ביקורת ספרותית על הר אדוני מאת ארי דה לוקה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 ביולי, 2017
ע"י חני


"דון רפנילו אומר שמרוב שאנחנו מתעקשים, אלוהים חייב להיות קיים .ומרוב תפילות נהיית לו אוזן, ומרוב דמעות שלנו העיניים שלו רואות, ומרוב עליזות נובט החיוך שלו."
זהו ספרון קטן אבל גדול מהחיים. זהו ספר שנדמה כי הוא מלא בשקט או שהוא מפוהק כי הוא איטי מדי. אבל כל רגש כאן מתפורר לאלפי רסיסים ברעש של הר געש,. המילים יוצרות כמעין ריקוד של אותיות ואתה כקורא חושב עליהן עוד זמן רב לאחר שקראת. לא בגלל המתח ,או הדרמה, או אפילו העלילה כי אם בגלל הרגישות והשפה שהיא ניגון שבא מהלב. משהו אמיתי ומשכנע . נניח הוא כותב "אני עוצם את העין הטובה" (כאילו מחליט מה לסנן בעולם ומה לקחת אתו כילד ללב, לא כל דבר צריך לשאוב אל הביפנוכו. והנה עוד פנינה "המכנסיים ניצלו בישבן" הכוונה שפתאום שם לב שיש חור במכנסיים.(והאם אמא תכעס כי אין כסף למכנסיים חדשים?).

נאפולי מפורקת וענייה מאוד אחרי מלחמת העולם השנייה, כבר לא נשאר בלב מקום בשביל לשנוא אז כנראה משם מתחילים רק לאהוב בשביל האיזון. הדמויות בספר נעות בין מסכנות לגאונות שנכמר הלב. יש אפילו דמות שנקראת "הסנדלר עם הכנפיים" .יהודי שהגיע לנאפולי אחרי השואה עם גיבנת.
הוא רוצה לעוף לירושלים אבל אין רוחות מספיק חזקות שירימו אותו מהגיבנת ויסדרו לו כנפיים. ובינתיים הוא מתקן חינם נעליים לכל נאפולי שלא ילכו יחפים.

מה מבדיל אותנו בני האדם אחד מהשני בסופו של דבר? האם בטן מלאה או ריקה של ילד האם זה ההבדל ?הרי הצחוק הוא אותו צחוק והחיוך הפנימי זחוח על פני כולנו בין אם יש לנו כסף או בין העובדה רוצים עוד. והאושר שאנו כמהים לו ומחפשים אותו בחוץ נמצא בפשטות של החיים. נמצא בחיבוק, בטיפות על העלים בבקרים. בכבסים המתבדרים ברוח ויוצרים מעין צורות. הספר הוא תיאור של עוני אחד גדול בין סמטאות נאפולי מנקודת מבטו של ילד מתבגר אבל לגבי האושר, אל תטעו. האושר בא כאן בצרורות ובעיקר בפשטות של החיים והאהבה אליהם.. התיאור של העוני מלווה בשפה ציורית , בשפה מרמזת ,בשפה מתגנבת עד שהלב מתפוצץ לרסיסים כשקוראים
כל המיקרוקוסמוס הזה נמצא פה בספר ועוד מתבדחים עליו ברוח טובה. לרגע מזכיר סצנה מתוך קזבלן.

זה לא ממש סיפור כי אין פה נתח כבד של עלילה. זהו רישומון של ילד בן 13 בנאפולי שלאחר מלחמת העולם השנייה . לפעמים כשאין מבוגר בשטח הוא וחברתו מריה הכי מבוגרים שיש, הם לבד פורשים שמיכה של אושר על הגג מתחת לכל הכבסים התלויים, ושם נצמדים בנשימה כאילו הם בחלל רק שלהם .ושום זקן מטונף לא יניח יותר את ידיו על מרייה כי עכשיו יש לה חבר שישמור עלייה., לפעמים השפה מגיעה בניגון איטלקי, לעיתים בנאפוליטנית, בעיקר ניגון שצובט את השפתיים כי הם מחייכות לאורך כל הספר.

