• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

מאת אתגר קרת

הביקורת של סדן

תמונה של סדן
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

מאת אתגר קרת

הביקורת של סדן

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של סדן
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
מאנצ'קין
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 14 שנים

“"פתאום דפיקה בדלת" הוא מקבץ סיפורים(סתמיים) מבית אתגר קרת. מלכתחילה לא הייתי נותנת לספר הזה סיכוי כי”

5/54
ביקורות על פתאום דפיקה בדלת
הבאה
פָּלִימְפְּסֶסְט
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

לפני כמה חודשים פרסמתי כאן סקירה של קובץ סיפורים אחר של אתגר קרת; עכשיו לאחר שקראתי את הקובץ הנ"ל, מתחוור לי שבדיוק את אותה הסקירה שכתבתי אז, אני יכול לכתוב גם על הספר הנוכחי. כי למעשה אין שום הבדל מהותי בין הסיפורים בקובץ ההוא - לאלו שבקובץ הזה! כי בכל סיפוריו של אתגר קרת יש המון דמיון פרוע, אבסורד, וגלישה "ממש טבעית" למחוזות של מדע בדיוני. וכן, גם המון מקוריות! ומחיקה של כל "טבו" אפשרי! סוף כל סוף כמה סיפורים אתם מכירים שתחילתם נפתחת בכלב שמלקק את זקפת הבוקר של אדוניו?... (הסיפור "בזמן האחרון דווקא עומד לי") או טחור (מלשון טחורים) שמשתלט על בעליו?... (הסיפור "טחור") חוץ מכמה יוצאים מן הכלל רוב הסיפורים הם קצרים ביותר – רובם רק שניים או שלושה עמודים.
כל התכונות שמניתי כאן למעלה, הן כנראה אלו, שהביאו את אתגר קרת להצלחה בין לאומית גדולה! (אפילו גדולה יותר מאשר בארץ...) בפולין למשל, יש לו ממש כת מעריצים!
כדאי להזכיר כאן כקוריוז, את עיריית ורשה שהעניקה לאתגר קרת, כשי, בית שמתכבד בתואר "הבית הצר בעולם"... בקיצור, בסך-הכל קובץ סיפורים מרתק שנהניתי לקרוא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של Dina
Dina
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של תמי
תמי
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של חני
חני
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של Mira
Mira
15קוראים|גיל ממוצע54|60%נשים

על המבקר

תמונה של סדן

סדן

ותיק
חבר מזה 16 שנים
406 ביקורות•5 נבחרות•3,656 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ביוגראפיות
תמונה של סדן
סדן
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות406
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבל3,656
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת161ספרות מקורית96ביוגראפיות19

דיון על הביקורת

14 תגובות
סדן
סדן•לפני 5 שנים

אני מודה לכל המגיבים: "מחשבות", "פרפר צהוב", "קריטי", "בת-יה" ,""Rasta,

וגם כמובן חני ועמיחי! תגובותיכם היו מעניינות! בין אם אתם חושבים כמוני ובין אם לאו הן נותנות חומר למחשבה ובסיס למעין דיון קצר שנוצר כאן...
עמיחי
עמיחי•לפני 5 שנים
אני דווקא מאוהביו של קרת. אני מסכים שנקודת התורפה שלו היא תחושה בלתי נמנעת מצד הקורא של "עוד מאותו הדבר". ובכל זאת - ההברקות רבות, ויש לו כישרון ייחודי.
חני
חני •לפני 5 שנים

יש לו את הוויב שלו לאתגר.

כמה מהסיפורים היו מוצלחים מאוד בספר הזה. תודה על הסקירה.
Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
משעמם זה עניין סובייקטיבי. ספר משעמם יכל לעורר מגוון של דעות בדיוק כמו ספר שנתפס כלא משעמם, ובעוד שספר יהיה משעמם לאחד יהיה אחר שימצא בו עניין והרבה מעבר, לכל ספר יש את אלו שיתחברו ואהבו ואלו שלא וזה בסדר. מגוון רחב של דעות לא משקף ספר מוצלח אלא משקף פשוט מגוון רחב של דעות של אנשים שונים שכל אחד מצא בו משהו אחר או לא.
סדן
סדן•לפני 5 שנים

