ביקורת ספרותית על המאהב (שוקן - 1977 - כריכה קשה) מאת אברהם ב. יהושע
ספר מעולה

---

אנשים לרוב יצליחו לראות את העולם רק מנקודת מבטם הם, יצדיקו בתוכם אך ורק את עצמם - בטוחים שגם הזר יצדיק את צדקתם וישמח בשמחתם - ואילו הזר, הוא עושה בדיוק ההפך מכך, יחשוב על כל הסיבות והנימוקים האפשריים מלבד אלה שיצדיקו מישהו שאינו הוא.

מה לעשות, החיים הם לא "המאהב" של א.ב. יהושע. בספר - שלא כמו בחיים - אנו חווים כל אירוע מ2,3 זוויות שונות, דברים שרואים משם - רואים גם מכאן, מקשיבים לרחשי ליבו של אדם אחד וגם של האחר, מצליחים לראות עד היכן מגיעה הבהירות והאמת בתיאורים של כל אחד - והיכן מתחיל העיוורון. הקריאה ב"המאהב" שופכת אור על חוסר האונים שלנו בני האדם לראות ללבם של אחרים ולדעת באמת מה מתחולל שם.

העלילה מתחילה שבועות ספורים לאחר מלחמת יום הכיפורים, ימים שבהם מעטו המשפחות שלא חוו אובדן של היקר להם מכל. אלפי חללים, אלפי נעדרים, אך עלילת ספר זה מתמקדת דווקא בביתה של משפחה שלא איבדה אב ולא בן, אלא "מאהב".
וגם לא ממש איבדה, אלא שאותו מאהב באמת רק נעלם להם, הלך לאיבוד - ככה לפחות הם מרגישים - שהרי "אפילו נהרג, היכן מכונית המוריס הישנה של סבתו, לאן היא נעלמה, הלא אותה אי-אפשר להטמין סתם כך בחול".

יהושע מתאר כאן משפחה חיפאית בודדה, שכבר שכחה קצת איך לשמוח, שהאהבה בין הוריה כבר החלידה, נאלמה, ואולי אף פעם לא באמת הייתה, ושמונה 3 נפשות בלבד.
האב, אדם, הוא בן 45. עוד בנערותו עזב את לימודי התיכון כדי לעזור לאביו במוסך, אט-אט טיפס במעלות המקצוע עד שהפך לבעל מוסך משגשג עם 30 פועלים, רובם ערבים ומקצתם יהודים. גבר מחוספס, בעל זקן ארוך, מבחוץ נדמה כי מוחו קצת קהה מהעבודה במוסך, אך לנו הקוראים מתגלה כאדם מהורהר, רגיש, המסוגל להתמסר לדמיונו הפרוע, לאמונתו ולחלומותיו.
אסיה, האם, בת גילו של אדם, מורה לתיכון בהיסטוריה. אשה חרוצה ביותר, "מהפכנית"- מספיקה להתרוצץ משיעורים בתיכון ללימודים באוניברסיטה, לכתיבת ספרי הוראה, לתיקון עבודות תלמידיה ולאחזקת הבית ביד רמה. על דמותה אנו למדים רק מעדויותיהן של הדמויות האחרות, שכן כשמגיע תורה של אסיה לדבר היא לרוב מתארת את חלומותיה בלילה, שאליהם נדחקים כל אהבותיה חרדותיה ותקוותיה, ושנדמה שהיא נאחזת בהם כדי להתמודד עם המציאות.
דאפי, בתם בת ה16, תיכוניסטית בעל חוש הומור מפותח ביותר, יודעת לעשות צחוק מכל הסובבים אותה וגם מעצמה. חצופה ולעתים לא יודעת גבולות, הוריה כמעט שלא מתערבים - הם מזמן איבדו שליטה עליה.

למוסך של אדם נכנס אחד גבריאל ארדיטי עם מכונית מוריס כחולה שנת 47, לא להאמין שעוד יש כאלה על הכביש. אדם עצמו נכנס ראשו ורובו על-מנת להחזיר את הגרוטאה לאיתנה, אך כשמגיעה שעת התשלום מתברר כי הלקוח - אדם ביישן, בעל רקע פסיכיאטרי, ירד מהארץ וחי בצרפת מזה 10 שנים, חזר לארץ לביקור חפוז רק כדי לרשת את סבתו - ללקוח זה אין פרוטה לשלם לאדם. וגם סבתו התברר לא נפטרה אלא רק איבדה את הכרתה וכעת נותר חסר כל בארץ לא לו.
אדם מאלץ את הלקוח לשלם את החוב בכך שיעבוד בביתו (רעיון שדאפי העלתה בצחוק), ומתגלה כיעיל כמתרגם לאסיה, המחברת ספר הוראה על המהפכה הצרפתית. ככל הנראה הוא נמצא לה גם יעיל ממקום אחר, אולי מתאים לה יותר מאדם, ובין השניים נרקמת מערכת יחסים אינטימית יותר מזו של מעסיקה ועובד.

נוכחותו של המאהב מוסיפה מעין חיות לבית השמם, שאורחים ואהבה מזמן לא עברו את סף דלתו, ומכאן ברור שהיעלמותו הפתאומית, יומיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים, מגייסת את כל בני המשפחה למסע משותף למצוא את התמהוני ההוא שנעלם כלעומת-שבא. אדם מבין ככל הנראה שרק הוא מסוגל להעניק לאשתו את האהבה שהוא לא יכול לתת לה בעצמו.
למסע נספח גם נעים - צעיר הפועלים הערבים במוסכו של אדם - ילד משכיל ביותר שהגיע למוסך במקום לאוניברסיטה בגלל גזירת אביו. דרך המשפחה היהודית הוא נחשף לעולמם של היהודים בכלל, שאליו הוא חש אהבה ושנאה בעת ועונה אחת, ולרגע קצרצר אף נראה כי הפך לחלק ממנו.

מסעות החיפוש אחר המאהב יוצרים ספר מצחיק ומותח שפשוט כיף לקרוא.
בסוף הסיפור (סוף פתוח כזה, שבו הדמויות שיצאו לחפש את האבדה מגלות שהן אבודות בעצמן...) אנו למדים כי כל מסע חיפוש הוא למעשה נסיון בריחה, מלבד מסע החיפוש שעל כל אדם לערוך עמוק בתוך עצמו, על מנת שילמד להכיר את עצמו ולפתור את סימני השאלה בחייו.

» ביקורות נוספות של ילד זיגזג
» ביקורות נוספות על המאהב (שוקן - 1977 - כריכה קשה)