קטע יהודי מדהים מהספר:
באחד מהשאלות של הנער הוא שואל את דון רפניה האם מרוב שהוא נמצא בנפולי הוא נעשה נפוליטני? אז הוא צוחק ומסביר שהנאפוליטנים הם אולי אחד מעשרת השבטים של ישראל. ואז הוא שואל "מה איבדתם עשרה שבטים? ומה נשאר לכם? "הוא עונה לו "רק שניים נשארו ואחד הוא שבט יהודה, שממנו השם יהודים, שבא מהפועל להודות".
אז הוא שואל אם היהודים נקראים תודה?
ודון רפניה עונה לו "זה מה שהמילה אומרת אבל כל מי שחי צריך להקרא ככה, עם מלה של תודה"

48 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנה)
תודה בנצ
בנצי גורן (לפני שנה)
ספר נהדר וכן הביקורת שכתבת.
חני (לפני שנה)
אפרתי חגית ויהונתן תודה שאהבתם.
יונתן בן (לפני שנה)
אכן, נפלאה.
חגית (לפני שנה)
ביקורת נפלאה.
אפרתי (לפני שנה)
כתבת מקסים, כרגיל.
חני (לפני שנה)
תומריקו תודה רבה. Live חן חן...ואם יש כבר ציון על וולך
אשמח לדעת.
רחלי (live) (לפני שנה)
מקסים חני
תומריקו (לפני שנה)
חני! כתבת מקסים ומרגש! תודה רבה!
חני (לפני שנה)
כרמליתה לשידה זה כבר כבוד... שמחתי ותודה.
Plup זה ברור לי לאיזה ספרים
תתחבר יותר.שמחה שאהבת את הסיקורת.



Pulp_Fiction (לפני שנה)
תודה חני . ביקורת יפה. לא יודע האם אקרא את הספר בסופו של דבר, אבל נהניתי מהסקירה שלך.
כרמליטה (לפני שנה)
סקירה מופלאה לספר מאד אהוב עלי. תודה

חני, עשית לי חשק לקרוא חלקים ממנו שוב. הוא כבר הועבר ברוב כבוד ממדף הספריה לשידה בחדר השינה.
חני (לפני שנה)
מחשבות נכון אין בספר "תכלס" לכן הורדתי כוכב. ונכון הוא זורם אחרת לכל אחד.
חני (לפני שנה)
קורא.תודה.... דה לוקה משורר בחסד קראתי שניים מספריו על העוני בנאפולי.


חני (לפני שנה)
דני תודה ויש הרבה להודות בחיים.
חני (לפני שנה)
חגית תודה הקטע היהודי שם די הימם אותי.
הוא התגנב בלחש.
ושאר העולם הציורי שהוזכר בספר
נניח יש להם חג לאיטלקים שבו הם זורקים
מלא חפצים מהחלון.
חגית ממליצה.
מחשבות (לפני שנה)
אחלה סקירה. הספר לא הותיר שום רושם.
קורא כמעט הכול (לפני שנה)
ספר טוב והארי דה לוקה משורר.
הסקירה מצויינת
דני בר (לפני שנה)
סקירה טובה ונהדרת, והקטע שמגיע בסוף פשוט יפהפה ושנון.
חגית בן חור (לפני שנה)
חני, כתבת מקסים ומרגש (כמו תמיד) אכן כולנו צריכים להקרא עם מילת תודה, שום דבר בחיים אינו מובן מאליו.
חני (לפני שנה)
לי תודה לא מתאים לכל אחד.
מקווה שתהני כמוני.
חני (לפני שנה)
אנקה תודה כן החיים שם בספר מעדנים את הקשה מנשוא כדי
שאנונהקוראים נכיל הכל.
הניצול המיני בלי יכולת של הילדים
וההורים להתנגד הכעיס.
כמה אומץ צריך להתנגד לעוולות כשאתה עני.
לי יניני (לפני שנה)
חני סקירה נהדרת, נוגעת ומרגשת. בטוח אקרא אחרי הסקירה הזו. שאפו על כתיבתך. תודה
אנקה (לפני שנה)
ביקורת מרגשת לספר פיוטי מאוד. לי זה הפעיל את בלוטת הדמעות לא מעט כשקראתי אותו.
נפולי וסביבתה עניים גם היום.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