ביקורת ספרותית על אני חושבת לגמור עם זה מאת איאן ריד

---

אני חושב לגמור עם זה.
כי האיזון הופר, כי רב המלל על השורה התחתונה, כי הטובים והנכונים שהיו פה גמרו עם זה, התפיידו, הפכו לרוחות רפאים, וכמה שניסיתי לשכנע הם בשלהם דוממים ואילמים. רוחות רפאים. והם כנראה צודקים. עוד ביקורת מעייפת עם מסקנה ילדותית בבסיסה, עוד הערה של יודע ח"ן אובססיבי שדורש מהמבקר לכתוב ביקורות חיוביות לא רק שליליות, עוד סקירה שאומרת לא כלום ושום דבר כי האדון המבקר לא באמת קרא את הספר, עוד הערה טיפשית על דיקטטורה, עוד הודעה פרטית שמבקשת ממני למחוק את הלייק כי "הוא לא הזכיר אותי בסקירה", עוד דיון שהתחיל על נושא מעניין והפך לקרב יללות.

זוג נוסע לחווה מבודדת לביקור אצל הורי הגבר. נסיעה ארוכה בסערת שלגים, אין איש בחוץ חוץ מנדנדה חדשה מול בית שרוף. הפגישה תהיה משונה כי זו לא באמת נסיעה, זהו מסע בנבכי הזיכרון של מישהו שחושב לגמור עם זה. מסע שהסוף שלו בלתי הפיך. זהו ספר עצוב מאוד על פוטנציאל אבוד, על חוסר סיפוק עצמי, על פספוס. אם בדידות הייתה לובשת צורה של ספר. ככה זה היה נראה.

אל הספר הגעתי בעקבות נטפליקס. אחד מהיתרונות של שירות הסטרימינג הנפלא הזה הוא החירות בה הוא נותן לענקי הקולנוע בסרטיהם: "רומא" של אלפונסו קוארון (מרהיב חזותית אבל עם אפקט בהייה באלבום תמונות משפחתי של אדם זר), "האירי" של מרטין סקורסזה (חכם ומרגש אבל גם מותש), "מה ג'ק עשה?" של דיוויד לינץ' (מצחיק וחידתי) ואז הגיע צ'ארלי קאופמן והפך את "אני חושבת לגמור עם זה" ליצירה קולנועית מצחיקה, צינית, טורדת מנוחה ומצולמת לעילא. זהו מקרה נדיר שבו הסרט משלים את הספר ולהפך.

בניגוד למה שמשתמע מהכריכה זהו לא מותחן ולא ספר אימה. זהו גם לא ספר שפתוח לפרשנויות שונות. יש לו הסבר אחד ויחיד והוא די פשוט. המסע אליו מרתק, שזור בדיאלוגים טובים ומשפטים חכמים ועל אף הרעיון העגום שעומד בבסיסו יש בו כמה סוכריות צבעוניות. כמו לפגוש גלידריה פתוחה באמצע לילה סוער.

"אני חושבת לגמור עם זה.
מרגע שהמחשבה מגיעה, היא נשארת. נדבקת. לוקחת את הזמן שלה. משתלטת. אין הרבה מה לעשות נגדה. תסמכו עליה היא לא הולכת לשום מקום. היא נוכחת אם אני רוצה בה ואם לא. היא שם כשאני אוכלת. כשאני הולכת למיטה. שם כשאני ישנה. כשאני מתעוררת. היא תמיד נוכחת. תמיד. ג'יק אמר פעם: לפעמים מחשבה קרובה לאמת, קרובה למציאות יותר מפעולה. אפשר להגיד כל מיני דברים, אפשר לעשות כל מיני דברים, אבל מחשבה אי אפשר לזייף"

מחשבה אי אפשר לזייף, וזה מה שאני חושב עכשיו.
עד שהאתר יחזור לאיזון, זו תהיה ביקורתי האחרונה. דבר מחאתי האחרון.
היו שלום, ותודה על כל הלייקים :)

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על אני חושבת לגמור עם זה