מצב של תחרות, של ניסיון לגדול ולהתפתח, ליצור חידושים בלא לפחד שמשהו ישלול ממך את הפרנסה.
ההמצאות המרובות, והניסיון לנצח בתחרות האדירה הזו נתן את המוטיבציה להגיע למקומות אחרים ולהשיג אמצעים חדשים. כך שוכללה והתפתחה אירופה - ודווקא אירופה, ולא גוש אחר - בעוד שאר גושי העולם שומרים על המסורת הטכנולוגית ונשארים מאחור.
פרק שני:
עצם הגיוון התרבותי, לא היה בהכרח עניין של רצון והסכמה. המחבר מתחיל מתחילת המאה ה-16, ונותן דוגמה על אימפריה באירופה, שהייתה קרובה להצלחת יצירת גוש גדול באירופה. ההבסבורגים (שכוחם היה רב בשנים 1500-1661 בערך) היו מספר מדינות מפורדות, תוך ניסיון לאיחוד בשושלת דם. כך יצא שקרל החמישי שלט ב: ספרד, מדינות השפלה (הולנד ובלגיה של היום), אוסטריה, החלק הדרומי של איטליה, פורטוגל (ע"י כיבוש האחרונה), השפעה באנגליה ובנוסף כיבושים "בעולם החדש" (אמריקה) - סחר והכנסות רבות ביחס לכל מעצמה אחרת באופן משמעותי.
אם ככה, מה מנע את הצלחת האימפריה ההבסבורגית לשלוט בכל אירופה בדומה לסין, העותמנים וכו'? אלא שאירופה הייתה שונה. בזמן שסין והעותמנים המשיכו "בשגרה" הרי שהאירופים לעולם לא הפסיקו את היעול וההתפתחות שלהם. כתוצאה מהקושי הרב לכבוש באירופה, וריבוי המלחמות - התחרות הזו גרמה גרמה ליעול מתמיד שמי שלא עמד בה פשוט נפל. וזה מה שקרה, כוחם הכללי (החלק, כנתון) של ההבסבורגים גדל ועלה מאוד, ואף הכפיל את עצמו מספר פעמים. אבל זה לא הספיק, במילים אחרות, כוחם היחסי (ביחס לשאר עמיי אירופה) ירד בהתמדה. לאט-לאט מספר החיילים בכל צבא גדל למספרים גבוהיים, ושיפור כלי הנשק גרם להוצאות לגדול ולגדול - לכל השיפורים הללו היה צריך כסף רב.
אבל זה לא רק בעניין הזה. ההבסבורגים שלטו מספר רב של מדינות לא מחוברות. כוחם הכלכלי, השפעתם כאימפריה החזקה ביותר באירופה גרמה לשאר היריבים לרצות בנפילתם. כך שהמלחמות של ההבסבורגים כמעט מעולם נפסקו - והם נלחמו בהתמדה, נטל הצבא היה חלק מהאיפריה הזו ומנע ממנה את דיבידנד השלום. ההבסבורגים ניסו להשיג כסף (בטווח הקצר) בכל דרך (כתוצאה מהנטל שגרמו המלחמות הרבות), וכתוצאה מכך פגעו בעצמם כלכלית בטווח הארוך.
פעם זה מרד בהולנד, פעם זה מלחמה כנגד צרפת (כמדומני), פעם זה העותמנים המאיימים במזרח. לא אתפלא שהדבר היה חלק מהאסטרטגיה רבתי של המדינות שראו את כוחם של ההבסבורגים - וכמובן רצו בנפילתם לטובת ארצם שלהם. ההבסבורגים סירבו לוותר על נתח המדינות שהיו בשליטתם - הם פשוט נלחמו כדי להשיג הכל ולשמור על הקיים. העניין הוא שכוחם היחסי ירד, ומכיוון שהיו החזקים ביותר, תמיד היה מי שרצה להוריד מכוחם - כדי לשמור על ארצו שלו. בסופו של דבר גרמו הלחימות הרבות להכרה במחצית השנייה של המאה ה-17 לכך שההבסבורגים אינם החזקים ביותר. במילים אחרות, ההבסבורגים לא הצליחו להתאים עצמם למבחן הזמן, וכן כתוצאה מהלחימה המרובה ונטל הכלכלי בסופו של דבר נפלו מדירוג 1 (וכך עתיד להיראות במהלך כל הספר).
פרק שלישי:
הפרק השלישי מעלה המחבר את האימפריה המגיעה לאחר ההבסבורגים באירופה, ולמעשה מראה את היחסים בין הלאומיים לאחר שכוחם של ההבסבורגים הידרדר. נוצר מצב של מספר מעצמות חדשות: צרפת, אנגליה, פרוסיה, הקיסרות ההבסבורגית ורוסיה. לא היה שינוי רב בתחום פיתוח הנשק, אלא ברמת הארגון של הצבאות, וכן בארגון הכספי. כמות האזרחים גדלה לאט-לאט, ורמת המסחר ורמת העושר עלו בכל רחבי אירופה.
