ביקורת ספרותית על מוזיאון התמימות מאת אורהאן פאמוק
ספר מעולה

---

בהתחלה חשבתי שזה סיפור על אהבה נכזבת בין קאמל לבין פוסון הצעירה והיפה. יותר מאוחר התברר לי שזו אהבה אובססיבית למענה זונח קאמל את חייו כאיש עסקים עשיר שעומד להתארס לבחורה מוצלחת ויפה בוגרת סורבון, אבל עם זאת גם הורס בעצם את חייה של אהובתו פוסון שמקוה להיות שחקנית קולנוע.

ברוב אהבתו אוסף קאמל במשך 9 שנות חיזוריו כל בדל סיגריה שלה, מלחיות משולחן הוריה, כפיות ועוד חפצים שידיה נגעו בהם. הוא הופך להיות אספן כמו יתר האספנים, אלא שהוא אספן של חייה של פוסון ואולי גם חייו ומכאן הדרך סלולה לבנות את מוזיאון התמימות.

קאמל משוטט הרבה עם חברים או רק עם הנהג שלו ברחובותיה היפים יותר והיפים פחות של איסטנבול, ברובעים השונים מבבק ובייאולו הנוצצים ועד לרחוב הקצת עלוב של בית הוריה של אהובתו. בתי קפה לחופי הבוספורוס, מסעדות - בעיקר לה פלור שם התאספו הקולנוענים וכמה מהשחקנים, תחום שבזכות אהובתו התעניין בו. בעצם הוא פורס לנו את ההיסטוריה של איסטנבול בשנים שבין 1975 ועד 1984, כולל מהפכות, עוצר לילה ומה לא.

אהבתי מאד את הספר ממש כמו שאהבתי את איסטנבול היפה עצמה.

» ביקורות נוספות של אלזה
» ביקורות נוספות על מוזיאון התמימות