זה נורא מעניין שכמעט כל התגובות כאן למה שכתבתי על הסופר הזה

הן שליליות!!! אני בהחלט מכבד כל מי שחושב אחרת ממני! (אני רק מקווה שאותו אדם גם יכבד את מה שאני חושב...) אבל מעניין שכשבודקים את הציונים שאנשים שכן קראו את הספר! וכתבו עליו ב"סימניה" - מסתבר שרובם נתנו לספר הסיפורים הזה ציונים מאוד גבוהים! ורק מיעוט מבוטל מתוכם נתן לו ציון נמוך. האם אפשר ללמוד מכך משהו ? לדעתי כן! כי על ספר "משעמם" לא היה קיים מגוון כזה של דיעות... וגם אם לא אוהבים תוכן של סיפורים מסוימים עצם העובדה שזה מכריח אותך לשאול את עצמך מדוע אתה אוהב או לא אוהב את הסיפור מהווה לדעתי עוד סיבה מדוע כן כדאי לקרוא את קרת!...אבל כאמור אני מכבד כל דעה שהיא והכל לגיטימי!
סקאוט
סקאוט•לפני 5 שנים
נשמע ספר הזוי. לא מבינה את ההאהדה לסופר הזה.
Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
אין לי בעיה עם וולגריות או "גועל" או כלב שמלקק את זקפתו של בעליו או טחורים או אוננות ועצירות כמו אצל פילית רות כל אלו לא פוגעים באיכות של ספר, העטיפה לא רלוונטית כל עוד יש פואנטה ועניין ועומק מאחורי התוכן, זה הכל. מהניסיון שלי עם קרת זה לא קרה.
בת-יה
בת-יה•לפני 5 שנים

טוב, אולי הגיע הזמן לנסות...

קריטי
קריטי•לפני 5 שנים

לסדן

אפשר ומותר ורצוי להתווכח על כל דבר, גם על טעם וריח, ובטח עם 'הצלחה' מהסוג הזה, ומה שמטריד אותי במיוחד הוא אותו 'צפצוף על טבואים'. לטאבו יש סיבות עמוקות, מדובר בדברים מאוסים על האנושות בכללה, וקל מאוד להיות מקורי כאשר המשמעות של מקורי היא בעצם להיות מגעיל, וזה בהחלט כולל כלב שמלקק זקפת הבוקר של בעליו, דימוי שבהחלט הייתי שמח לחסוך מעצמי, ואת הסיפורים על טחורים אני משאיר לפרוקטולוגים ולהם בלבד.
סדן
סדן•לפני 5 שנים

ל"פרפר צהוב" ול"קריטי" כפי שכבר אמרתי "ספרות איננה מתמטיקה"

ו"על טעם וריח אין להתווכח". כל אחד מחפש בספרות עניינים אחרים מטיבעו של קובץ סיפורים שהוא שאופיו יהיה שונה מרומן או נובלה כי קשה עד בלתי אפשר ל"חדור לעומק" של דמות בסיפור קצר שכל כולו שניים או שלושה עמודים! כפי שאמרתי ייחודו של אתגר קרת במקוריות בדמיון הפרוע ובצפצוף על השגרתי, הקלישאי ועל כל ה"טבואים" שאנחנו מכירים... זכותו של כל קורא לאהוב או לאהוב סופר מסוים והכל לגיטימי! ויש עוד פתגם שכדאי לכם לזכור: "עם הצלחה אין מתווכחים" וכאמור על הצלחתו של אתגר קרת גם בארץ וגם בעולם אין בכלל ויכוח!... תודה רבה לכם על תגובותיכם!
קריטי
קריטי•לפני 5 שנים

נבצר מבינתי

איך אפשר להינות מאתגר קרת. יש סיבה לכך שהסיפורים שלו קצרים, אין להם התחלה, סוף או אמצע, ובטח לא עלילה, דמויות או משמעות. הם כמו שמישהו צובט אותך בתחת, זה קצת כואב, קצת מטריד וזה מתפוגג מהר, מה שנשאר זה זכרון של משהו שלא היה צריך להיות שם מלכתחילה.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

סדן, יפה שנהנית.