האימפריה החשובה וככל הנראה החזקה בשנים אלה (1661-1815) הייתה צרפת, לה היה הכוח הצבאי החזק ביותר וכן מספר תושבים גדול הרבה יותר באופן יחסי, מכל מדינה ומעצמה אחרת (ונראה שרק רוסיה, שהייתה רחוקה יחסית ולא במרכז אירופה, עברה את צרפת בכמות האזרחים).
בשנים האלה המחבר מעלה שתי מהפכות שהתחברו ביכולת הכלכלית של המדינות, וכך אפשר להסביר את כוחם האמיתי של המעצמות בתקופה הז: מהפכת המימון וכן גאוגרפיה (גאופוליטיקה) של המדינה. בעוד שצרפת הייתה מעצמה גדולה ובעלת יכולת גבוהה הרבה יותר מאנגליה, מסתבר שלא היה סדר וארגון במדינה (יחסית) בכל מה שקשור לכספים. כך יצא שהמלכים הצרפתיים לא שמרו על החובות, והיכולת והמוניטין שלהם להחזיר חובות ירד, כך שהריבית שלהם (שהציעו נותני ההלוואות) הייתה גבוהה. וכן להפך, בריטניה בעלת מספר אזרחים נמוך יותר, שמרה על הגרעון וגרמה - בתוכניות מסודרות ומדוקדקות - על יציבות ההוצאות. בעוד שבצרפת גרמו המיסים לקושי עצום, מאחר וגובי המיסים לקחו את ה-"בקשיש" (שוחד, או הסכום ה-"סמלי" על עבודתם) בעוד שבבריטניה לא היו גובי מס' והדברים עבדו בצורה יעילה הרבה יותר. כך יצא שהאנגלים מנעו מיסים קשים על אוכלוסייתם, בעוד בצרפת היה קושי רב לממן את המלחמות והאזרחים סבלו הרבה.
בנוסף לכך הפיכתה של מדינה למעצמה או לאימפריה, הולכת ביחד לא רק ביכולתה לממן את הצבאות, אלא בדברים שלא תמיד קשורים בפנים המדינה. למשל, ארצות השפלה (בלגיה והולנד של היום) היו בעלות כוח כלכלי ועושר רב. עם זאת, הגיאופוליטיקה, או האסטרטגיה-רבתי שלהם הייתה מורכבת ומנעה מהם הצלחה. השטח, המדינות הגדולות והחזקות (אנגליה וצרפת) שמנעו מארצות השפלה את כוחם היחסי שבאזורם. וכן להפך, בריטניה וארצות הברית המבודדות משאר שטח אירופה (איים), שמנעה תקיפה יבשתית ונתנה לבריטים לאסטרטגיה שמצד אחד תמנע את כוחה של המדינה אחת חזקה (במקרה של בריטניה) באירופה, וכן אפשרות למסחר וכיבושים מחוץ ליבשת וחיזקו את הבריטים והפכו אותם לאימפריה בסופו של דבר.
וכן צרפת, שהייתה במרכז אירופה, ובכך למרות כוחה היחסי הגבוה, האפשרות מצד מדינות שונות להטריד אותה נתנה לצרפה גורל דומה לשל ההבסבורגים. בריטניה החלישה את כוחה של צרפת ע"י חיזוק כוחם של בעלות בריתה המתנגדות לצרפת. כך יוצא שלא רק יכולת ניהול יוצאת מהכלל, אלא דברים שאפשר לראות בהם "גורל", קירבה למדינות חזקות או חלשות, וכן נתונים כעובדות גרמו להצלחה או לכישלון, בעלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות.
בשנת 1661 עלה - בפועל - לשלטון צרפת לואי ה-14 (הוא הפך למלך בגיל צעיר מדי, ולכן קיבל את השלטון רק כשהפך לבוגר יותר). בזמן עלייתו של לואי ה-14 לשלטון עוד לא היה ברור לשאר המעצמות שצרפת היא המעצמה העולה החדשה. נראה שהשפעת ההבסבורגים עוד הייתה קיימת. לכן, מצא את עצמו לואי ה-14 במצב דיי נוח, בו יכל (לואי ה-14) לתקוף את שאר המעצמות ללא התנגדות אירופית (לפחות בהתחלה). הדרך בה פעל, גרמה לו, לגרום לשאר מעצמות אירופה להילחם כנגדו כקואליציה רחבה כניסיון - בדומה למה שנעשה לההבסבורגים - להוריד מכוחה היחסי, ולא לאפשר לצרפת לשלטון אירופי. נראה שצרפת וספרד היו בקואליציה אחת, ואילו שאר מעצמות אירופה בצד השני.
המלחמות הרבות שניהל לואי ה-14 גרמו להתשה כללית. נראה שבתקופה זו נלחמו כל עוד היה להם היכולת להילחם, והפסיקו רק ברגע שהיו מותשים. כך גרמו לחימות רבות, מיתוך ניסיון לכיבושים למעשה להתשה כללית ובלא שינוי רציני בשטח המעצמות באירופה. במותו של לואי ה-14 בשנת 1715, התחילה תקופה של רגיעה לאחר מלחמות רבות. עם זאת, לאחר מספר עשורים של שקט, הצליחה צרפת להחזיר את כוחה, וכך חזר לעצמו הסבב לחימה במספר רב של מוקדים לאורך המאה ה-18. אני חושב שנכון לציין את ההצלחה הצרפתית במלחמת העצמאות האמריקנית מ-1775-1783 וכן את המהפכה הצרפתית בשנים 1789-1799.
