“הוא מעלה את אביו הזקן, נגד רצונו, לחדר בקומה העליונה. להעלים אותו מעין, לנתק את הקשרים הקושרים אותו אל אנשים אחרים, להצליח להתנתק ממנו. הוא מעלה אותו למעלה כאילו היה מטען עודף, שאי אפשר לזרוק אבל גם אי אפשר שיהיה במחיצתנו. מעלה את אביו למעלה והולך לטפל בפרות. אנחנו כל כך מורגלים לחיות במשפחות, הציווי "כבד את אביך ואת אימך" הוא חלק מאיתנו - בלי לחשוב על הציווי הזה - שיש בתאור הזה של הֶלְמֶר הגורר”

“ימי שלישי היו האהובים עלי ביותר כשגרתי בליידן, הולנד. בין התעלות והגשרים העתיקים התקיים שוק ססגוני וריחני כמיטב המסורת ההולנדית: מבחר של גבינות, זיתים, לחמים וירקות בצד אחד ומעברה השני של הגדה – ביגוד, הנעלה, ספרים ישנים וגלויות בשחור לבן מלפני המלחמה. ריתקו אותי בעיקר הספרים, הבולים והשמונצס שמכרו ישישים שבעבר אולי השתתפו במלחמות וידעו לספר דבר מה או שניים על חיי התושבים בימי מצור וגירעון אך יו”

“ספר כתוב בצורה מוזרה. מאד מפוזר ולפעמים קשה למצוא את הקשר. אולי משקף את נפשו המבולבלת של הגיבור. אדם צעיר הבעלים של מספרה,אותה ירש מסבו, ובן לאם יחידנית מחפש את עצמו, את אביו ואת מיניותו. חי חיים מאד מונוטוניים באמסטרדם, כאשר ברקע סיפור העלמותו של אביו עוד בהיות אימו בהריון. הסיפור של אבין מתחיל להטריד אותו רק בהיותו אדם מבוגר ולמרות נסיונותיו לדובב את אימו ואת סבו הם תמיד חוזרים לאותו סיפור, שאב”

“בגב הספר: "הֶלמר, גבר בשנות החמישים לחייו, משכים כל בוקר אל הפרות, התרנגולות, הכבשים והחמורים, ומקיים לבדו את החווה המשפחתית שבה נולד וגדל. אלא ששגרת המטלות היומיומיות רק נראית שלווה, מתחת לפני השטח ממשיכה לבעבע דרמה משפחתית ארוכת שנים. את אביו הקשיש, המרותק למיטתו, מעביר הֶלמר אל חדר בקומה העליונה וכך גוזר עליו בידוד כמעט מוחלט. בשיחות המועטות והלאקוניות המתנהלות בינו לבין אביו מבצבצות התאכזרויו”

“הוא מעלה את אביו הזקן, נגד רצונו, לחדר בקומה העליונה. להעלים אותו מעין, לנתק את הקשרים הקושרים אותו אל אנשים אחרים, להצליח להתנתק ממנו. הוא מעלה אותו למעלה כאילו היה מטען עודף, שאי אפשר לזרוק אבל גם אי אפשר שיהיה במחיצתנו. מעלה את אביו למעלה והולך לטפל בפרות. אנחנו כל כך מורגלים לחיות במשפחות, הציווי "כבד את אביך ואת אימך" הוא חלק מאיתנו - בלי לחשוב על הציווי הזה - שיש בתאור הזה של הֶלְמֶר הגורר”

“ימי שלישי היו האהובים עלי ביותר כשגרתי בליידן, הולנד. בין התעלות והגשרים העתיקים התקיים שוק ססגוני וריחני כמיטב המסורת ההולנדית: מבחר של גבינות, זיתים, לחמים וירקות בצד אחד ומעברה השני של הגדה – ביגוד, הנעלה, ספרים ישנים וגלויות בשחור לבן מלפני המלחמה. ריתקו אותי בעיקר הספרים, הבולים והשמונצס שמכרו ישישים שבעבר אולי השתתפו במלחמות וידעו לספר דבר מה או שניים על חיי התושבים בימי מצור וגירעון אך יו”

“ספר כתוב בצורה מוזרה. מאד מפוזר ולפעמים קשה למצוא את הקשר. אולי משקף את נפשו המבולבלת של הגיבור. אדם צעיר הבעלים של מספרה,אותה ירש מסבו, ובן לאם יחידנית מחפש את עצמו, את אביו ואת מיניותו. חי חיים מאד מונוטוניים באמסטרדם, כאשר ברקע סיפור העלמותו של אביו עוד בהיות אימו בהריון. הסיפור של אבין מתחיל להטריד אותו רק בהיותו אדם מבוגר ולמרות נסיונותיו לדובב את אימו ואת סבו הם תמיד חוזרים לאותו סיפור, שאב”

“בגב הספר: "הֶלמר, גבר בשנות החמישים לחייו, משכים כל בוקר אל הפרות, התרנגולות, הכבשים והחמורים, ומקיים לבדו את החווה המשפחתית שבה נולד וגדל. אלא ששגרת המטלות היומיומיות רק נראית שלווה, מתחת לפני השטח ממשיכה לבעבע דרמה משפחתית ארוכת שנים. את אביו הקשיש, המרותק למיטתו, מעביר הֶלמר אל חדר בקומה העליונה וכך גוזר עליו בידוד כמעט מוחלט. בשיחות המועטות והלאקוניות המתנהלות בינו לבין אביו מבצבצות התאכזרויו”