ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 באוקטובר, 2022
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
אלישבע פוגל, האם במשפחה המטריארכלית המתוארת בסיפור, היא מרכז המשפחה. היא בעלת תפקיד בכיר באחד המכונים לשלום, המוקמים חדשות לבקרים כדי שלעשירי חו"ל יהיה איפה לתרום למען עולם טוב יותר. מכון בו עושים פעילויות ניו אייג'יות שמצטלמות היטב והן חסרות ערך לחלוטין. אלישבע פוגל היא ידוענית, מטפחת קשרים עם ידוענים אחרים, חיה בבית "שווה" בירושלים, נוסעת המון לחו"ל (לעבודה, אלא מה?)
לה ולבן זוגה יש שלושה "ילדים" (שגילם בין סוף שנות השלושים לאמצע שנות הארבעים והם בעצמם הורים). תפקידם במשפחה הזו להיות "הילדים". הם נכנעים למנהיגותה של האם, מקבלים את קביעותיה הפסקניות לגבי איך מתנהגים. "הילדים" האלה, במיוחד אסא האמצעי, כמהים להסכמה ולקבלה של אמם, לשווא. יש לה משימות חשובות יותר מאשר לקבל ולהסכים עם בני משפחתה. למשל לחנך את כל העולם, להדגיש בפני ילדיה שהם אינם שונים בעיניה מאנשים אחרים שאינם צאצאיה, לדרוש ולקבל צייתנות וחוסר סקרנות לגבי פעילויותיה, להעריץ אותה.
הספר כתוב בהומור אירוני. הוא מסתלבט על אותם אנשים נשואי פנים, פריבילגים, שגידלו משפחה, צברו רכוש, ראו את עצמם מורמים מעם גם במיוחד, כשמדובר בחוקים שכמובן אינם חלים עליהם. הם הפכו את עצמם למכובדי השבט עם קוד בלתי פציח של התנהגות ושיח. קרתה להם תקלה – למרות ההקפדה על סודיות מה שעשו התפרסם. מבחינתם זה מטרד לא נעים שהם יכולים למחוק באמצעות מלים והתנהגות כאילו אריסטוקרטית. לא משהו שיפריע להם להמשיך לקנות את הסיפור שהם מספרים לעצמם לפני השינה.
ההומור של ידלין דומה יותר לשמחה לאיד. אפשר להבין את השמחה לאידה של אלישבע, שמכף רגל ועד ראש מעצבנת, מתחסדת ומשחקת תפקיד בלי שמץ מודעות. אבל השמחה לאיד לא עוצרת שם ולמעשה כל הדמויות, גם המשניות ביותר, הן נלעגות, סטיריאוטיפיות, ומציגות לפנינו סוג של תיאטרון אבסורד דווקא בשאיפתן להשפיע על עולמן ולבנות אותו בדרכן.
יש סופרים ישראלים שאולי מה שמשותף להם הוא התייחסותם לדמויותיהם בבוז אנין. ידלין כמובן, על בסיס שלושת הספרים שלה שקראתי וגם מאיה ערד, החוטאת באותה חמיצות חסרת אמפתיה כלפי דמויותיה כמו ידלין (אולי מינוס ההומור).
התחלתי לחשוב שזה הבון טון שלנו. אנחנו הרי מצהירים שאנחנו נוסעים לחו"ל כדי להתרחק מישראלים אחרים. אז הדמויות שנאהב לכתוב ולקרוא עליהן, הם ישראלים אחרים עלובים ומדכדכים. הם מביכים, הם מסתבכים, הם קטנוניים. אנחנו כמובן טובים מהם, רק מכוונים זרקור אל אלה שלא יודעים להתנהג. אבל ככל שידלין מרחיקה את עצמה מהגיבורה שלה, מסתבר שהיא בעצם אלישבע פוגל, שבטוחה שהיא יודעת הכי טוב איך אחרים צריכים (לא) להתנהג.
35 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, יוֹסֵף
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 3 שנים)
כתבת היטב.
הניתוח שבשורות האחרונות מעורר מחשבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, רץ.