בעוד בריטניה הייתה חזקה בים, צרפת הייתה חזקה ביבשה. ללא כוח חזק ואיכותי בים, לא יכלה צרפת לכבוש את אויבתה בריטניה מאחר ובריטניה היא אי, בלי חיבור לאירופה. וכן גם להפך, ללא כוח חזק ביבשה לא יכלה בריטניה לנצח את צרפת. המחבר נותן דימוי לבריטניה וצרפת - כלוויתן ופיל. הפיל הוא הגדול ביותר ביבשה, הלוויתן הגדול ביותר בים.
כך נוצר מצב של חיפוש דרכים להכניע אחת את השנייה. למשל, בריטניה נתנה למספר מדינות אירופיות סכומי כסף ניכרים כדי להתמודד כנגד צרפת, ובכך להחליש את צרפת באופן יבשתי. וכן צרפת, ניסתה לרכז כוחות ימיים ממספר מדינות לתקיפת בריטניה. בתקופת המהפכה הצרפתית (1789-1799) החלו הצרפתיים כעם, לקבל מרץ ו-"נעורים" כנגד הסדר הישן בכללותו, כולל הסדר הצרפתי וכן הסדר האירופי. הצרפתיים המהפכניים נלחמו בעוז כנגד ניסיונות פלישה, וכן הצליחו להפיל את שלטון המלוכה.
בתקופה שלאחר מכן, ידועה כתקופת נפוליאון והצלחותיו היוצאת מהכלל שרק הרייך השלישי הצליח יותר באירופה. המצב בשנים 1800-1810 (בערך) נראים כהצלחה אדירה של נפוליאון, ולכאורה הצלחה של מדינה אחת לשרור על כל אירופה כמעט. אך הדברים נראו שונה, וכתוצאה ממלחמות קשות מאוד נהרגו מספר רב של חיילים. וכן פלישת צרפת לספרד, גרמה ללחימת גרילה של האזרחים הספרדיים בצרפת הכובשת, דבר שהקשה מאוד על צרפת וגרם לפתח חשוב לבריטניה בשבירת המצור הכלכלי של נפוליאון עליה (לא לאפשר מסחר), וליצוא המוצרים לספרד בעולם החדש (אמריקה הדרומית).
לחימת הגרילה הספרדית גרמה לנפוליאון להשאיר חלק גדול מצבאו בספרד. בנוסף לכל חשוב לזכור את הלחימה הקשה מאוד ברוסיה הקפואה, בנוסף לעובדה שרוב הלוחמים של נפוליאון במסע הלחימה ברוסיה לא היו צרפתיים. עובדה זו גרמה למנוסה ברגע התבוסה. בסוף הפרק השלישי מראה המחבר את קונגרס וינה, בה המעצמות האירופיות הגדולות החליטו על ההסכם השלום שלאחר תקופת נפוליאון. הסכם זה היה הסכם ששמר על האינטרסים של המדינות, והצליח לשמור על העולם ממלחמה לתקופה ארוכה יחסית.
כמו כן, בתקופה של 1815 והלאה, היה ברור שכוחה של בריטניה, גדל באופן יחסי הרבה יותר מכל מעצמה אחרת. מסירת הכדור ב-1661 (בערך) לצרפתים, עבר בשנת 1815 (בערך) לבריטניה בעלת ההיתרונות הכלכליים, האימפריאלים והמסחריים. נראה שדווקא נפוליאון, גרם לכך שאויבתו הגדולה (בריטניה) תהפוך למעצמה החדשה והגדולה וגרם לעלייתה - גם בלי לדעת על כך. חשוב לשים לב שבתקופת מלחמות נפוליאון, מתחילת המאה ה-19 עברה בריטניה לתיעוש - ולמעשה למדינה המתועשת הראשונה, דבר שהעלה אותה בהרבה ביחס לשאר המעצמות.
............................................................
פרק רביעי:
בפרק הרביעי אנחנו רואים את השינוי מקרב ווטרלו (1815) ונפילת נפוליאון. ההבדל המשמעותי הוא ככל הנראה עליית בריטניה, שהמהפכה התעשייתית, בנוסף למסחר הרב והיוקרה לאחר ניצחון נפוליאון גרמו לה לעלות מעלה מעלה ביחסים הבין לאומיים. בתקופה הזו, של שנת 1815-1885 בערך, זו תקופת האימפריה הבריטית. תקופה זו גם נקראת (לא מדויק לגמרי בשנים) התקופה הויקטוריאנית, על שם מנהיגת בריטניה ויקטוריה. שמה של התקופה מסמל את העברת הכדור בין צרפת לבריטניה. מדובר על תקופת שלום ארוכה יחסית. לאחר מלחמות נפוליאון, המאה ה-19 הפכה למאה שקטה. היו קרבות קטנים וקצרים יחסית ורק מלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865) שלא הייתה כלל באירופה, הייתה היוצאת כמעט מהכלל (אם מחשיבים את מלחמת קרים - אבל גם מלחמה זו הייתה קצרה יחסית).
