ביקורת ספרותית על אני חושבת לגמור עם זה מאת איאן ריד
ספר לא משהו

---

דוגמא קלאסית לספר שלא צריך להתייחס ברצינות לתמצית על הכריכה האחורית-"רומן ביכורים מהפנט, צלילה לעומק נפש האדם..." כי הוא רחוק מזה.
ספר קצר למדי (נדרשו לי כמה שעות) המובא בגוף ראשון על ידי מספרת חסרת שם, חברתו של ג'ייק. אפשר לחלק באופן גס לשלוש- לפני הנסיעה לבקר את הוריו בחווה מבודדת (אי שם בארצות הברית ככל שניתן להבין)- משעמם, ברברני וטרחני עם שיחות משמימות ופילוסופיה בגרוש בינה לג'ייק המבריק בדרכו. לא נורא אם מדלגים ישר לעמוד 80 בו מתחיל החלק השני, קצת יותר סביר- הביקור אצל הוריו עם תגליות על עברו ותבלין של מסתורין בבית ילדותו של ג'ייק. הסיום- הדרך הביתה עם עצירה בגלידרייה בערב קפוא, התקלות באדם מסתורי בבית ספר ישן בו היא תועה ואבודה אחרי שג'ייק נכנס אליו. פה ושם איזכורים לתחושתה לאורך הסיפור שהיא נרדפת, נעקבת, שיחות טלפון לא ברורות בשעות מוזרות ופתקים תמוהים. אלה אמורים להוביל לסיום 'דרמטי' ולסגור מעגל עם תעלומה ועושה את זה, איכשהו.
ספר האמור להיות על נפש המחפשת את מהות חייה, הזוגיות והחיבור עם ג'ייק, זכרונות ומסתורין. בתכלס זה פשוט לא עובד. משהו חורק. אין ממש פואנטה והוא לא אומר הרבה ומעבר לכך-הכתיבה עצמה, איך לומר בעדינות- על הפנים. גורעת לא פחות מהעדר תוכן ממשי. משמימה, יבשושית, לא מצליחה לרתק בשום צורה. לא התחברתי סגנונית כלל גם אם העלילה היתה מדברת אלי יותר.
בקיצור, עוד ספר ברשימת ה"ממש לא חייבים".
1.5 כוכבים.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על אני חושבת לגמור עם זה