ראיתי את הקשר שראו חלק מהקוראים בין השמאל הליברלי הכחוש, שהורד מגדולתו בסיפור הזה. אני לא ראיתי את זה בכלל. הדמויות יכלו בקלות להיות בעלי תפיסה ימנית או אחרת, ובלבד שיהיו מספיק פריבילגים, עם מספיק הרגשה של "אני ואפסי עוד". נכון שאלישבע עובדת במכון דמיוני (ומיותר) לשלום, אבל אם היתה בכירה ב"מרכז שלם" או "פורום קהלת" או דומיהם, זה לא היה משנה כהוא זה את הסיפור ואת מסריו. מה שאני רוצה לומר הוא שזה ספר על יחידים, לא על קבוצה או על השקפת עולם. אנשים כאלה נמצאים בתוכנו והם אינם מאופיינים על ידי השקפה פוליטית, אלא על ידי תפיסת עצמם כמרכז העולם. |
|
|
רץ
(לפני 3 שנים)
קראתי את הספר - ואני חושב הוא מופת לאופן שבו הוא מנתח את עלייתו ונפילתו של השמאל הליברלי כאליטה.
אני מניח שזאת לא רק תופעה ישראלית, אלא גם עולמית, לאופן שבו טראמפ, עלה לשלטון בארה"ב, והמעניין הוא האופן בו אירופה עוברת שינוי פוליטי וחברתי עמוק.ולכן זאת ספרות המעניקה לנו ניתוח חברתי רלוונטי כמראה אותו היא שצה מולנו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, אלון.
מסכימה שהוא כתוב טוב. זה הכרחי אבל מבחינתי לא מספיק. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 3 שנים)
אהבתי את הספר הזה. כתוב טוב. ישראלי, לטוב ולרע, שזה טוב. עוקצני במידה וחמוד באופן כללי
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
בעניין ה"מחפשים את הישראלים בחו"ל" צריך להבדיל בין הצהרת הכוונות (לפני הטיול או כשהם מספרים עליו בדיעבד) לבין המצב בו הם נתקלים בישראלים אחרי שהבידוד מהם כבר הקפיא אותם... אז השמחה הראשונית גדולה, עד שהישראלים (האחרים, כמובן, לא אנחנו) מזכירים להם שהם צריכים לסלוד (-: סליחה, זו היתה ציניות לשמה. מסכימה בהחלט שאנחנו לא שונים משאר העולם גם בוולגריות וגם בטפשות. לפעמים אנחנו אפילו קצת יותר טובים (-: עברנו, לדעתי, את התקופה בה כל דבר "תוצרת חוץ" היה בהכרח טוב יותר. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, strnbrg59
אתה מתכוון לסיום הספר? זה נכון ובעיני היה דווקא לזכותו של הספר. יש מעט מאד מצבים בחיים האמיתיים שכל השאלות נענות. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים)
ראיתי הרבה מאוד ישראלים
שבחו"ל דווקא מחפשים להיות עם ישראלים אחרים או לאכול ב"מסעדה ישראלית" וכו' .יש מגוון סיבות שבגינן אנשים טסים לחו"ל, אך אני מאמין ש"לא להיות עם ישראלים אחרים" היא אחת השוליות שבהן ובטח לא משותפת לכולם.
לגבי שיח הקללות והרדידות שהזכירו פה, אז זה כמובן תופעה בינלאומית כמו כל דבר אחר, אנחנו חלק מהחגיגה, משתתפים ומחקים. אבל איכשהו אם הכתובת על הטרקטורון הייתה באנגלית או איטלקית היינו מתייחסים לזה יותר בסלחנות משום מה. סקירה טובה שאסתפק בה כמובן. |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים)
הסיום משאיר הרבה שאלות פתוחות. או שאולי לא הבנתי.
|
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים)
yaelhar,
בהחלט זוקף לזכותך את ביסוס חוות דעתך על יסוד קריאה בשלושה מספריה.
אמנם אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, בעולם החלומות כמו גם בעולם הספר, אבל מכאן ועד ייחוס תכונות הדמות למחברהּ תוך פירוש על דרך הפשט - מה רב המרחק. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, אַבְרָשׁ אֲמִירִי
לעניות דעתי כל סופר, בכל ספר שלו, כותב את עצמו. הקורא יכול להתייחס לזה או לא, אבל אני מקבלת את זה כאקסיומה. בהחלט יתכן שהרחקתי לכת והלבשתי על ידלין את דמות הגיבורה הלא אטרקטיבית שלה. לזכותי אומר שהמסקנה הלא מפרגנת שלי היא תוצאה של קריאה בשלושה מספריה. |
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 3 שנים)
אני מצאתי שידלין הצליחה ללהטט היטב בין שפה מדוברת לספרותית,
מה שמאד תרם לאותנטיות של הסיפור; על החברה, המקום והזמן שהיא תיארה.
אמנם יש בכתיבתה לא מעט אירוניה, ונימה ביקורתית גלויה כלפי הדמויות, אבל שמחה לאיד או בוז נעלמו ממני לגמרי, ובכלל קטונתי מלגלות את צפונות ליבו של המחבר ביחס לדמויותיו. למיטב הבנתי, לא מן הנמנע שסופר יתאר דמות מדמויתיו באיזה אופן, גרוטסקי ככל שיהיה, על מנת לעורר את הקורא לידי איזה רגש, ובו בזמן יהגה לה בעצמו המיית-לב או חמלה. לעניות דעתי ההבחנה בין האמצעי הרטורי שבו משתמש הסופר, שהוא בחזקת גלוי לקורא, ובין יחסו לדמויות, שהוא לעולם סמוי וטעון-פרשנות לכל היותר, היא מהותית. מהטענה שהעלית בפסקה האחרונה משתמעת כמו השלכה פסיכולוגית של ידלין על אלישבע פוגל. מעבר לביקורת האישית והלא-עניינית שנוגעת לסופרת עצמה ולא ליצירה שחיברה, אני חושב שיש באמירה מעט מאד קרדיט ליכולות שלה כמי שכיוונה את המעשים שבכתב מתוך מודעות אליהם. כאילו בעצם הביקורת שהשמיעה נתפסה בקלקלתה בגין חסרון אותה מידה. אולי אני תמים, אבל רוצה להאמין שידלין בכל זאת קצת יותר מתוחכמת מכפי שמצטייר בעינייך. כתבת מעניין ואני מכבד את דעתך, גם אם לטעמי קצת הרחקת לכת במסקנותייך. תודה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
נצחיה - כמו שכבר אמרתי קוראים אותו טקסט ומבינים אחרת לגמרי. שמחה בשבילך שאהבת אותו.
לא התרשמתי שהוא עוסק בענייני משפחה, ילדים בוגרים והוריהם. למעשה אם אני חושבת על זה, התיאור לא מסתדר עם מה שקורה למשפחה כשהילדים בוגרים (רמז - היפוך תפקידים, לא המשכם). לא מצאתי שם שום דמות שהיא שלמה ועקבית, אם כי הסופרת מספרת לנו על קוי אופי של דמויות. בקיצור - לא התלהבתי במיוחד. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
מסכימה איתך, ראובן.
הסלפי משמש במקום חיים, התמונה היא ההוכחה שהיינו פה. קשה לנו להינתק וקשה לנו להישאר... |
|
|
נצחיה
(לפני 3 שנים)
ממש לא הרגשתי כמוך.
זה הספר היחיד של ידלין שאהבתי. בעיני הוא עוסק בקשרי משפחה - הורים וילדים, כאשר הילדים כבר בוגרים. אין כמעט עיסוק כזה בספרות הישראלית או בספרות בכלל ובעיני זה היה מרתק. אהבתי את דמותו של אסא, בעיקר כשהוא מגלה שאימו הנערצת לא מאוד ראויה להערצה. מין התבגרות מאוחרת שכזאת. וגם את הניסיון לקיים קשרי אחאות כאשר ההורים לא שם כדי לתווך אותה.
בנוגע למאיה ערד אני מסכימה. היא לא אוהבת את הדמויות שלה, וזה ניכר. |
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים)
מציאות, יעל.
הסלפי והלייקים כבשו את העולם. לא רק את בני עמנו,כמובן. זכורים לי סיפורים על מי שטסו לחו"ל בתקופת ההתנתקות כדי 'להתנתק ממנה' וצפו בה בחדרי המלון. האמת,אנו לא מסוגלים להתנתק.הוואטסאפ פתוח והיד רושמת... |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, בנצי
לא חושבת שתהיה לי סבלנות להצגה אחרי הספר הזה. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, ראובן.
גידלת ציניות לאחרונה? (-: |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, כרמלה (-;
|
|
|
בנצי גורן
(לפני 3 שנים)
תודה יעל. ההצגה של בית לסין כנראה טובה יותר מהספר ויונה אליאן נהדרת.
|
|
|
ראובן
(לפני 3 שנים)
נשמע מעניין
לדעתי ישראלים לא נוסעים לחו"ל כדי להתרחק מישראלים. הם נוסעים להצטלם, לצבור לייקים,לזלול בבית מלון כי 'הכל כלול'. או 'לחפש את עצמם'. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים)
תודה יעל. אני מאד אוהבת את הסקירה הזו,
שמאפיינת כל כך הרבה אנשים בסביבת מגוריי...
