ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שבת, 16 בפברואר, 2013
ע"י מיכאל
ע"י מיכאל
אורהאן פאמוק אחד הסופרים המוכשרים החיים בעת הזו.
ספריו המתורגמים היטב שוכנים לבטח בספרייתי הפרטית.
א.אין סיכוי שאמסור אותם.
ב. אין הרבה "קופצים" לשאול את ספריו.
אינם מעוררים ענין אצל באי ביתי.
קראתי את "הספר השחור" אהבתי אם כי גם הוא לא ספר קל לקריאה.
אורהאן פאמוק "מצייר תמונות".
כל פרק בספרו הוא תמונה.
הספר הזה הוא רומן אהבה עצומה ולמרות זאת מציאותית מאד.
יש בספר תיאורים של "מעשה האהבה" נפלאים.
יש בספר תאורים של החדר שבו נעשים המעשים המאד לא מוסריים (על פי המקובל) של קאמל המאורס ושל פוסון ה"משוחררת".
יחד עם זאת יש בספר אהבה ותשוקה אדירים.
בתמונת טקס האירוסים של קאמל הכותב מכניס אותנו למציאות שניתן לחוש בה ריחות, טעמים ותחושות. לזהות דמויות וטיפוסים, פאמוק עצמו ומשפחתו נוכחים בטקס.
איני רוצה להפריע לקורא-פאמוק עושה את עבודתו כמספר נפלא וכל התערבות רק עלולה לפגוע.
"מוזיאון התמימות" הוא מוזיאון שעצורים בו כל רגעי האהבה של הזוג.
נראה לי שלכל אחד מאתנו "מוזיאון" שכזה בנפשו וככל שאנו מתבגרים יותר "אוסף המוצגים" במוזיאון גדל ואינו מרפה מאתנו.
לסיכום מומלץ לקריאה לאלו המסוגלים ל"התמכר" לאווירה ולניחוחות לא מומלץ למחפשי הרפתקאות.
הספר מתנהל באיטיות . הדרמות הגדולות מתחוללות בחדרי הלב של הגיבורים והוא הסופר בהחלט מצליח בדרכו המיוחדת להעביר אלינו את התחושות.
(מאד אהבתי את הכריכה של הספר משתלבת היטב בסיפור).
לא להחמיץ לכאלו שאוהבים סגנון כתיבה זה.
הוא באמת כותב נפלא.
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אנקה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
מיכאל, אתה מענה אותי לשווא :)
|
|
yaelhar
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
אני ממש לא אהבתי את הספר
וגם לא את "שמי הוא אדום" על טעם וריח...
|
|
הקוסמת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
נסה גם את שמי הוא אדום
שלטעמי היה מעולה
|
|
מתוקה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת נפלאה.
|
|
מיכאל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
מאין לך? (-:
|
|
אנקה
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
סוף כל סוף ביקורת בדמות האמתית שלך :)
|
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
לא .
|
|
מיכאל
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
האם קראת את הספר השחור?
הספר הראשון שלו שתורגם לעברית.
בכל ספריו מורגשת "טביעת האצבע" שלו. סגנון הכתיבה שלו בולט בכל ספריו (קראתי ארבעה). מצד אחד נעים לפגוש בו שוב. מצד שני אישית אני מעדיף סופרים שמסוגלים להכנס ולכתוב בסגנונות שונים. אצלנו בולט בכך עמוס עוז. לכן לדעתי מגיע לו פרס נובל. על היכולת שלו להכנס לדמות של אשה, של קשיש, של ילד. |
|
חמדת
(לפני 12 שנים ו-6 חודשים)
בניגוד לביקורתך הטובה
ונלהבת לא התלהבתי מהספר הזה .ספריו האחרונים של פאמוק לא הלהיבו אותי בלשון המעטה .עכשיו מחכה לי הקריאה בספרו :איסטנבול, זיכרונות והעיר, מטורקית - משה סביליה-שרון, כנרת זמורה-ביתן.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת