ביקורת ספרותית על עד הנה - מהדורות שונות - כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #7 מאת ש"י עגנון
ספר מעולה

---

אני לא יודע מה יותר הדהים אותי: קובץ הסיפורים הקצרים הזה או העובדה שהוא אפילו לא נחשב לאחד הספרים הבולטים של עגנון.
רק בקובץ של סיפורים של עגנון תמצאו סיפור שמתרחש בימי המקרא מיד לאחר סיפור שמתרחש באוסטריה פוסט-מלחמת-העולם-השנייה, מבלי שתחשבו ולו לרגע שמדובר בשילוב משונה ולא ראוי, מבלי שתעדיפו סוג אחד של סיפורים על פני משנהו, כי ככה היה עגנון, אדם מלא סתירות שהיכולת המופלאה שלו לשחק עם הישן והמודרני, החילוני והדתי, הקדום והקדמה מגיעה, לדעתי, לשיאה בקובץ "עד הנה".

הספר יצא לאור לראשונה ב1952 והוא קרוי על שם הסיפור הפותח אותו (וגם הארוך ביותר בו), "עד הנה": לאחר שנים מספר בארץ ישראל, עגנון יורד מהארץ כדי להתחקות אחר הספרות האירופית ועובר לגור בברלין ובלייפציג. שם הוא מכיר את אשתו ושם נולדים ילדיו הראשונים, אך שם גם תופסת אותו מלחמת העולם הראשונה עם המכנסיים למטה, וכדי להינצל מעבודת הצבא הוא פוגע בבריאותו (סתמה ויקיפדיה ולא פירשה) וזוכה להישאר בביתו בתקופה שאולי כל זכר מהלך על שתיים בגרמניה נשלח לשדה הקרב. הסיפור נפתח כשהמלחמה הגדולה כבר נמצאת בשלביה המתקדמים, ועגנון מחליט לעזוב את חדרו שבברלין כדי לבקר את אלמנת חברו הדוקטור לוי שבלייפציג. מפה לשם נכפה עליו מסע נדודים ארוך בערים ועיירות שונות בגרמניה, שרחובותיה גדושים גידמים וקטועי רגליים, מזונותיה קצובים ומועטים ונשיה נושאות בעול המלחמה לא פחות מן הגברים. הסיפור מיטיב לתאר את אווירת מלחה"ע ה-I בגרמניה ואת אימת הימים ההם.

סיפורים נוספים בקובץ שמשכו את לבי במיוחד:
"שבועת אמונים", המספר על יעקב רכניץ, יהודי אוסטרי וביולוג ימי שמגיע ליפו בימי העלייה השנייה, שם הוא הופך למלומד בעל שם עולם בזכות מחקריו על אצותיה של ארץ ישראל. ביפו הוא גם מזדמן עם פטרונו והבת שלו, שושנה אהרליך, ומהרה מגלים השניים שהם כבולים בשבועה שנשבעו זה לזה בילדותם, שיתחתנו בבחרותם. חשוב להזכיר גם את התיאורים המדהימים של ימה של יפו שבלעדיהם הסיפור לא היה מה שהוא היה.

"ותרב חכמת שלמה", סיפור רווי הומור שבו עגנון מסביר מדוע לא נשמרו כל כתביו ומשליו של שלמה, החכם באדם, באמצעות מתן פירוש יצירתי ולא טריוויאלי ל"שיר השירים".

"פרנהיים", סיפורו הקפקאי-כלשהו של וורנר פרנהיים, חייל במלחה"ע ה-II שחוזר מן השבי אך לא מתקבל בין מכריו ואשתו בשמחה ובזרועות פתוחות כלל וכלל.

"אבי השור", סיפור שמתכתב עם משל "כבשת הרש" המקראי, על זקן ירושלמי אחד ושורו שלא היו להם אלא זה את זה, ועל שכנו של הזקן שעורך משתה בן שבעה ימים לאורחיו שמבקשים עוד ועוד ועוד בשר...

ואחרון חביב, "עידו ועינם", שאילו היה תלוי הדבר בי, קובץ הסיפורים היה נקרא על שמו. זהו אחד הסיפורים המיוחדים ביותר של עגנון שאי פעם קראתי, הוא כתוב כסיפור בלשי לכל דבר ועניין, וריאליזם וסוריאליזם משמשים בו בערבוביא. הסיפור מתרחש בירושלים שאחרי מלחמת העצמאות, כשעגנון ניאות לשמור על ביתם של הגרייפנבכים בזמן חופשתם בחו"ל. לפני נסיעתם עגנון מתפלא לגלות מפיהם שבביתם שכר לו חדר הדוקטור גינת, שגילוייו על השפות הנכחדות עידו ועינם הרעישו ועניינו את כל העולם, ובכללו זה גם את עגנון. אך חוץ מהעובדה ששכר חדר בביתם הגרייפנבכים אינם מסוגלים לומר לעגנון כל דבר אחר על המלומד, שכן בכל פעם שהוא עוזב את הבית הוא לא חוזר אלא לאחר חודשים ארוכים, ולמשך זמן קצר מאוד. אנקדוטה אחת שהם מצליחים להיזכר בה היא אותו הלילה ששמעו אשה מזמרת בשפה שלא שמעו מעולם.
בלילה מן הלילות שעגנון לן בבית גרייפנבך, מזדמן לשם באורח פלא חברו גבריאל גמזו, כשזה נסער מאוד עקב היעלמותה של אשתו הסהרורית גמולה. גמזו זה שהיה מטייל והולך מקצה עד קצהו של העולם ומגיע למקומות שכף תייר לא דרכה שם, כבר שנים לא יצא מירושלים, שמיום שעבר לדור שם עם אשתו מצבה התדרדר והוא נדרש כל הימים לשבת על יד מטתה ולטפל עמה כשהיא נושכתו ועולבת בו. והיאך הכיר את גמולה וכיצד נתרצה לשאתה, אלא שבאחד מטיוליו הגיע לכפר יהודי מרוחק ומנותק משאר עולם, ושמע את גמולה שרה בשפה שלא שמע איש מעולם, ומדברת עם אביה בשפה אחרת שבדו להם, התאהב בה ושכנעה לעלות עמו לארץ הקודש לירושלים, ואת השאר כבר תצטרכו לקרוא בעצמכם...

(*כמובן שהקובץ מכיל גם את "תהילה" המופתי, אך מכיוון שאני ובטח גם אתם קראנו את הסיפור כל-כך הרבה פעמים לא אתעכב עליו...)

תודה לך, עגנון!!!!

» ביקורות נוספות של ילד זיגזג
» ביקורות נוספות על עד הנה - מהדורות שונות - כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #7