ארבעים שעות נצורים בשלג. בלי חשמל, בלי חימום, בלי שתיה חמה, בלי שום תשתיות תקשורת שפועלות, בלי מים, בלי דרך סבירה לצאת החוצה. מה נותר, חוץ מלקרוא ספרים? שום דבר. רק לדאוג. אז עדיף לקרוא ספרים. וזה מה שעשיתי.
אחת הבעיות בספרות ישראלית זה שהיא מציאותית מדי. דומה מדי להוויה הרגילה שלנו. בגלל זה המותחנים הסקנדינבים תפסו כל כך חזק. הם מביאים מציאות זרה. במציאות שלי, כשמזג אוויר כמעט סקנדינבי בחוץ, מנחית עלי חזית קרה, זרה ומוזרה מרוסיה, דווקא התאים לי ספר ישראלי. עוד בעיה בספרות הישראלית, שהיא אולי משהו שקשור לבעיה הקודמת שהעליתי, היא נושא השמות. תמיד שמות הגיבורים, נשמעים לא מתאימים. מלאכותיים. אולי זה בגלל שלא רוצים לפגוע, לבחור שם מוכר מדי, להסתכן בתביעות דיבה, דברים כאלה. ואז השמות מומצאים וגם נשמעים כאלה. אולי זה בגלל חוסר הדימיון של הכותבים הישראלים אני לא יודעת למה.
איכשהו בספר בעלת הבית שתי הבעיות מסתדרות. הסיפור מציאותי. מציאותי מאוד. לא צריך הרבה דימיון כדי לקשר את העלילה לפרשיות שחיתות ושוחד שונות שהופיעו ומופיעות בעיתונים. אבל בה במידה זו עלילה מופרכת. בהתאמה, שמות הגיבורים והמשתתפים מופרכים למדי. אבל איכשהו הם מסתדרים יפה. אסא פוגל, בן ארבעים, בעל דוקטורט מוצלח וקריירה מקרטעת, בן למשפחה אקדמאית ש"יושבת טוב", מגלה יום אחד שאימו המוצלחת אלישבע, הסמנכלית של מרכז הירש לשלום, נחשדת בגניבת מיליונים. הוא לא כל כך יודע מה לעשות עם זה, מתחבט בין תמיכה ללא סייג, ובין חשדות משלו. וזה כל הסיפור.
אסא מזכיר קצת את הגיבור של "קצב התמוססות הקרחונים". הוא גבר חדש, מהורהר, רגיש, ואטום בו זמנית. הוא בעל חוש לשוני, וחוש לצדק, ומרגיש שכל העולם סביבו טובע ברדידות משוועת, ושאין לו מה לעשות כנגד זה. הוא מוקף נשים חזקות ומעשיות - בראש ובראשונה אמא שלו, אבל גם אשתו לשעבר, אחותו, גיסתו, הבת שלו, ועוד. והוא עצמו קצת אבוד, בחיפושים אחרי בית, משרה, אהבה, צדק, ומשמעות בעולם. מהרבה בחינות הספר גם הזכיר לי את הסרט "הערת שוליים". לא בפרטי העלילה, אבל כן בתפאורה הדוקטורית/פרופסורית, האמידות האשכנזית המשכילה משכונת רחביה בירושלים.
ואהבתי. מאוד. את הצורה של הכתיבה, ואת הסיפור. כמו ההסתייגות בראש הסקירה, אני חייבת לומר שוב שקראתי את הספר בתנאי קיצון של מחסור בגרויים. יכול להיות שבזמן אחר הייתי קוטלת אותו מכל וכל, אבל אהבתי.
* עדכון: קריאה חוזרת *
עונה אחרת (לחלוטין), בית אחר, סיטואציה שונה, ספריה שונה
בעלת הבית הגיע הביתה שוב, בחסות איש שלא זוכר אילו ספרים היו פה ואילו לא.
קראתי שוב, ואני חייבת להגיד שגם בלי תנאי הקיצון המדווחים לעיל הספר טוב. הוא מאוד ישראלי, לא רק בגלל שגיבוריו ישראלים ושסיטואציות כמו פרשיות שוחד וגניבה ונדל"ן צצות כאן חדשות לבקרים. הוא ישראלי גם בהתייחסות למשפחה. הורים, "ילדים" שכבר בני שלושים וארבעים פלוס ובעלי משפחות משלהם, גיסים. וכל הביחד הזה מרוכז ומשמעותי. גרים קרוב, מגיעים בתכיפות רבה זה לביתו של זה, הנושא המשפחתי והקשרים הם חלק מהותי בעלילה. כי ככה זה כאן אצלנו, אפילו במשפחות אשכנזיות.


