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, מסמר עקרב
אני לא מכירה אישית את מאיה ערד, מאמינה לך שהיא אדם חביב, אבל יכולה לשפוט אותה רק על פי הדרך שהיא משתקפת בספריה. מסכימה איתך שישראלי החדש הזקוף והגאה, הרחוק מרחק רב מהגלותיים האלה, אבותיו, אינו מתקטנן עם התחשבות בזולת דווקא. כי למה, מי מת? |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
פרפ"צ, לעניות דעתייש לא פחות ישראלים "שמתנהגים יפה" מפעם.
אלא ש... הם עושים פחות רעש, אז פחות נוכחים. אני גם חושבת שיש לא מעט אנשים שאינם ישראלים שמתנהגים בבהמיות ובחוסר נימוס. אבל מה איכפת לנו? נראה לי שמה שמאפיין ישראלים יותר מכל הוא הערבות ההדדית. אבל זו באה יחד עם "הם מייצגים אותי" ו"כולם יחשבו שאנחנו טרם ירדנו מהעצים". אם נשכיל לקבל שאנחנו לא אחראים להתנהגות בהמית של כל ישראלי, יחד עם הקפדה על מה שנחשב בעינינו התנהגות נאותה וחינוך של אלה שבאחריותנו לכך - נצטרף סוף סוף לחברת העמים ואימרו אמן. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
חן חן, מורי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
חני - בדיוק.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 3 שנים)
סקירה יפה, תודה לך יעל.
|
|
|
מסמר עקרב
(לפני 3 שנים)
אני מכיר אישית את מאיה ערד, והיא שונה מאוד באופייה
מזו המצטיירת לנגד עינייך לאור יחסה הקר והמנוכר לדמויותיה.
מאיה אישה רגישה, אמפתית מאוד, אלטרואיסטית בנשמתה. הפיסקה האחרונה שלך מבריקה ממש, והיא הזכירה לי שלט שהתנוסס בגאון על חלקו האחורי של טרקטורון שעבר על פניי לפני כמה דקות, בבוקר יום כיפור, עודו מרעיש עולמות: "קצת סבלנות, יא בן שרמו..." |
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים)
יש ישראלים שמתנהגים יפה, בנימוס ובדרך ארץ, אך הם הולכים ופוחתים.
טיסת השוקולד, האלימות והבריונות נוגסות באחדות ומשתלטות על הציבוריות הישראלית. גם בהמות אנושיות מעמים אחרים מטרידות, אבל כשזה חלק מהציבור שאנחנו כביכול משתייכים אליו, זה מפריע לנו יותר.
אני די בטוח שלספרים של נעה ידלין לא אתחבר. את הסדרה שעשו בעקבות הספר שלה לא אהבתי. |
|
|
מורי
(לפני 3 שנים)
סקירה להלל.
|
|
|
חני
(לפני 3 שנים)
וזה מה שנקרא
" הגמל לא רואה את דבשתו".
|
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, חני.
מה שציינתי לגבי ה"להתרחק מישראלים" הוא סוג של התנהגות מאוסה, שדווקא מודגמת יפה בספר. הביקורת על "הישראלי המכוער" וחוסר המודעות של המבקרים להתנהגות שלהם. |
|
|
yaelhar
(לפני 3 שנים)
תודה רבה, Ranran
עמותות שלום הן אולי האנטיתזה לשלום. כל מה שהן משיגות - וזה מודגם יפה בספר - זה כיבודים, פרסום וחיים טובים לעומדים בראשן. "שלום" זה משהו שקורה - או לא - באמצעות האנשים החיים. אבל מבנים מפוארים, ידוענים במיטב האופנה וארוחות חינם מצטלמים כל כך הרבה יותר טוב. |
|
|
חני
(לפני 3 שנים)
גם ממשפחה חונקת לפעמים רוצים להתרחק
זה טבעי שנרצה להתרחק קצת מכור ההיתוך שלנו. זו מדינה קטנה ותמיד מוצאים שאנחנו קשורים אחד לשני איך שהוא. הספר עם כל הפרסים פחות נשמע. אבל הסקירה יפה אז תודה. |
|
|
Ranran
(לפני 3 שנים)
סקירה יפה. עמותות שלום הן עסק לא רע בימינו.
|
35 הקוראים שאהבו את הביקורת