למרות עלייתה של בריטניה כמעצמה, וכן כוחה התעשייתי ביחס לשאר המעצמות (וכן כוח מסחרי) - החליטה בריטניה שאינה רוצה להחזיק צבא גדול, ובכך להרוויח את דיווידנד השלום. למרות שצרפת הייתה המפסידה במלחמות נפוליאון עדיין נחשבה למעצמה במעלה ראשונה. עם זאת, ביחס לבריטים, העושר הצרפתי ורמת התיעוש לא היו גבוהים בצורה משמעותית - כך נראה.
עליית ביסמארק לשלטון פרוסיה, והצלחת איחודה של גרמניה, הראו שהאומה הגרמנית החדשה בעלת יכולות יוצאות מהכלל כשהם מאוחדים ומצרפים אותם למדינה גרמנית אחת. הניצחונות של פרוסיה כנגד אוסטריה (שנת 1866) והאיחוד הגרמני, כמו כן שינוי בדרך הארגון הפרוסי למלחמה - הפכו את גרמניה למעצמה העולה. ניצחון גרמניה על צרפת (1870-1871) הראה את השינוי במבנה האירופי וביחס הכוחות באירופה.
מלחמת האזרחים האמריקנית (1861-1865) הייתה כסימן לבאות, סימן שלא לקחו אותו ברצינות ולא למדו בתקופה הזו - שלמעשה המלחמה השתנתה לחלוטין.
התקופה הזו הייתה שקטה יחסית, אבל רבת שינויים: עליית כוחה הכלכלי וכמות האזרחים האמריקנית, וכן כמות האזרחים הרוסית החלו לגרום למשקיפים לשים לב לכוח חדש העולה בעולם. בסופו של דבר, היכולת הבריטית הופצה בעולם, והפיתוח הכלכלי היחסי השתנה לטובת מקומות שונים שאף עקפו את בריטניה.
העולם של 1885 (ועוד יותר בהמשך השנים) מגלה כמה מעצמות חדשות-ישנות: בריטניה, ארצות הברית, רוסיה, צרפת, אוסטריה-הונגריה, גרמניה, איטליה ותשומת לב גם למדינה אסייתית מזרחית ומרוחקת - יפן. הרצון האדיר להתפתח גרם לחיכוכים בין המעצמות, ואלה הובילו - בין השאר, גם לשינוי ביחס הכוח העולמי - לערעור הסדר הישן, ולסיכויים רבים יותר בהתפתחות עימות (שהחל, והתפתח למלחמת העולם הראשונה ב-1914 - למלחמה נוראית וחסרת תקדים עד אז). מדובר על תקופה של שיוניים מרחיקי לכת בכל הפיתוח הכללי, בייצור, בשינויים באמצעים ובדרך הפיקוד ומבנה הצבא (יתכן שהמבנה החדש, הנוצר בפרוסיה, התחיל מהגותו של קלאוזביץ).
יש בכל קריאת הספר לקח מעניין. חוסר יכולת של מעצמה גדולה (זו המספר אחד) להתאים את עצמה לשינויים הרבים, וכן התחייבויותיה כלפי מספר רב של גורמים - גורמים להוצאות רבות של הצבא, וכתוצאה מכך נמנע היכולת והפיתוח הכלכלי. יש פה עניין גם של התמדה, ברגע שמדינה חושבת שהיא יכולה לנוח על זר הדפנה, זה הרגע בו אפשר להבחין בנפילתה. בשביל להישאר מספר אחד, עליך לרוץ בכל הכוח ובשיא העוצמה. העולם לא נשאר אותו הדבר - הדבר נראה באופן ברור בספר.
פרק חמישי:
תהליך התיעוש מתפתח בעולם, הדבר גורם לשינוי ביחס הכוחות של הסדר הישן - כתוצאה מכך ישנם מספר מעצמות המעוניינות בסדר חדש בהתאם לכוחם היחסי בעולם. הדבר גורם לחיכוך רב. השינוי הגדול ביותר קורה בארצות הברית, הגודלת בצורה יוצאת מהכלל, עד כדי יכולת כלכלית העוברת - אפילו בהרבה - את בריטניה. עם זאת, נשארת ארצות הברית מבודדת, וכן רצונה של ארצות הברית להישאר כזו - בדרך כלל - מהצד המזרחי של העולם (אם כי יש כמה יוצאים מהכלל).
