ביקורת ספרותית על הר אדוני - הספריה החדשה # מאת ארי דה לוקה
ספר מעולה

---

לפי דעתי עוד לפני שהסופר הזה כתב את האות הראשונה שלו הוא עשה עם עצמו ועידה בשביל להחליט על הכמה דברים.

דבר ראשון והכי חשוב שהוא החליט עליו זה שלא יהיו אצלו מסכנים יעני לא משנה כמה האנשים שהוא יספר עליהם יש להם חיים מה שאנחנו חושבים שהם קשים הוא לא ידבר על זה בכלל. במקום זה הוא יראה את האמת שאתה רואה מתי שאתה חי באיזה מקום כל יום. שבכל מקום יש גם שמחה וגם עצב ולא תמיד זה קשור במצב הכללי שלך יעני אם אתה חי באיזה מקום של עוני או באיזה מקום עם בעיה. השמחה והעצב על פי רוב זה על הדברים הקטנים שאתה נתקל בהם בלי שתחשוב על זה.

אני חושב עוד החלטה שהוא החליט עליה זה שהוא לא ירים את הקול שלו. אני חושב שזה החלטה עם הרבה שכל בגלל שמתי שמישהו מדבר איתך והקול שלו שקט אתה עוד יותר סותם את הפה שלך ומנקה את המוח שלך בשביל לעשות דרך למילים שיצליחו לבוא אצלך.

בגלל זה יצא לו ספר הכי יפה. הוא בשקט שלו ובעדינות שלו מספר על ילד אחד בגיל שלוש עשרה ועל איך שהוא נהיה גבר שכבר לא ילד וזה מסופר בשכונה של הכי עניים בנפולי ואפילו שקורים שם דברים גם מאד קשים ואפילו שגם יש בסיפור אנשים שעברו גם את השואה אתה לא מרחם על אף אחד. אתה רק אוהב את האנשים ויש שם כל כך המון תקווה שאתה היית יכול להאמין שאנשים יש להם כנפיים ואפילו שיכולים לעוף.

בשביל מישהו שקצת נאבדה לו האמונה בזמן האחרון (אמונה בבני אדם אני מתכוון) זה ספר הכי טוב לעכשיו.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על הר אדוני - הספריה החדשה #