ביקורת ספרותית על בעלת הבית - זוכה בפרס ספיר לשנת 2013 מאת נעה ידלין
ספר מעולה

---

ההגמוניה שאינה מודעת לאי הגמונויותה

לבטח זיהיתם את מקורה של הפרפרזה שעשיתי לדבריו של אבישי בן חיים, על משפט המחץ הבלתי נשכח שלו, "ההגמוניה שאינה מודעת להגמונויותיה," אבל זה מה שהרגשתי בשעה שקראתי את הספר הנפלא של נעה ידלין, בעלת הבית, המספר על נפילתן של האליטות הישנות, וחשבתי לעצמי איך זה ששתי אמירות, או תיאוריות (או פיק תיאוריה), אומרות כמעט את אותו דבר, רק שהמגמה של כל אמירה מנוגדת האחת לשנייה, ולכן הספר של ידלין הוא לא רק ספרות חכמה ושנונה, הוא ניסיון אמיץ לשים לנו מראה מול הפנים, כאמירה ספרותית שתכליתה לענות על השאלה, מי אנחנו באמת?

מבלי שנעה ידלין התכוונה, היא גם מתכתבת עם דבריו של הוגה דעות נוסף, שניסה לענות על השאלה, מהם ערכיו כפרלמנטר (הפרלמנטר שלא מודע לפרלמנטריותו): כוח, כסף, כבוד. אלה בדיוק הערכים שלמרבה ההפתעה ידלין עוסקת בהם, אך היא מוסיפה שני ערכים משלה, משפחתיות ואמת מול העמדת פנים, ובכך היא מסבכת את המשוואה וחושפת את אופיו העגום של הגזע האנושי בכלל, והחברה הישראלית בפרט, בה ידלין מצליפה ללא רחמים.

בכדי להמחיש את התאוריה שלי על ידלין וספרה בעלת הבית, אספר לכם ששם גיבורת הספר הוא אלישבע פוגל. פוגל לא בכדי, פשפשתי מעט בזיכרוני, וגילתי את כוונת המכוונת – ידלין, שהשתמשה בשם בכדי להצליף בנו ובגיבורה שלה, אך לבטח היא לא שיערה בנפשה את כמה אקטואלית היא תהיה לימים אלה- האקטואליות שאינה מודעת לאקטואוליותה.

הפוגלים, (רבים של פוגל) הוא כינוי מלגלג שנתן יצחק רבין לעובדי אגף התקציבים באוצר, על שם מנכ"ל האוצר באותה עת אהרון פוגל. מה ששיגע את רבין היה שלצעירים האלה היה כוח עצום בענייני תקציב המדינה ומדיניותה למורת רוחו של רבין הנרגן. אחד הפוגלים מנערי האוצר עליהם לגלג רבין, היה לא אחר מאשר אבי גבאי, תקוות השמאל הישראלי - ובום טראח התפוצץ לו הבלון. חלפו יותר מעשרים וחמש שנים, והפוגלים בגלגול החדש חזרו לכותרות, בשעה ששאול מרידור, הממונה על התקציבים באוצר התפטר, לקח לו זמן להבין שהוא ההגמוניה שאינה מודעת לאי הגמונויותה.

אחרי שקראתם את הפתיחה המתחכמת הזאת, כסוג של מדרש שמות, לבטח תשאלו את עצמכם ואותי, למה לקרוא אמירות חברתיות ופוליטיות בספר, שיש לנו אותן בהישג יד ברשתות החברתיות, או בחינמון כשופר – ישראל היום?

זהו, בגלל שידלין מעצבת רומן לעילא, שיש גם איכות ספרותית העומדת בפני עצמה, המעניקה חווית קריאה נפלאה.

הגיבורה של הספר אלישבע פוגל, אלישבע על שום מה ניחשתי - על שם השיר אלישבע מה נחמדת, של המשוררת מרים ילן שטקליס, אותו שרו החלונות הגבוהים, המציג את אלישבע של ידלין, כמו נמר בעור של כבש, מצד אחד נחמדת, דוקטור וגם עומדת בראש עמותה לשלום, כלים שלובים של אליטה ירושלמית, לה יש כבוד, אצטלה אקדמית, כסף ורכוש, שוחרת תרבות, ומעורבות פוליטית דרך עמותה העוסקת בכוונות נעלות – אוכל לילדי הפלסטינאים. אה ממה - יום אחד היא חשודה בגנבת מיליונים מהעמותה שהיא עומדת בראשה. מי את אלישבע, נחמדת, או פוגל? (המזכיר גם בשר פיגולים רע), ואל תגידו חס ושלום שהיא לא מושלמת.

הספר הזה הוא גם סאגה המשפחתית, המסופרת דרך אסא, בנה של אלישבע פוגל, מי שסיים לא מזמן את הדוקטורט היומרני שלו: "האנטי רציונלית ואנטי אינטלקטואליזם בעידן החדש" - שנשמע כעוד קלישאה אקדמית, מתקשה להשתלב באקדמיה, כעת הוא עומד מול שוקת שבורה, האם הוא מכיר את אמא שלו?

דרך אסא ומאמציו הפתטיים להשתלב באקדמיה, ידלין מצליפה ללא רחמים במוסד שלעתים הופך על ידה ללא רלוונטי, כמו המכללות החדשות, המראיינות תלמידים חדשים, על רקע קירות נטולי ספרים, כדי שחלילה הסטודנטים החדשים לא יקבלו את הרושם שהם יאלצו לקרוא מאמרים רבים.

ידלין מצויה בליגה העליונה, של כותבים, כמו אשכול נבו, ישי שריד, ומאיה ערד, המנסים לפענח את פניה של החברה הישראלית, הנמצאת בשינוי מתמיד. ידלין עושה זאת בסרקסטיות מושחזת, בכתיבה משובחת ומצליחה באמצעות הרומן שלה להתכתב עם המציאות שלנו באופן מעורר מחשבה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על בעלת הבית - זוכה בפרס ספיר לשנת 2013