השינוי השני הוא יחס הכוחות שבין צרפת ובריטניה למעצמה אירופית חדשה - הלא היא גרמניה. גרמניה המאוחדת, הצליחה להתחזק בהרבה בחינות וכתוצאה מכך החלו לחשוד בה מעצמות כמו צרפת או בריטניה (איך לא? והחשדות היו מוצדקים למעשה). כוחה היחסי של גרמניה עלה, וכן רצונה לשינוי המצב הישן ויצירת מצב חדש. התקופה הזו גם הייתה תקופת ה-"כיבושים" - הקולוניאליזם. הכיבוש האירופי בעולם גדל, וכתוצאה מכך נוצרו מספר רב של חיכוכים בין המעצמות בעלות מספר רב של אינטרסים בעולם. הרצון להשיג עוד ועוד, לקבל חלק נוסף וכנראה מה שאנחנו מכירים כמושג של "לא לצאת פראייר" גרמו לאירופה להיות חבית נפץ.
השינויים הללו, וכן העובדה שהמנהיגים והעולם לא לגמרי הבינו את ההתפתחויות הלחימה החדשות המודרניות (וזה מה שקורה לדעתי גם היום - אין לי מושג איך תראה מלחמת עולם במציאות הטכנולוגית כיום, ואני חושש שזה קשה מאוד להבין, ותלוי במספר גורמים נסתרים). כל אלה גרמו למצב של מלחמה, וכתוצאה מקבלת התמיכה הכלכלית מצד מספר רב של מדינות בקואליציה של שני הצדדים הלוחמים - פשוט גרמה להארכת הלחימה עוד ועוד.
רוסיה הייתה מדינה בעלת מספר רב של חיילים, אבל בלא כוח כלכלי מיוחד (ולמעשה כוחה הכלכלי והיצרני היה עלוב למדיי). ארצות הברית הייתה הפוכה, בעלת כוח כלכלי יוצא מהכלל, אבל כמעט בלא חיילים. סוף המלחמה הזו (הידועה כיום כמלחמת העולם הראשונה) הראה שיכולת כלכלית, בסוג הלחימה הזה (הקיפאון המלחמתי) הוא גורם חשוב בשביל להשיג ניצחון. עם זאת, חשוב לציין את גרמניה (גם במלחמת העולם השנייה בנוסף) שלמרות החיסרון האדיר של ביכולת הכלכלית, הצליחה להגיע לרמה מאוד גבוהה של אימון ואיכות האנשים שלה. לכן גם האיכות הרוחנית חשובה: האימונים הקפדניים, הדייקנות והרצון לתת למען העם והארץ הם חשובים למדיי. הגרמנים היו קרובים לניצחון, למעשה לא מובן מאליו לגמרי שדווקא צרפת בריטניה ניצחו, כפי שהיה אפשר לחשוב. בשלב מסוים עזבה רוסיה את הלחימה ולמעשה, אפשר להגיד שהפסידה (המהפכה הסובייטית ב-1917). ללא השתתפות ארצות הברית לבסוף בלחימה, קשה היה לראות ניצחון מצד צרפת ובריטניה.
ולכן הסדר הבין לאומי משתנה מ-1919 בעיקר בגלל העובדה שהניצחון הושג הודות לארצות הברית. מכאן והלאה (ככל הנראה) מעמדם של בריטניה - אם כי בצורה פחותה יותר בהתחלה, כך נראה - ושל צרפת ירדו. במקומם עלתה ארצות הברית ביחס הכוחות העולמיים.
פרק שישי:
הפרק מדבר על התקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ועד לתקופה בה גרמניה הנאצית הגיעה לשיא כוחה (1919-1942). לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה אמנם ברור שיש אימפריה חדשה ושמה ארצות הברית, אבל ארצות הברית עצמה לא רצתה קשר עם העולם "המזרחי". ארצות הברית, באותה תקופה, נשארה בהשפעתה בעולם המערבי, והשאירה את אירופה בלא השפעה מצד "המעצמה החדשה".
זוהי תקופה (כמו כל תקופה) של שינויים במאזן הכוחות. רוסיה החזיקה צבא גדול ועשתה שינויים נרחבים בפיתוח ובהשכלת האזרחים. עם זאת, גם גרמה למותם של מיליונים, מנעה יוזמה מצד מפקדים, ציודם והטכנולוגיה של המדינה הייתה מיושנת (ביחס לגרמניה למשל), וכן דרך השימוש באמצעים לא הייתה יעילה ונכונה. בריטניה וצרפת נשארו כהמעצמות החזקות והמחליטות באירופה, עם זאת אפילו לאחר המלחמה היה נראה ברור שגרמניה עוד חזקה ובעלת יכולת יצור טובה מאוד. נראה שהתפקיד השומר, שלקחו לעצמם בריטניה וצרפת, היה קשה ליישום בתקופה הזו. צרפת ניסתה ליצור קואליציה של מדינות מזרחיות (חדשות כמדומני) כדי לבודד את גרמניה - דבר שרק גרם לעוד מספר בעיות, בעצם העובדה שהיה קשה מאוד עבור צרפת לעזור לאותם מדינות במקרה של תקיפה (כמו מה שקרה בצ'כוסלובקיה ובפולין. וגם בפינלנד רק בנסיבות שונות). למרות אלה, כוחה הכלכלי של צרפת ירד מאוד. למרות הדברים הנראים כהצלחה ויכולת כמו צבא גדול, לאט-לאט ירדה כוחה כמעצמה עולמית כפי שהייתה ידועה עד כה (הדבר נראה היטב במלחמת העולם השנייה, אם כי עד למלחמת העולם השנייה הדבר לא היה ברור כנראה).