אני ניסיתי רק את "צנורות" ולא התלהבתי במיוחד. נראה לי כמקבץ להטוטים שנועד להפתיע את הקורא, לא מרתק במיוחד.
סדן
סדן•לפני 5 שנים

אני מודה "מחשבות" שלא כולם נורא טובים. יש כאלה שהם מעולים

ויש כאלה שפחות כי הרי מדובר בסיפורים שעוסקים בנושאים שונים לחלוטין! אבל "בכללי", יש בהם המון מקוריות ודמיון פרוע! שאפשר לאהוב אותם ואפשר גם לא... זה הרי בסופו של דבר עניין של טעם! - ספרות כידוע איננה מתמטיקה... בכל אופן תודה רבה לך על התגובה!
מורי
מורי•לפני 5 שנים

לא הבנתי למה הסיפורים מהוללים כל כך.

14 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סדן

מחזמר

מחזמר

מוטי פוגל

אין לי אפילו מושג כיצד הגיע הספר הזה אליי אבל עובדה שהיה לי את העותק הזה ואפילו במצב חדש לגמרי!
והעובדה השניה שאכן קראתי אותו שזה כבר הישג בפני עצמו!
כי אמנם הסופר מוטי פוגל יודע לכתוב ובהחלט אפשר לומר לו זאת לזכותו
שפתו קולחת ו"זורמת" אבל אנחנו עוסקים כאן בעלילה! ולא בסגנון הסופר ויש לי לומר על כך רק דבר אחד: "אוי"...
על כריכת הספר הזה היה צריך להיות כתוב באותיות קידוש לבנה: "לדתיים בלבד!" או לחילופין "הקריאה אסורה לחילוניים!"...
כי למרות שכאמור הנ"ל יודע לכתוב מבחינתי הדמויות של גיבוריו הן כל כך הזויות עד שאינני מאמין להן ואף לא לשום מילה שיוצאת מפיהן!
החלום של אהליאב גיבור הספר בוגר הישיבה הוא לכתוב מחזה ולא סתם מחזה אלא מחזמר שנושאו, תאמינו או לא
"בית המקדש והעלאת הקורבנות שבו"... נדמה לי שנושא הזוי מזה קשה למצוא...
תוך כדי הקריאה באמת תהיתי עבור מי כותב מר פוגל את הדברים הללו? הרי עבור חילוני (כמוני) זה נשמע פשוט קישקוש שאין בו טיפת היגיון
וההתלבטויות של אותו אהליאב... הרי אם זה מחזמר צריכה להיות בו "שירת נשים" רחמנא ליצלן, כך שבשלב מסוים נידונה בו האפשרות
שבובות ישחקו את את תפקידי הנשים או שבכלל ישחקו שם רק בובות! השד יודע איך. ועל כל דבר הוא צריך לשאול את ראש הישיבה שבה למד
אז הוא מתלבט בעזרת שותפו ה-דתל"ש יוני שעוסק בצד הכלכלי של המיזם ההזוי הזה. וגם כאן בולט חוסר ההיגיון כי מדוע שאותו יוני יסכים לשתף איתו פעולה
שהרי מראש ברור שמדובר בהבלים בלתי מציאותיים ללא סיכוי!
בנוסף לכך מר פוגל מכניס לכאן כל מיני הערות שוליים ומראי מקומות כשהוא מצטט ציטוטים מספרי קודש למיניהם. ולא ברורה לי בכלל הסיבה לכך
מה הוא מנסה להראות פה? ולמי? שיש לו ידע והשכלה דתיים? באוניברסיטה כשמגישים עבודה אקדמית יש צורך בהערות שוליים כדי לאשש את המידע
אבל כאן הרי מדובר בספרות יפה אז מה זה קשור? למר פוגל הפתרונים לכך...
בקיצור, יכול להיות שדתיים מאוד או חרדים ימצאו עניין בעלילה הזאת. אבל קשה לי להאמין שחילוני ימצא פה אפילו שמץ של עניין. וגם אני שמסוגל
לקרוא את ספר הטלפונים, שאלתי את עצמי באמצע הקריאה, אם לא כדאי להפסיק לקרוא! כי זה הרי עוד מאותו הדבר ובאמת חבל על הזמן (במשמעותו המקורית...)

