ביקורת ספרותית על השמיים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1943-1941 מאת אתי הילסום
ספר מעולה

---

אתי הילֶסוּם החלה לכתוב יומן בגיל 27. היתה זו שנת 1941, כשבחודש מרס, עשרה חודשים לאחר כניעת הולנד לגרמנים, היומן נגלה לפנינו בתחילתו.
על המתרחש בחוץ, באמסטרדם, לא נרמז כמעט דבר בתחילת הדברים. היומן עוסק רבות בחייה הפרטיים של הילסום, בעיקר בחיי האהבה שלה, ברצון בגבר שימלא את חייה, הגבר שילך אתה עד הסוף. בינתיים היא משתעשעת עם ס., הפסיכולוג שלה, הנאמן לחברתו שבלונדון.
הילסום מרבה לשתף אותנו באינסוף חיבוטי הנפש שלה ומעלה הרהור, שמא לא היו חייה פשוטים יותר לו רק היתה יפה ופשוטה. לאור הכתוב, אין ספק שהם היו פשוטים יותר.
באמסטרדם היא חיה בריחוק מסוים ממשפחתה, משפחה רועשת ומבולגנת, יהודיה מתבוללת. כאן בעיר הבירה היא סטודנטית, עוסקת בתרגום ובחיי תרבות ככל יכולתה ועם אנשים כפי שהיא רוצה. לפחות בחודשים הראשונים ביומן, חייה הפנימיים עשירים כל כך, שאין כל זכר לסערות החיצוניות עד ש... ס. מציע לה להתחתן, כי ממילא הולכים למחנות. אבל ס. נאמן לחברתו אחרי ככלות הכל.
למקרא הספר אני נזכר בשני ספרים אחרים: האדם מחפש משמעות ויומנה של אנה פרנק. לגבי היומן יש לכך אזכור בספר של הילסום מאת עורך הספר. מדהים לגלות שהן חיו אך שני קילומטרים אחת מהשניה. הילסום חיה כציפור דרור יחסית, בטח ציפור דרור נפשית. פרנק חיה בסתר, על כל המשתמע מכך. לגבי האדם מחפש משמעות, נדמה שהעומקים אליה הגיע במחשבותיה הילסום גדולים משל פראנקל. כל כך גדולים, שהם מספיקים עבור כמה אנשים.
הילסום כותבת בעמוד 67: "לומר שהאדם הוא אדון לגורלו, זאת אמירה פזיזה מדי. אבל נכון לומר שהאדם הוא שקובע בעצמו את היחס שלו לגורלו". כמה נכון, בעיקר בהתייחסות לפראנקל. וכך היא חיה, לא חשוב כמה הוצרו צעדיה וכמה נורא היה עתיד משפחתה שלה ושלה עצמה, היא לא איבדה מרוח האדם שבה.
בעמוד 83 היא כותבת: "להשפלה דרושים תמיד שני אנשים. המשפיל והמושפל. כלומר, מי שמניח שישפילו אותו. אם האחרון, כלומר הצד הפאסיבי, מחוסן נגד השפלות, הרי הן מתמוססות ונעלמות באוויר. לא נותר מהן אלא כמה גזירות מטרידות, שמשפיעות על חיי היומיום, אבל אין בהן שום דבר משפיל או מדכא".
אפשר להביא מאות ציטוטים מהספר. חיי הרוח של הילסום, כבר אמרתי, הספיקו בשביל כמה. כך העידו גם חבריה על אישיותה המיוחדת. היומן החל במרס 41, רק כעבור שנה הניחה הילסום להדים קלושים לחדור ליומן מהנעשה בהולנד, הכבושה כבר שנתיים. לרגע היא לא חדלה מללמוד, מללמד, מלתרגם. כל כך העמיסה על עצמה, שבריאותה התרופפה. אלא שרוחה לא נשברה.
מדהים לגלות עד כמה לא פחדה ללכת אל מה שכבר היה ידוע, פולין והמחנות. היא היתה פעילה במועצת היהודים, שהגרמנים הקימו. תנועתה היתה יחסית חופשית. למרות זאת, בחרה ללכת למחנה המעבר ווסטרבורק במזרח הולנד. למרבה הצער, קשריה שם לא הספיקו והיא הובלה יחד עם משפחתה לאושוויץ.
191 עמודים מכיל היומן של אתי הילסום, ונדמה כאילו קראתי ספר עב כרס העוסק ברוח האדם, בהשרדות, בחיים מלאים, בחופש אינטלקטואלי, אפילו בעינוגים פיזיים. בת 29 היתה אתי באושוויץ ונדמה כאילו חיה עשרות רבות של שנים.
מעורר השראה ומראה שרוח האדם עמידה אל מול הנוראות שבתקופות.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על השמיים שבתוכי - יומנה של אתי הילסום 1943-1941