בריטניה הייתה דיי אדישה לצרפת. שתי המדינות התקשו להתחרות בגרמניה בתחרות החימוש לאחר עלייתו של היטלר (ינואר 1933). לקראת מלחמת העולם השנייה הן לא היו מוכנות. גרמניה הצליחה לאט-לאט להחזיר את כוחה, ואת השפעתה בעולם. למעשה עוד לפני שעלה היטלר לשלטון הצליחה המדינה לא רע. לאחר עלייתו של היטלר החל חימוש בצורה אפילו - הייתי אומר - קיצונית. יחס הכוחות באירופה השתנה, והתיאבון של גרמניה הנאצית גדל, ביחוד בעקבות הדרך שסיימו המעצמות את מלמת העולם הראשונה (הרצון בנקמה וכו').
נראה שצבא גרמניה היה החזק ביותר במלחמת העולם הראשונה וכן גם במלחמת העולם השנייה. הצבא אומן היטב, והיה בעל טכנולוגיה וכלים איכותיים, וכן פיקוד איכותי ויעיל. עם זאת, נראה שהתחרות בין ארגוני הצבא, וכן חוסר התיאום בין הארגונים גרם למשברים. ארצות הברית, למרות היכולת הכלכלית והמסחרית בעולם, לא פיתחה את כוחותיה הצבאית בצורה משמעותית. גם במשברים כלכליים בשנות ה-30 של המאה ה-20, עדיין הייתה כלכלתה חזקה ביחס לעולם. יכולותיה היו גבוהות (גם אם באותו משבר כלכלי ארצות הברית הייתה המדינה הראשית שנפגעה). ברגע שנכנסה למלחמת העולם השנייה (בסוף 1941), הכוח הכלכלי הזה הפך לכוח צבאי חזק וחדיש, בהכרח גרם לניצחון ולשינוי במאזן הכוחות לטובת בעלות הברית.
כשהחלה מלחמת העולם השנייה, הצליחו כוחות גרמניה הנאצית להכות היטב את צרפת (שנכבשה) וכן את כוחות בעלות הברית. ההצלחה של גרמניה הייתה דיי מדהימה למעשה. נראה שאילו גרמניה לא הייתה עושה טעויות כל-כך קיצוניות (כמו מבצע ברברוסה - שלא הוכן כראוי, מתוך מחשבה שהניצחון יבוא במהירות, וכן פיזור הכוחות של גרמניה במספר רב של מדינות) היה קשה לראות כיצד תובס.
איטליה במהלך התקופה שלפני המלחמה, הייתה כמין שחקנית בתיאטרון. מהצד נראה שיש לה כוח רב (בעקבות הצגות של מוסוליני, שנלקחו ברצינות יתר מצד משקיפים). בזמן מלחמת העולם השנייה, התגלה מפלתה וחוסר יכולותיה. יפן הייתה המעצמה במזרח הרחוק. בזמן שכוחה עולה למעלה, כך גם החל התיאבון לגדול. יפן החלה בניסיון לכבוש את סין (מנצ'וריה וכן ערים מדרום למנצ'וריה בסין), וכן מדינות בהודו-סין, קוריאה והפיליפינים. היכולת של יפן הייתה מרשימה, רוח הסמוראי והלאומנות היפנית הייתה חזקה. היא הייתה אתגר לא פשוט עבור ארצות הברית. מכל מדינות העולם, נראה שחוץ מגרמניה רק יפן הייתה מוכנה למלחמה כמו שצריך.
לאחר התחלת מבצע ברברוסה, וכן לאחר תקיפת פרל הארבור בידי יפן, והכרזת היטלר מלחמה על ארצות הברית, היו שלושת המעצמות הגדולות: בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות בקואליצה אחת. הייתה זו קואליציה כלכלית חזקה מאוד, וגם אם בהתחלה היה נראה שכוחו האיכותי של צבא גרמניה, וכן צבא יפן מצליחים לגבור על הקואלציה החדשה - לאט-לאט השתנתה התמונה (וההנחה היא ש-"לאט-לאט", הכוונה - עד שהכוח הכלכלי של ארצות הברית וברית המועצות יומר לכוח צבאי, וכן הכוחות הרבים לבסוף עשו את שלהם).
............................................................
פרק שבעי:
התעשייה והכוח הכלכלי הרב של ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות הכריעו את מדינות הציר. למרות כוחם ה-"רוחני" של יפן וגרמניה, באימון היחידות ולכידות החברה, בסופו של דבר כוחם העודף של בעלות הברית, שהפך מעוצמה כלכלית לעוצמה צבאית חדישה ויעילה - גרם לניצחונם במלחמת העולם השנייה. מסיום מלחמת העולם השנייה, העולם השתנה למדי. שינוי ראשון אפשר לראות את עלייתן של שתי מעצמות ביחס לשאר: ברית המוצעות וארצות הברית. בעוד שבעבר היו מספר מעצמות (בריטניה, ארצות הברית, גרמניה, רוסיה, איטליה, צרפת וכמדומני אוסטריה הונגריה) שאיזנו אחת את השנייה, לאחר מלחמת העולם השנייה נהפך הדבר לשתי ענקיות.