לפני 10 שעות•
★★★★★
•סדן
תחת הרשת

תחת הרשת

אייריס מרדוק

בילדותי ובנעוריי הרחוקים היו הוריי (כמו חברי הסתדרות טובים) מנויים על סדרת "ספריה לעם" של הוצאת "עם עובד".
מדי חודש היינו מקבלים ספר בכריכת כיס, כך שנוצרה לנו ממש ספריה קוטנה בבית. אבי היה קורא נלהב עובדה שאז לא הייתי מודע לה כלל ורק בשנים האחרונות התחוור לי
כמה שאהב לקרוא לפחות כמוני...
כך גם יצא לקרוא אז, את הספר הזה שנמצא אצלי גם היום בבית. לאחר עשרות שנים לא זכרתי כמעט את תוכנו, אבל כן זכרתי שאהבתי אותו אז מאוד!
זה עודד אותי לקרוא אותו שוב. מה שהפתיע אותי כשקראתי אותו עכשיו שוב, שזהו ספר מאוד "לונדוני".
כשקראתי אותו בנעוריי איש עוד לא נסע לחו"ל ולא הכרנו בכלל את העולם הגדול.
הספר הזה כולו מלא שמות של; מקומות רחובות ואתרים מוכרים בלונדון, שאז לא אמרו לי כלום! ואילו היום לאחר כל כך הרבה פעמים שביקרתי בכרך הזה
אני יודע בדיוק למקם כמעט כל מקום שמוזכר פה והם רבים...
מדובר פה בעלילותיו ה"בלתי אפשריות" וחייו הפרטיים של ג'ק גיבור הספר, שהוא כותב ומתרגם שהוא בעצם סוג של חסר-בית, שחי מהיד לפה ונע ונד לו בלונדון וקצת בפריז
והוא מספר לנו אותם בגוף ראשון, תוך כדי שהוא מתרועע עם אנשים מרתקים בפני עצמם, מעולם התיאטרון הפילוסופיה והפוליטיקה,
וכשהוא חוטף כלב מקסים ועוד מיני מעשים "בלתי חוקיים" בעלילה שיש בה גם הרבה הומור...
גם היום כשקראתי את הספר הזה אהבתי אותו מאוד! למרות שברבות השנים התיישן התרגום שלו פה ושם, במליצות וביטויים שכבר אינם בשימוש בעברית של היום...
סתם לדוגמה; הגיבור משתמש בקללה עתיקת היומין "ימח שמך" שהייתה אז כנראה מאוד מקובלת בשנות החמישים והשישים והוא אומר אותה גם לגבי עצמו "יימח שמי ויימח שמך" כנראה בתרגום
של איזה קללה אנגלית. ( Damn you או משהו כזה...) היום זה פשוט לא עובר טוב... אבל עדיין, תרגום מיושן או לא, נהניתי כאמור לקרוא את הרפתקאותיו של הגיבור הפיקרסקי הזה גם היום,
ואני ממליץ עליו מאוד! בזמנו העציב אותי מאוד לשמוע שמי שכתבה אותו, הסופרת מוכשרת אייריס מורדוך, חלתה בסוף ימיה בדמנציה. זיעזע אותי לדעת שכישרון כזה אבד לטובת מחלה אכזרית כזאת...

