ביקורת ספרותית על השמיים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1943-1941 מאת אתי הילסום
ספר מעולה

---

את "השמיים שבתוכי" החלטתי לקרוא כדי לשכך הן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שואה והן את הבושה שכבר הרבה זמן לא קראתי ספר שנכתב על ידי אשה. עכשיו שמלאכת הקריאה הסתיימה, אני יכול לקבוע שלא תקראו ספר שילמד אתכם כל כך הרבה על נפש האשה כמו "השמיים שבתוכי", ואילו כספר שואה - הוא ההפך הכמעט מוחלט ממה שתוכלו לצפות ממנו.

אתי הילסום מתחילה לכתוב את יומניה ב1941, בהיותה בת 27, ו"לא רחוק ממסתורה של אנה פרנק". בסמוך לכתיבת היומן היא מתחילה את טיפוליה אצל יוליוס ספיר, פסיכולוג ששיטות הטיפול שלו ויחסיו עם כמה ממטופלותיו יראו מעט תמוהים לקורא בעידן ה"מי טו". כך או כך, ספיר, שעל פי כל העדויות היה בעל אישיות כריזמטית ביותר, מצליח להפיל גם את אתי בקסמיו ולגרום לה להתאהב בו, על אף פער הגילאים העצום ביניהם. בעמודים הראשונים של היומן כמעט שלא תרגישו בכיבוש הנאצי של הולנד המתמשך זה כשנה, ותקראו בעיקר על השינויים הקיצוניים במצבי הרוח של אתי, כיאה לאדם שאהבה בלתי אפשרית מתעוררת בו.

אך החל מעמוד 90 לערך אתי איננה מסוגלת עוד שלא לתת דעתה על המשטר הנאצי שהיא וכל מכריה נמצאים תחתיו: הגזרות המוטלות על היהודים הולכות ומתרבות, יציאתם מאמסטרדם, שימושם בחשמלית וכן הימצאותם מחוץ לבית לאחר השעה 20:00 נאסרים; לחוג מכריה היהודים מתגנבות השמועות שבפולין כבר הרגו 700,000 יהודים בגז; עד מהרה מתחילים המשלוחים הראשונים של יהודים הולנדיים למחנה המעבר ווסטרבורק, כשבכל יום גם אתי עלולה לקבל צו ולהיכלל באחד מהמשלוחים ההם; והנה היא מוצאת את חייה עומדים מול חומה של אכזריות ושרירותיות, ועליה לבחור איך להגיב לסיטואציה החדשה.

התגובה יוצאת הדופן של אתי למציאות הנוראית שבה היא חיה היא ההופכת את הקריאה בספר הזה ללא פחות ממשנת חיים. אתי מאמינה כי על כל אחד לשאוף להציל את רוחו, ולהעדיף את ההצלה הזו על פני הצלת גופו, כי ברגע שיגמר הפרק האפל הזה, אולי האפל ביותר שידעה ההיסטוריה האנושית, רק לאלו ששמרו על הרוח האלוהית המפעמת בקרבם ולא השחיתו את לבם בשנאה תהיה היכולת לשתף את העולם ברעיונות חדשים שישטפו את העולם בגל של אהבה ויאירו אותו באור חדש, שהוא ההפך הגמור מחשכת מחנות הריכוז.

אתי בוחרת להעביר את זמנה עד שתישלח לווסטרבורק בקריאה אינטנסיבית בכתביו של רילקה, מתוך האמונה שאם תעשיר את עולמה הרוחני, היא תצליח להגיע לידי מוכנות נפשית: גם אם תמצא את השמיים שמעליה נמוכים, אפלים וסגריריים, היא תמיד תוכל לברוח אל "השמיים שבתוכה" ואלה יהיו גבוהים, רחבים וכחולים לעד. החוסן הנפשי שיעמוד לרשותה לא זו בלבד שיאפשר לה לשמור על אנושיותה בכל התנאים החיצוניים והפיזיים שבהם תמצא את עצמה, אלא בעיקר יאפשר לה להסב אושר ושמחה לסובבים אותה ולעזור לכל אחד מהם.

בהמשך אתי משיגה עבודה במועצת היהודים הפוטרת אותה מלהישלח למחנה המעבר, אך בצעד מעורר השתאות היא מתעקשת להיכלל באחד המשלוחים, מתוך רצונה להיות לעזר לכל אותם הקורבנות שלא שפר עליהם גורלם ולקחת חלק בסבל של בני עמה.

האופטימויות שאתי מפגינה, גם כשהיא לוקחת חלק באחת הזוועות הגדולות של האנושות, וההתעקשות שלה להאמין שהחיים יפים ומלאי משמעות גם בתארה את התנאים המחרידים במחנה המעבר מעוררות בקורא פליאה ומלמדות אותו שנפש האדם נושאת בחובה עוצמות שהוא אינו מודע אליהן. ואם האישה מלאת החרדות והדיכאונות מתחילת היומן מצליחה להסתובב במחנה המעבר עם ראש מורם, אין סיבה שאנחנו לא נוכל להתמודד עם כל משבר שהחיים מציבים בפנינו.

» ביקורות נוספות של ילד זיגזג
» ביקורות נוספות על השמיים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1943-1941