ביקורת ספרותית על רומן מאת מיכל קובזמן
ספר לא משהו

---

** הדברים כוללים פרטים מן העלילה **
הספר הזה הזכיר לי למה אני מתרחקת בדרך כלל מספרות עברית שמחבריה הם מנחי סדנאות כתיבה. מבחינה טכנית הספר הזה מצוין. אבל טכניקה מלוטשת לא מספיקה. בתחילת הספר מתעורר מתח. די מהר מתברר שלשתי הדמויות המרכזיות יש עניינים לא פתורים בעברן. אבל התקדמות הסיפור לא מביאה לידי בירור עמוק של אותם עניינים. בסופו – נשארת תחושה חמוצה. אין התרה אמיתית של הקונפליקטים, והטיפול בבעיות המשמעותיות מאוד שהוא מציג – נותר שטחי.
הסיבה העיקרית לבעייתיות בספר הזה היא, בעיני, היעדרם המוחלט של קשרים אנושיים אמיתיים ממנו. לשני הגיבורים – איה ומיקי – אין קשרים כאלה בחייהם. לאיה יש בן זוג תומך לכאורה, שלא מוכן להעמיק מילימטר מתחת לפני השטח של "הכל בסדר", ואשתו של מיקי היא קריקטורה של "אשתי לא מבינה אותי" (אם כבר, היא דמות מעוררת הזדהות יותר ממיקי). לאיה אין חברות. הקשרים שלה עם הוריה בעייתיים בגלל מטעני עבר קשים מאוד. אבל אנחנו לא מבינים מה מקור ההידרדרות של איה לתהומות בנעוריה, וגם לא מה הוא הרקע שאפשר להורים שלה להתעלם ולהדחיק מציאות קיצונית כל כך.
אם איה ומיקי היו מפתחים ביניהם קשר אנושי משמעותי, היה כאן אולי סיפור של גאולה. אבל זה לא קורה. רוב הקשר ביניהם מתקיים בדמיונה של איה בלבד. מיקי מזכה אותה בכמה משפטים ובהודעות טקסט ספורות וקצרות לכל אורך הספר.
האם אנחנו אמורים להאמין ששני הגיבורים יוצאים מחוזקים ומשופרים אחרי סדנת הכתיבה וכל מה שעבר עליהם במהלך הסיפור? מיקי, שבעברו אירוע טראומתי של חטיפת אישה מביתה ומבעלה כנגד רצונה, שמגלה שמה שהתרחש במהלכו ובעקבותיו עוד חמור ממה שסבר, מחליט שאין ברירה ועליו "להמשיך הלאה". הטיפול ב"עניין" שלו כמעט בלתי קיים. איה נותנת לבעלה לקרוא את הדברים שכתבה על ההיסטוריה שלה. כל מה שאנחנו יודעים הוא שהוא הסכים לקרוא. האם על הקורא להניח שבכך יפתרו הקשיים של איה בכלל, ובחיי הנישואים שלה בפרט? מדובר בבעל שמתעלם מצלקות טריות של חתכי סכין על גופה של אשתו. האם לא הגיוני להניח שהוא יקרא את הדברים, יגיד "קראתי, הכל בסדר" וההדחקה תימשך בעוז?
שורה תחתונה – ספר שמבטיח ולא מקיים. אני התאכזבתי.

» ביקורות נוספות של יעל
» ביקורות נוספות על רומן