לפני שבועיים•
★★★★★
•סדן
פרדיננד לאסאל

פרדיננד לאסאל

שלמה נאמן

בילדותי למדתי בבית ספר בצפון תל-אביב; הוא נמצא בקרן הרחובות פרדיננד לאסאל ואדוארד ברנשטיין.
מעניין שזה היה בית ספר שהיה בזמנו שייך לזרם העובדים בהסתדרות (שהיה קיים פעם וחוסל בטעות היסטורית גורלית של בן גוריון)
ונקרא פעם בית חינוך בצפון (ומאוחר יותר א.ד. גורדון)
אני מודה שאז, לא התעניינתי במיוחד מיהם אותם האנשים שעל שמם קרויים הרחובות הללו...
רק עכשיו אני מבין שיש איזשהו קשר סמלי (שאולי הוא מקרי) בין מיקומו של בית הספר הסוציאליסטי הזה לשמות הרחובות הללו.
זהו ספר עיון לחובבי ולומדי היסטוריה ואיננו ספר לסתם קריאה כיפית ולכן איננו מיועד "לכל אחד"....
פרדיננד לאסאל שהביוגרפיה הזאת מבוססת עליו היה הוגה דעות גרמני ומנהיג כריזמטי. כמו רבים מהחברים באירגוני "המהפכנים" בגרמניה
הוא היה יהודי אבל בן למשפחה מתבוללת והוא עצמו עבר תהליך של התרחקות מהיהדות וראה את עצמו יותר כגרמני מאשר כיהודי
אפילו השם לאסאל איננו שם אמיתי כי אביו שינה את שמו כנראה מתוך הרצון להתבוללות.
כשקוראים את הספר נכנסים לסבך הפוליטיקה הפרוסית והגרמנית במאה ה-19 שדבר בה איננו רלוונטי בה למציאות של היום...
חשיבותו של לאסאל היא בכך שאירגון הפועלים שהקים הפך לאחר מותו למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הגדולה והחשובה.
בביוגרפיה הזאת מצאתי עניין רב בפער העצום שהיה קיים בין חייו האישיים הפרטיים של לאסאל שהתיימר לייצג את הפועלים העניים וליצור עולם חדש
בעוד שהוא עצמו חי חיים נהנתניים ברמת חיים גבוהה
ונהנה מחסדיה החומריים ואולי גם אחרים של רוזנת עשירה שהבטיחה לו קיצבה נאה לכל חייו
בשעה שבאותו זמן הפועלים בגרמניה היו באמת "מזי רעב" והיו כמעט משוללי זכויות...
הוא גם נהרג בדו-קרב מטופש בענייני כבוד שהוא עצמו יזם על חסדיה של מאהבת צעירה... וזהו גם עניין שאין לו כל קשר לחשיבות רעיונותיו וממחיש את הפער הנ"ל...
מה שמפליא אותי היא העובדה שהוא אכן "זכה" ברחוב על שמו בתל אביב! כי הוא הרי לא היה אפילו ציוני אלא ממש הפוך מכך! אז במה זכה?

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
בית השינה

בית השינה

ג'ונתן קו

זהו עוד אחד מהספרים שהגעתי אליהם במקרה. יש לי המון ספרים בבית חלקם נקנו בשנים עברו וחלקם
הגיעו בדרכים שונות ומשונות... אבל הנה העובדה היא שהם פה והתקווה היא שבסופו של דבר אקרא את כולם...
(תקווה שהיא מופרכת מראש...)
לא קראתי מעולם ספר של ג'ונתן קו והאמת היא שלא ידעתי למה לצפות.
מדובר פה בבניין יוצא-דופן באיזו שהיא עיירה על החוף של אנגליה ושוכן בו מוסד "מוזר" שחוקר לכאורה הפרעות-שינה
איננו יודעים עד כמה הוא מוזר עד שמתגלים לנו בו דברים על ידי אחד מהמטופלים בו...
להנהלה לאנשי הצוות וגם ל"מטופלים" שבו, יש "עבר"! ודברים שקרו בו. אבל העבר הזה עם ההווה
מתערבבים פה לטעמי הרבה יותר מדי פעמים! קו מתאר את גיבוריו בצורה מעניינת והספר בהחלט קריא
אבל יש פה יותר מדי צירופי-מקרים "פלאשבקים" והפתעות שאין בהן שמץ של היגיון! (אלא אם כן יצאו מדמיונו הקודח של הסופר הנ"ל)
אינני רוצה לעשות פה ספוילרים (למרות שמאוד מתחשק לי) אבל דווקא משום-כך לא אמנה אותן פה.
כללית הרי אין שום רע בצירופי-מקרים או בהפתעות, אבל כשמגזימים בהם (כמו בעצם בכל דבר)
זה יוצא מתכון פחות מוצלח! לספר שיכול היה להיות טוב בהרבה...

