בעיצומו של סגר ביליתי באיטליה.
חיבקתי משפחה איטלקית נהדרת, צעדתי בין קתדרלות עתיקות-מאיימות, נחרדתי באיטלקית שוטפת מצרות בריאותיות, נסעתי ברכבת לוונציה ושטתי שוב ושוב, בגונדולה שחורה וגדולה של גונדוליייר חרש-אילם (כי כידוע, לכל אחד שמורה הזכות להתקיים).

לא, לא הפרתי הנחיות. בינינו, כמעט ולא קמתי מהספה, את פתח הבית עברתי לעיתים נדירות (שלא לדבר על פתח הגינה) והרכב, שכח איך זה מרגיש להיות מונע.

הספר עוסק בשיטיון . שיטיון זו מחלה נבזית שמתקדמת וטורפת את היכולות הקוגנטיביות.כבר בשלבים הראשונים ולאחר מכן הגיהנום "מעכל" את האדם עד לאיבוד צלם אנוש. החולה בשלבים הראשונים מודע למצבו ומנסה להיאבק בניסיון לשמור על צלילות דעתו-זה נורא. זה משפיע על סביבתו-נאלצים לצפות בירידה שהיא די תלולה ללא יכולת לעצור את התהליך. בעת הזו כשחיינו מתארכים תודות לרפואה המתקדמת. הצרה הזו משותפת למשפחות רבות בינינ

בן 40 היה א. <mark>ב. יהושע</mark> כשפרסם לראשונה רומן מלא לאחר פרסומים של כל מיני סיפורים קצרים. היה זה המאהב המפורסם. מקריאה של ספרים מאוחרים יותר של יהושע, ניכר לגמרי שהמאהב הוא המגנום אופוס שלו, ראשון ואחרון.
המאהב מסופר דרך מספר דמויות, כל פרק דמות אחרת.
מיהו המאהב? ניכר שיש יותר מאחד. וכדי שייקל עליכם להבין, אספר לכם מיהן הדמויות ואתחיל מהראשית, הלא הוא אדם, בעל מוסך גדול באזור התעשייה של חיפה, המעסיק

החדש של <mark>אברהם ב. יהושע</mark> הוא קודם כל החדש של <mark>אברהם ב. יהושע</mark>. ספרים חדשים של סופרים גדולים נוהגים להיות קודם כל הספרים החדשים של הסופרים הגדולים. כך זה היה תמיד, תשאלו את אורלי קסטל-בלום. ובכל זאת יש משהו משחרר בקריאת הספר לפני שמגיעות הביקורות וטבלאות רבי המכר. כי גם כשהספר הוא הספר החדש של <mark>אברהם ב. יהושע</mark> יש מרווח כזה, קצר מאוד, בו אפשר לקרוא אותו כמו שקוראים כל ספר לשם הספר ולא מתוך תאוות המעריץ. כ

הספר הזה "חסד ספרדי" היה הספר הראשון של <mark>אברהם ב. יהושע</mark> שקראתי והוא היה בשבילי "חסד" תרתי משמע. לא שלא ניסיתי לפני זה לקרוא מספריו אבל חסר לי החיבור שהגיע בסופו של דבר. אני לא יודע מה תרם לזה העלילה הכלכך מרתקת, ואם אתם שואלים אותי מה חשוב שיהיה בספר אז שהוא יהיה כתוב בגובה העיניים של הקורא. אם הוא ספר שתורגם אז בלי הרבה הערות מתרגם ואם ספר מקור, כמו הספר הזה אז שיהיה בו משהו מזמין. מה שמזמין בספר

יהושע הצליח לרקוח הפעם נובלה שאין בה ולא שום כלום. זר כי נקלע לשם, היה תוהה על ההדים החוזרים אליו מן הקירות.
רקלה, עוד מעט בת-מצווה, לומדת על מוצאה היהודי עם עוד ארבע בנות יהודיות אצל רב ישראלי, המרייר עליהן. אביה אוסר עליה להשתתף במופע בכנסיה, כדי שלא ממש תחשף לנצרות. הוא גם אמור לעבור ניתוח מוח.
סבתה של רקלה קונה לה ארבע שמלות לנשפי חג המולד-סילבסטר-השד יודע מה. וכן, לפעמים שמים שומן חזיר בלחמ

הזמן הוא אמצע שנות השמונים של המאה העשרים, המקום הוא חיפה, בשכונה סמוכה לוואדי בלי שם שעל הכרמל, בסתיו. רעייתו של מולכו בשלבי גסיסה אחרונים מסרטן השד. חדרה עמוס תרופות, היא במיטת חולים מיוחדת, הוא ישן למרגלותיה במיטה צרה, דרוך לכל מחסורה ובקשותיה.
לזוג בן סטודנט, בת חיילת ובן נוסף גימנזיסט. לו אם בירושלים עיר הולדתו, לה אם בבית האבות ליקים הסמוך בכרמל. משנפטרה הרעיה הגיעו רבים מחבריהם הלא מעטים,

בשנים האחרונות אני חוזר מידי פעם לקרוא ספרים שקראתי בעבר הרחוק והם זכורים לי לטובה. זה מן שגעון פרטי כזה לבדוק מה קרה לכל מיני יצירות בחלוף השנים ולראות האם מבחינתי הן עדין עומדות במבחן הזמן. כך קראתי בשנים האחרונות שוב את ספריו של הרמן הסה (סידהארתא וזאב הערבה) שנשארו בעייני ספרי מופת כפי שזכרתי אותם (דמיאן ונרקיס וגולדמונד ממתינים לתורם) וכן ספרי מתח של רוברט לודלום וגרישם והגעתי למסקנה שכנראה פ

ניצבת הוא קשקושון. אם יש לכם משהו דחוף יותר לעשות, זה כל מה שאתם צריכים לדעת. אם אתם סקרנים, השארו אתי.
א. <mark>ב. יהושע</mark> אולי יודע לכתוב, אבל זה לא משכנע. כאן הוא מספר לנו על אחת נוגה בת 42 (איילת זורר בסרט שיהיה), שהיא נבלנית הולנדית. משום קריירה זו היא ויתרה על הבאת ילדים ובעלה לשעבר אוריה (נתן דטנר או אלון נוימן, אני לא סגור, בסרט שיהיה. צריך אודישן) ויתר עליה בגלל עובדה זו. הוא לא היה מוכן לוותר ע