ביקורת ספרותית על אל תגידי לילה - מהדורת 1994 - צד התפר # מאת עמוס עוז
ספר מעולה

---

לאחרונה יוצא לי לחזור אל הספרים האהובים שכבר קראתי בעבר. האם זה מהפחד מלהתאכזב מספרים שטרם קראתי? אולי זה הרצון לעבור שוב באבני הדרך של מסע הקריאה שלי? להיזכר למה מלכתחילה יצאתי אליו? כנראה שגם וגם...
לספר הזה של עמוס עוז, שהיה זכור לי כמדברי וצחיח בעליל, לא חשבתי שאי פעם אחזור, ובטח לא שאהנה ממנו.
האם זה אני שהשתניתי? אולי כמה השנים המפרידות בין הקריאה הראשונה לשניה הכשירו אותי להיות קורא טוב יותר? כנראה שגם וגם...

הפרקים בספר מובאים לסירוגין מנקודת מבטם של שני מספרים שונים, מה שקצת החזיר אותי אל "ארבעה בתים וגעגוע" של אשכול נבו, גם כאן וגם שם במרכז הספר זוג והדמות הנשית בו נקראת נועה.
וכמו שב"מלחמה ושלום" חלק מהפרקים עוסקים במלחמה וחלק מהפרקים עוסקים בשלום (וחבר רוסי סיפר לי, שברוסיה הבנים לומדים את פרקי המלחמה, הבנות - את פרקי השלום, ואז נפגשים לדייט ומלמדים זה את זו...), אז כאן הפרקים מתחלקים באופן מובהק לפרקים הגבריים המסופרים על ידי תיאו, והפרקים הנשיים שאותם מספרת נועה.

הזוג תיאו ונועה גרים בעיירה הדמיונית תל-קידר שבערבה, כ9,000 תושבים גודלה, היא מורה לספרות בתיכון והוא אדריכל עם משרד תכנון. יש ביניהם פער גילאים של 15 שנה ולפעמים קצת מתמיה שהם בחרו זה בזו, היא מעין אידיאיליסטית שמסתמכת על טוב האדם מנעוריו והוא אדם יותר ריאליסטי ותקיף, שכבר מכיר את כל השיטות לכופף את החיים כדי שיתנהגו איך שאתה רוצה.
הספר נפתח כשאחד מתלמידיה של נועה (ודווקא מהשקטים והעדינים שבהם) נמצא ללא רוח חיים לרגלי מצוק באילת. אם קפץ או מת ממנת יתר, על זאת השמועות בחדר המורים והרעש התקשורתי אינם מספקים תשובה חד משמעית. אביו של הנער, ביטחוניסט שמזה כמה שנים עובד כיועץ (או סוחר נשק?) בניגריה, מגיע לתל-קידר, איש המחייך "כמו פותח לרגע סדק בתריס של חדר יפה שרואים בתוכו מנורה וספרייה ואח מבוערת, וסוגר, כלא היה" - ועם החיוך המהפנט הזה בוחר מכל המורים בנועה להקמת מיזם הנצחה למען בנו שעליו חשב: הקמת מוסד גמילה מסמים לבני נוער בתל-קידר.
למה דווקא בנועה? "הלא הוא אהב רק אותך מכל בית-הספר. פעם כתב לי מכתב וסיפר שנתת לו במתנה עיפרון. את המכתב ההוא כתב בעיפרון שנתת לו".
ולמה דווקא תל-קידר? "המדבר עצמו יכול אולי להשפיע, רואים את המרחבים ונתפסים להרהורים שונים".

נועה, שלא ידעה דבר על הערצתו של התלמיד אותה, לוקחת על עצמה את הפרויקט ואליה מצטרפים חברי הועד שהקימה, שמנה וסלתה של תל-קידר: מוקי פלג, מתווך המתגאה דרך קבע בהישגיו הרבים בחדר המיטות, לודמיר, רוסי מבוגר המשתלח בעיתון במילים רושפות בכל עוולה חברתית ופגיעה בזכויות הפועלים ולינדה, פסנתרנית עדינה ולאחרונה זוגתו של מוקי פלג. אדם אחד שנועה נחושה להשאיר מחוץ לפרויקט זה הוא תיאו, בן זוגה, הבן אדם היחיד שיודע איך להזיז דברים כאלה. גם בגלל שהיא מנחשת ובצדק שהוא מתנגד לרעיון שכזה אבל לטעמי זה בעיקר למען השבת תחושת העצמאות והמסוגלות שקצת נעלמות כשאתה נמצא בצלו של אדם גדול ועוצמתי ממך.

בין לבין אנו לומדים להכיר את ההיסטוריה של נועה ואת זו של תיאו, וכיצד ההיסטוריות האלה נפגשו פעם אחת בדרום אמריקה ומאז לא נפרדו, ואיך מדרום אמריקה הגיעו דווקא לנגב, כל זה בסגנון העמוס-עוזי הידוע ובעברית כל כך יפה שגרמה לי לפרקים להתגאות בהיותי ישראלי ולשמוח בזכות שנפלה בחלקי לקרוא את הסופר בשפת המקור שלו.

כשקראתי את הספר הרגשתי כאילו לרגע עברתי לגור ביחד עם הזוג, כאילו נפתח לפני רגע סדק בתריס של חדר מואר ויפהפה, וקצת צובט את הבטן לסיים את הספר ולהיפרד מהדמויות המיוחדות. הסדק נסגר, תם זמן ההצצה.

» ביקורות נוספות של ילד זיגזג
» ביקורות נוספות על אל תגידי לילה - מהדורת 1994 - צד התפר #