לפני חודש•
★★★★★
•סדן
אני אנסטסיה

אני אנסטסיה

אלונה קמחי

הספרים פשוט "נופלים" לי לידיים ללא שום סדר או תכנון מאורגן.
זהו ספר שמכיל חמישה סיפורים לא שווים ברמתם אבל רובם ככולם סיפורים טובים
מדובר פה בדרך כלל בדמויות בעייתיות שמספרות לנו תמיד בגוף ראשון על הבעיות שלהן
אז ככה; אני מאוד אוהב לקרוא ספרים שעלילותיהם מסופרות לנו בגוף ראשון.
ה"חידוש" פה שכולן מספרות לנו את סיפורן "כמו שמדברים" בשפת הרחוב או בשפת השוק
מי פחות ומי יותר ו"המילים הגסות" והסלנג' מככבים פה. אין לי שום בעיה כמובן עם "זין" "כוס" "תחת" וכו'
ואכן יש אנשים שבאמת מדברים כך, מה עוד שלפחות בסיפור אחד או שניים הטכניקה היא של "זרם התודעה"
שזה דווקא משובח מבחינתי! הבעיה היא שה-עגה (סלנג) מתיישנת במהירות והספר כולו משדר סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים
בעגה של אז ובשמות במושגים של אז שרבים מאיתנו שכחו שהיו קיימים אי פעם...
סתם לדוגמה באחד הסיפורים היא מזכירה משהו שנראה כמו "התמונות אצל פרג'"
ומי מהצעירים זוכר בכלל שבמקום שבו עומד היום בניין עם דירות קטנות בפינת דיזנגוף ארלוזורוב עמד פעם
עסק היכל הצילום של המשפחה הנ"ל... כך שדווקא העובדה הזאת שהיא משתמשת באקטואליות של אז
הופכת את הספר הנ"ל לפחות בהיבט הזה למיושן...
ועם זאת עדיין רוב הסיפורים (חוץ מהאחרון) טובים מאוד! וכדאי לדעתי לקרוא את הספר הזה
מדובר פה בסופרת מוכשרת מאוד (שהייתה גם שחקנית טובה...)

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
קרפיון באמבטיה

קרפיון באמבטיה

מנו עמנואל ברגר

הספרים מגיעים אליי בדרכים משונות וגם את הספר הזה כמו ספרים רבים אחרים הביאה לי בתי
ואינני יודע אפילו מאיפה! על כל פנים לא מדובר פה באמת בספרות אלא בזכרונות
ברגר המחבר איננו סופר אבל יש לו זכרונות נוסטלגיים שתמיד נעים להתרפק עליה
יש פה מין סיפורונים קצרים מילדותו בשכונת הדר בחיפה כנראה מתחילת שנות החמישים
מצד אחד יש לו מה לספר כי הוא היה כילד לפי עדותו שלו סוג של פרחח
מצד שני לסיפורים אין פואנטה אמיתית שהיה נותן להם אולי סופר אמיתי.
אבל זה נחמד להיזכר איך פעם בישלו פה במטבח על גבי פתיליות ופרימוסים
איך החלבן (מקצוע שהלך מזמן לעולמו) היה מוזג חלב ישירות לכד שהביא עמו הלקוח
איך בעולם ללא טלוויזיה כבידור היו רק בתי קולנוע ואיך היו "מתפלחים" אליהם (עוד מילה שיצאה לפנסיה)
ואיך בעולם ללא סופרמרקטים היו רק בעלי חנויות מכולת ירקות וקצבים והשוק החיפאי אצל מי היה כדאי לקנות ואצל מי לא...
והוא גם מתאר כל מיני טיפוסים בשכונתו שהוא הכיר היטב וכשקוראים זאת בעולם המנוכר של היום זה ממש מפליא אותי
כי בבניין הגבוה שאני גר בו היום למשל אינני מכיר כמעט איש משכניי...
בכל אופן מדובר פה בספר חמוד שמהנה לקרוא בו גם אם הוא ללא ערך ספרותי גדול.

לפני חודשיים•
★★★★★
•סדן
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

אשתי הביאה לי את הספר כי היא נוכחת במין חוג לספרות שבו מגיע מרצה ודיבר עליו.
התחלתי לקרוא והוא אכן מעניין מאוד. זהו ספר שלכאורה הוא רק ספר מתח רגיל
אבל למעשה הוא יותר רומן פסיכולוגי שחוקר את נפשותיהם של גיבוריו.
גיבוריו אינם דמויות חד-מימדיות כפי שאנו רגילים בספרי מתח "פשוטים"
יש בהם הכל מכל וקודם כל בדמותו של הגיבור הראשי של הרומן רוברט שהוא לכאורה מהנדס
שעובד בחברה מכובדת איש מופנם תרבותי ונדיב לחבריו אבל מסתבר שבסתר בסתר
הוא מציצן! כלומר הוא מציץ בסתר לבחורה אחת מה היא עושה בביתה המבודד עם מי היא נפגשת וכו'
ועוקב אחריה במין סוג של סטיה שלכאורה היא כמעט בלתי נסלחת...
אינני רוצה לעשות ספוילרים אבל קורים שם בעלילה דברים מפתיעים ובלתי צפויים
כי גם הדמויות האחרות בעלילה הרבה יותר מסובכות מאשר הן נראות לכאורה במבט ראשון!
כי נפש האדם איננה פשוטה ומה שאנשים מראים בציבור לעתים קרובות זוהי מסיכה שמאחוריה
מסתתרים סודות ושקרים. מה שמעניין הוא שהסופרת מביאה אותנו להרגיש הזדהות עם הגיבור
הראשי ומה שקורה לו למרות שטיפין טיפין אנו נחשפים למעשים מוזרים שלו שאולי קרו ואולי
הם הגזמות שדמויות אחרות בעלילה מספרות אותן בצורה מוטה בעליל...
בכל אופן מדובר פה בספר מתח מרתק ומומלץ מבחינתי
ולא במקרה נעשו לו עיבודים קולנועיים מרתקים לא פחות!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
תקרית של ערב

