את הספר "החנות למכשירי כתיבה בטהראן" קראתי בשקיקה ואהבתי. לכן הסתקרנתי לגבי הספר הנוכחי שעוסק בבירת איראן.

"הלביאות מטהראן" מתחיל ב-1981 במנהטן. אלי-אשת מכירת שמתגוררת עם בעלה מהרדאד באפר סייד במנהטן.

מעטפת דואר אוויר עם השוליים באדום וכחול נוחת בביתה. לא, זה לא מאימא שלה שמתגוררת עדיין בטהראן. ליבה מתחיל לדפוק שעיניה פוגשות את כתב ידה המוכר והמסולסל של חברתה – הומא.

הומא ואלי היו חברות

הלביאות מטהראן (="שיר-זן" בפרסית הביטוי לנשים כמותן [שאפתניות, משכילות, שואפות קריירה, בעלות אג'נדה]. והלביאות שלנו הן אלי (אלהה) והומא, חברות הנפש שנפגשו לראשונה בהיותן בנות 7, בבית הספר שנמצא ב"מרכז העיר", כלומר, בנות המעמד הדל. הן באות מרקע וממשפחות מאוד שונות אך דומות באורח החיים הפשוט והדל.
חברוּת הנפש חוצה עשורים של התפתחות, ומלווה את הטלטלות והשינויים באיראן ואת הטלטלות האישיות של כל אחת.

אלי והומא שתי חברות ילדות, מוצאות אחת אצל השנייה את הנפש התאומה כבר מגיל צעיר.
הן מבטיחות זו לזו לשמור על החברות יקרת הערך שלהן ומחליפות ביניהן מתנות שינציחו את ההבטחה.
המעמד ביניהן שונה, וכשאלי חוזרת לחייה הבטוחים יותר, היא שוכחת מההבטחה.
"השרשרת הוסרה בשלב כלשהו בכיתה ז', שלוש שנים לאחר שקיבלתי אותה לראשונה.
הרגשתי הבזק של אשמה על כך שהפרתי את ההבטחה שלי להומא שאענוד אותה תמיד.
אבל היינו י

ספר מענין על ידידות ואכזבה בין שתי נערות על רקע התרבות והמצב הפוליטי המשתנה בפרס. הסיפור מתרחש לאורך תקופת ילדותן עד היותן נשים בוגרות. מושפע מהמצב הפוליטי והדתי של תושבי טהרן. הרבה תאורי ארועים תרבותיים, אוכל, שוקים הכל אפוף בריחות ותאורי טעמים מאד מוחשי לחך.

הסיפור מתחיל מהסוף, שתי חברות טובות, שנפרדו בעקבות אירועים שאנחנו לא יודעים אליהם, מבקשות להיות שוב בקשר. ככה נפתח הסיפור.
ואז חוזר להתחלה, כשאלי ואמא שלה האלמנה, נאלצות לעזוב בית מפואר ולגור בשכונה נחשלת, ולמרות שאלי מאוד אוהבת ללכת לבית ספר ולפגוש חברה חדשה, אמא שלה מזכירה שהמקום החדש לא ברמה שלהן. וככה לאורך כל הסיפור, עניין המעמדות לוקח מקום משמעותי בקבלת ההחלטות, ובהתנהלות, כשברקע טהרן בימי

עדיין אינני מבין את אלה/אלו המשקיעות/ים מזמנן/ם לספר לנו בפרוטרוט את כל עלילת הספר, ואח"כ לשלוח אותנו לקרוא אותו. לגבי, כתיבתם/ן היא בזבוז זמן, כי אני קורא רק את השורה האחרונה - טוב או לא, מעניין או לא !!
ולעניין הספר:
כיוון שעלילת הספר מתרחש בין שנות שלטון השאה לעלייתו של חומייני, ניתנת לקורא האפשרות לראות ולהבין את אשר התרחש במדינה זו. קורות התקופה הזו מסופרים דרך עיניהן של שתי נערות, חברות, מ

4.5⭐️
אחד הג׳אנרים שאני הכי אוהבת זה רומן הסטורי על תרבויות זרות ורחוקות, גם אם המרחק הוא לא פיזי כמו בספר הזה.
הספר מספר את סיפורן של שתי ילדות באיראן החל משנות החמישים ועד ימינו על רקע המהפכות השונות באיראן. שתי ילדות שהגיעו ממעמד כל כך שונה אבל התחברו בעזרת חברות תמימה וטהורה של ילדות. אלי באה ממעמד גבוה ומשפחה עשירה והומא, ההפך. אמא של אלי לא הייתה מרוצה מהחברות הזו ושביתה מתחברת עם ״האספסוף