“טוני מוריסון היא בעבורי הסופרת שכתבת את "חמדת" (Beloved). הרומן האפי, המפעים והכישרוני כל כך שהיא פירסמה ב 1987 ואשר מתאר את העבדות, את תוצאותיה ואת אלו ששרדו אותה באופן שאי אפשר לשכוח או להישאר אדיש אליו. זהו הרומן שהקנה לה את הפוליצר ואחר כך את פרס הנובל לספרות, ובצדק רב! הבעיה עם סופרים שכתבו יצירות כמו "חמדת" היא שכל ספר אחר יעמוד בצילו (ראה מקרה פראנזן ו"התיקונים" ומייקל קאנינגהם ו"השעות" - ו”

“אתחיל בגילוי נאות: "ג'אז" היה אחד הספרים היותר מאתגרים שקראתי בזמן האחרון. קשה לי לומר שנהניתי ממנו, ועם זאת אני מבין למה רבים רואים בו יצירת מופת. טוני מוריסון כותבת נפלא, בזה אין ספק. יש לה יכולת נדירה לחדור אל עומק נפשם של גיבוריה, להעלות תוך כדי העלילה זיכרונות ישנים כמו מדיום המעלה באוב, ולבנות שפה המרגישה לעיתים יותר כמו מוזיקה מאשר כמו סיפור. הסגנון שלה כמעט תמיד פיוטי, אך הפעם הוא גם מש”

“שנים ארוכות לא קראתי את טוני מוריסון. נדמה לי שהאחרון שקראתי היה ג'אז מיד כשיצא כך שבאמת הגיע הזמן לשוב אל הסופרת הגדולה הזו. יש הרבה סיבות אשר בגינן אני אוהב את כתביה ולא רק בגלל הנושאים בהם היא עוסקת. טוני מוריסון אינה מכבירה במילים והיא לא צריכה למלא 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיה. גם בתיאורים קצרים היא מצליחה היטב להעביר את האווירה ואת תחושותיהן של הדמויות עליהן היא כותבת, בין היתר”

“כשהרחבתי ספרות בזמנו, למדתי ממיקודית שספיילרה לי את האירועים המרכזיים במספר לא מבוטל של ספרים - לרבות "בעל זבוב", "אנה קארנינה" ו"חמדת". אולם בניגוד לשאר, בספר הנ"ל הספוילר לא הוציא את העוקץ, ולא גרע ולו במעט מטיב היצירה. הידע ההיסטורי שלי די נרחב, גם בתחום הגזענות. אולם איכשהו נבצר ממני עד כה לקרוא או לראות סרט שצולל לתהומות העוול והרגש שחוו העבדים השחורים באמריקה. "חמדת" הוא כנראה הספר הנכון”

“טוני מוריסון היא בעבורי הסופרת שכתבת את "חמדת" (Beloved). הרומן האפי, המפעים והכישרוני כל כך שהיא פירסמה ב 1987 ואשר מתאר את העבדות, את תוצאותיה ואת אלו ששרדו אותה באופן שאי אפשר לשכוח או להישאר אדיש אליו. זהו הרומן שהקנה לה את הפוליצר ואחר כך את פרס הנובל לספרות, ובצדק רב! הבעיה עם סופרים שכתבו יצירות כמו "חמדת" היא שכל ספר אחר יעמוד בצילו (ראה מקרה פראנזן ו"התיקונים" ומייקל קאנינגהם ו"השעות" - ו”

“אתחיל בגילוי נאות: "ג'אז" היה אחד הספרים היותר מאתגרים שקראתי בזמן האחרון. קשה לי לומר שנהניתי ממנו, ועם זאת אני מבין למה רבים רואים בו יצירת מופת. טוני מוריסון כותבת נפלא, בזה אין ספק. יש לה יכולת נדירה לחדור אל עומק נפשם של גיבוריה, להעלות תוך כדי העלילה זיכרונות ישנים כמו מדיום המעלה באוב, ולבנות שפה המרגישה לעיתים יותר כמו מוזיקה מאשר כמו סיפור. הסגנון שלה כמעט תמיד פיוטי, אך הפעם הוא גם מש”

“שנים ארוכות לא קראתי את טוני מוריסון. נדמה לי שהאחרון שקראתי היה ג'אז מיד כשיצא כך שבאמת הגיע הזמן לשוב אל הסופרת הגדולה הזו. יש הרבה סיבות אשר בגינן אני אוהב את כתביה ולא רק בגלל הנושאים בהם היא עוסקת. טוני מוריסון אינה מכבירה במילים והיא לא צריכה למלא 500 עמודים כדי להוציא יצירה מתחת ידיה. גם בתיאורים קצרים היא מצליחה היטב להעביר את האווירה ואת תחושותיהן של הדמויות עליהן היא כותבת, בין היתר”

“כשהרחבתי ספרות בזמנו, למדתי ממיקודית שספיילרה לי את האירועים המרכזיים במספר לא מבוטל של ספרים - לרבות "בעל זבוב", "אנה קארנינה" ו"חמדת". אולם בניגוד לשאר, בספר הנ"ל הספוילר לא הוציא את העוקץ, ולא גרע ולו במעט מטיב היצירה. הידע ההיסטורי שלי די נרחב, גם בתחום הגזענות. אולם איכשהו נבצר ממני עד כה לקרוא או לראות סרט שצולל לתהומות העוול והרגש שחוו העבדים השחורים באמריקה. "חמדת" הוא כנראה הספר הנכון”