תקרית של ערב

עמלה עינת

כרגיל אצלי, התחלתי לקרוא את הספר הזה די באקראי, לאחר שהיה מונח אצלי במשך זמן רב על המדף...
מדובר בספר סיפורים, שכתבה עמלה עינת, שבנוסף להיותה סופרת פורה מאוד לילדים ונוער היא כותבת גם למבוגרים
והיא גם דוקטור לחינוך ומקצועה הוא טיפול באנשים!
למקרא הסיפורים קיבלתי את הרושם שרובם בא "מהחיים"... אני מניח שעינת היא מטפלת פסיכולוגית באנשים
והיא פשוט נתקלה באירועים אמיתיים והפכה אותם לסיפורים...
על כל פנים מדובר כאן בכתיבה ריאליסטית, של דרמות קטנות בעיקר של דמויות בודדות ואירועים דרמטיים או טרגיים שקורים להן...
אהבתי בייחוד את הסיפור "תקרית של ערב" שגם הפך לשם הספר ובו היא מתארת את קורות משפחתה שלה!
ואת דמותו של אחד מסביה שעלה לארץ-ישראל עוד בסוף המאה התשע עשרה...
על כל פנים הסיפור הזה ריתק אותי במיוחד וגם העובדה שהיא כנראה מספרת בו את האמת לאמיתה...
בסך הכל זהו ספר שכתוב היטב בשפה עשירה שלעתים היא פיוטית וכדאי לקרוא בו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן
הילדים שומרים עלינו

הילדים שומרים עלינו

תמי שם-טוב

את הספר הזה הביאה לי אשתי שהמליצה לי עליו וכך התחלתי לקרוא בו.
תמי שם טוב עד כמה שידוע לי כותבת בדרך כלל לילדים והספר הזה שנכתב למבוגרים הוא יוצא דופן אצלה.
יש פה כמה דברים שאהבתי; אני מאוד אוהב אוטוביוגרפיות וממוארים ולפחות החלק הראשון של הספר הזה שמתחלק לשני חלקים
הוא סוג של ממואר ומבחינתי הוא מרתק ביותר!
כי מסתבר ששם-טוב גרה במשך שנים בשכנות לשתי אחיות שהיו מתרגמות מצוינות ובעלות שם.
אחת מהן נילי מירסקי הייתה מאוד מפורסמת בעלת מוניטין גבוה שפירסמה תרגומי מופת והשניה ימפה בולסלבסקי
שגם היא הייתה מעולה אבל לא התפרסמה משום מה...
הן חיו כולן באותה קומה והסיפורים שהיא מספרת על חייהן המשותפים על היציאה לבארים והשתיה... ועל הכתיבה שקשרה ביניהן הם ממש מרתקים!
גם החלק השני מעניין כי ישנם בו סיפורים שהם כביכול דימיוניים, אבל למעשה רוב הסימנים מראים שגם הסיפורים הללו הם למעשה סיפורים אישיים
שקרו לשם-טוב עצמה... וככאלה הם מרתקים וטובים מאוד!בקיצור אהבתי מאוד את הספר הזה ואני ממליץ עליו!