שינוי שני משמעותי מאוד, היה המצאת פצצת האטום ולאחר מכן פצצת המימן. אלה גרמו, לשינוי משמעותי בחשיבה של המלחמה, ועל השלכותיהם של סכסוכים בעיקר בין ארצות הברית וברית המועצות. הדבר מנע מלחמה, שכנראה ללא ספק הייתה מתקיימת ללא ההמצאה החדשה. כך נוצר מצב של מלחמה קרה, ועולם בו יש שני שליטים שאינם יכולים לפגוע אחד בשני, למרות ההבדלים בתפיסת העולם והיריבות הקשה. השינוי השלישי היה העלייה המדהימה של ארצות הברית ביחס לשאר המדינות האחרות. אירופה, שהייתה בעלת כוח הכלכלי והצבאי לשעבר, הייתה הרוסה בעקבות הלחימה הקשה, ולקח כמה שנים עד שהצליחה להחזיר לעצמה את כוחה הכלכלי. בנוסף לעובדה שברית המועצות איבדה כמות גדולה מאוד של אזרחים בעקבות המלחמה, בנוסף לעובדה שיפן וגרמניה המפסידות נהרסו למדיי, ולא ניתן להם להחזיר את כוחם אלא בצורה המתאימה למנצחים (בעלות הברית).
כך נוצר מצב, בדומה לבריטניה בתקופה הויקטוריאנית, של שליטה של ארצות הברית בכוח הכלכלי בעולם ועלייתה של ארצות הברית והפיכתה לשומר של העולם מידי בריטניה. עם זאת, ככל שעברו השנים הצליחו ארצות אירופה, סין, יפן, וכן ברית המועצות (ברמה כלשהי) להצליח להחזיר לעצמם את כוחם הכלכלי היחסי. הדבר גרם לאט-לאט (ונראה שקורה עד היום) לירידת ארצות הברית בכוחה היחסי, וכן ליצירת עולם ההופך לבעל מספר מוקדי כוח: ארצות הברית, אירופה, ברית המועצות, סין ויפן. בדומה ובכן, לכל מעצמה שהצליחה להיות מספר אחד, נראה שהצלחת שאר המדינות להתאים את עצמם למציאות האסטרטגית החדשה - וכן הצלחתם להשתקם מהמלחמה - וחיזוק כוחם היחסי הוריד את כוחה של המעצמה הגדולה. מכיוון שכוח הוא עניין יחסי, עליית מדינה אחת, מוריד את כוחה של מדינה שנייה - זה משחק סכום אפס.
אמנם המחבר לא הצליח לראות (אלא כמה רמזים קטנים) את נפילתה של ברית המועצות זמן קצר אחרי הוצאת הספר (שנכתב בשנת 1988) מוערך לדעתי שלא שינה דבר מספרו. בכך הוא מראה את חסרונו אמנם, אבל גם מלמד שחיזוי ההיסטוריה הוא למעשה, כנראה דבר בלתי אפשר אלא בצורה מעורפלת. גם אם הבנתך ההיסטורית רחבה עד מאוד.
בנוסף לכל השינויים בעולם, ישנם גם השינויים של יצירת מדינות העולם השלישי - מדינות ערביות, הודו וכדומה. וכן השפעה רחבה מאוד של המעצמות הגדולות בעולם, ויצירת קואליציות אחת כנגד השנייה.
פרק שמיני והאחרון:
בפרק הזה מנסה המחבר לחזות את העתיד מעבר לשנת 1988 (שנת הוצאת הספר במקור) לפי הנתונים הנמצאים בפניו. מכיוון שהמציאות שלנו היא מה שהוא מנסה לחזות, מאוד מסקרן לדעת מה ציפה המחבר מהתקופה שלנו - ולראות כמה צדק וכמה טעה. ישנם כמה דברים שאינם נכונים באופן טבעי. למשל סין העתידנית המתוארת בספר חלשה יותר כלכלית מסין שאנחנו מכירים היום (מאיך שאני מבין את הדברים) שכוחה הכלכלי יוצא מהכלל ועוד עתיד לעלות, ואף קל לזהות את עלייתה של סין ביחס לארצות הברית.
בנוסף, המחבר העיר, ואף נראה כנותן ביקורת - על האנשים החושבים שברית המועצות הולכת ליפול. שנה לאחר הוצאת הספר ברית המועצות נפלה כמובן. יש בכך משהו מאוד מעניין, וסוג של לקח. פול קנדי (כותב הספר) הוכיח לחלוטין את יכולתיו וידיעותיו ההיסטוריות במהלך הקריאה בספר. למרות הכל, לא הצליח לחזות שינוי עצום שכזה, שקרה לאחר שנה אחת בלבד מכתיבת הספר. הדבר מראה שלמעשה הדברים הקורים בעתיד הם לוט בערפל. אתה לא יכול לדעדת מה יהיה, אלא לחזות באופן מעורפל בלבד, על פי ידיעות העבר.
הדבר מלמד שחייבים להיות מוכנים לכל מציאות - בלתי סבירה ככל שתשמע - ואף לצניעות.
הפתיעה אותי כוחה היוצא מין הכלל של יפן בשנות ה-80 של המאה ה-20. מרוב הצלחותיה סירבו (ויתכן שעוד מסרבים) מדינות ומעצמות לסחור איתה בטכנולוגיה שלה - מכיוון שהדבר פוגע ביצרנים של אותם מדינות. עם זאת, נראה שהיום ירד כוחה הכלכלי היחסי (אם כי אני לא יודע להגיד באופן עובדתי). מדינות מערב אירופה שוקעות בהתמדה ובאיטיות, ואף שכוחם הכלכלי עוד גבוה וכוחם הדיפלומטי חשוב, קל לראות שהם נמצאים בשקיעה יחסית לשאר העולם. המחבר טוען שיש סבירות דיי גבוהה שזה ימשך (כמדומני) באותו הדרך. באמת כיום אפשר לראות שהכוח עובר מארצות הברית ואירופה, למדינות אסיה המזרחיות.
ארצות הברית - כך נשמע מספר שנכתב בשנות השמונים במאה הקודמת - יורדת מכוחה היחסי. צריך לזכור שארצות הברית הפכה למעצמה הגדולה בעקבות מצבם הרע של שאר המדינות לאחר מלחמת העולם השנייה. כך שכלכלתם של האירופים, היפנים והסינים הייתה חלשה למדיי, נשארה ארצות הברית, שהחלה להילחם בזמן מאוחר, והלחימה לא הייתה בארצות הברית עצמה - לעלות בכוחה היחסי על שאר המדינות. ברגע שהצליחו שאר המדינות להשלים את הפער החסר, החלה ארצות הברית לרדת מכוחה היחסי בעולם, כך שלאט-לאט מאבדת את כוחה ועתידה - בשלב מסוים, ואף למרות שברית המועצות נפלה - לאבד את דירוג מספר 1.
הדברים נראים היום הרבה יותר ברורים. סין בהחלט ניראת כוח כלכלי יוצא מהכלל, ויש הרבה דברים שמלמדים על שינוי בעולם לטובתה. ארצות הברית מאבדת את כוחה לטווח הארוך בעקבות ההשקעות בביטחון והתחייבויות רבות מדיי לשמירה על העולם. בעוד שהשקעה בביטחון גורמת בטווח הקצר לעלייה, הרי שבטווח הארוך הציוד הצבאי המושקע יהפוך לישן, והכסף שהושקע על האמצעים והטכנולוגיה במקום על תעשייה, פיתוח ומחקר - שגורמים לעליית הצלחה הכלכלית - וכך לשקיעה ביחס למדינות המשקיעות מעט על צבא והרבה על פיתוח כלכלי.
הדילמה הזו, בין פיתוח הכלכלה ושמירה על תקציב ביטחון נמוך, לבין שמירה על תקציב הגנה גבוהה מתוך התחייבויות רחבות ושמירה על הבית - גורמת בהרבה מובנים לעלייה ונפילה של המעצמות הגדולות. סין, ויפן למשל, שומרות על תקציב הגנה נמוך ובכך כוחם הכלכלי עולה ועולה, בעוד שארצות הברית חייבת להגן על מספר מדינות ואזורים בעולם - ובשמירה על תקציב הגנה גבוהה.
כמובן, תקציב הגנה נמוך גם יכול לגרום למדינות שאפתניות לתקוף מדינה מפותחת כלכלית אך בעלת תקציב הגנה נמוך. הדילמה הזו לא פשוטה, ויש להתייחס אליה ברצינות בכל חשיבה מדינית. השלכותיה של דילמה זו לטווח הארוך, בהכרח, גורמת לעלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות. סוף סיכום.
............................................................
הספר הוא ספר היסטוריה ויחסים בין לאומיים מאוד חשוב ומאוד מעניין. עם זאת אני מוכרח להודות שהוא לא קל לצליחה. בדומה לספרים יוצאי דופן כמו "מלחמה ואסטרטגיה" של יהושפט הרכבי וכן "דיפלומטיה" של הנרי קיסינג'ר - כמה שהם מיוחדים, לא קל לסיים אותם. ובכל זאת הספר כתוב בצורה טובה, נותן לך ידע נרחב ומקיף, ואף היסטוריה מהסוג ה-"לא מוכר" - ובמילים אחרות, לא היסטוריה של המאה השנים האחרונות בלבד (שיש רבים מהם בעקבות המלחמות הגדולות של המאה הקודמת).
מומלץ מאוד לאנשי קבע, לחובבים מושבעים של היסטוריה צבאית וכללית. בסך הכל ספר נהדר.
*את התמונות לקחתי מאתר Pixabay המספק תמונות חינמיות, וללא השארת קרדיט.
תודה רבה על הקריאה והזמן.