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•סדן

ביקורות נוספות על "פתאום דפיקה בדלת"

פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

****


אני אעשה את זה בקיצור :-)
בנאדם יושב ברכבת, קורא ספר של סופר שהוא מעריך, סופר של סיפורים קצרים. הוא מנסה למצוא את ה"מוג'ו" החמקמק והנעים שהיה בסיפורים מהספרים הקודמים, משהו ששילב חן, רעננות ומיסתורין, למרות העברית הפשוטה והדלה.
אבל כאן, חוץ מסיפור או שניים, האיש ברכבת נשאר עם תחושה חמצמצה קצת. "מה, זהו?" הוא חשב כמעט בקול. "גם אני יכול לכתוב סיפורים כאלה". ואז הוא הבין שזה בעצם חלק מהקסם של אתגר קרת. הסיפורים כתובים באופן כל כך פשוט, נקי, יומיומי וקולח, שזה נראה נורא נורא קל.
אבל כשהאיש הזה ברכבת חשב על כך עוד קצת, הוא בעצם הבין שקרת התאמץ מאוד כדי לכתוב את הסיפורים האלה. שה"זיעה" ניכרת בכל שורה מהודקת ומזוקקת מדי. שהכול נקי מדי, מיושר מדי, ומתאמץ מדי. שכל הדמויות חושבות את המחשבות אך ורק של אתגר קרת, ומדברות כמוהו, לא חשוב אם הן מלצריות מטקסס, אנשי עסקים מתל אביב או רופאי שיניים דתיים מירושלים. כולן מדברות בדיוק באותה שפה חולמנית ויומיומית, כמו שליח של פיצה תל אביבית עם תואר בפילוסופיה וספרות עברית.
מרק טוויין אמר פעם, "כשיש לך ביד פטיש, כל בעייה נראית לך מסמר". וזו בדיוק הבעיה של אתגר קרת, חשב האיש ברכבת. הוא מותח כל סיפור כדי שיתאים לאותה תבנית, ולאותה שפה. הוא לא משנה את עורו, ולא חשוב אם הוא כותב על אלוהים או על מישהו שמאס בחיי הנישואין שלו. שניהם אותו דבר. וזה הופך את זה למשהו חלול ולא אמין.

זה לא שהספר לא טוב. הוא לא רע. אבל המשמעות הנוספת הזאת שהיתה לסיפורים מפעם והעניקה להם תוגה וקסם, נעלמה כמעט לחלוטין.

האיש ברכבת חשב על סיפור קצר שהוא בעצמו כתב לפני כמה שנים, ושהיה לו נורא מתאים:



המכונית הידרדרה עשרים מטר מתוך הדרייבוויי אל הרחוב, עיקמה פח אשפה, ופגעה במכונית אחרת שחנתה על המדרכה.

השכנים התאספו מסביב. איזה נס, כולם אמרו.
היה יכול לעבור שם מישהו, איזה ילד שלא שם לב.
איזה מזל.

סופרמן הסיט את התריס בחזרה, והלך למטבח להכין קפה. הוא הדליק את האור, והרגיש כאילו שני סלעים מקריפטונייט מאיימים למחוץ לו את הגולגולת. רק חודש וחצי הוא שוכר כאן, וכבר נמאס לו מהשכנים האלה, שדוחפים את האף לכל מקום. בטח שהוא ראה את המכונית מידרדרת. החושים המחודדים עד כאב שלו הזהירו אותו על הסכנה עוד כשמקפירסון שכח למשוך את הידית של ההנדברקס, לפני שעה. העניין הוא שפשוט לא היה לו כוח לקום מהמיטה. המסיבה הזאת גמרה אותו, בעיקר האלכוהול. אחרי שמונה וודקה רד בול הוא בקושי זכר איך קוראים לו, קלארק קנט או כריסטופר ריב או ג`ון סמית. הוא בדרך כלל הקפיד לא לקחת יותר מדי סמים, הסרוטונין שלו היה גם ככה בשמיים, וטריפים רק גרמו לו לעשות שטויות, כמו אז, עם המסטולית ההיא, לויס.
אני לא הולך היום לעבודה, פור קרייסט סייק, מה שלא יהיה, הוא חשב. צריך לנקות קצת את הדירה, הפח מחוץ לדלת עוד מיום חמישי, והחתולים כבר הפכו אותו ונברו בשקית הקרועה כדי לחפש אוכל. הכל הסריח כל כך.

החלב נגמר.

די, צריך להגיע להחלטות, לעשות משהו בחיים, אולי אפילו ללכת ללמוד משהו, הוא חשב, ועף לשירותים להשתין.


***

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

קובץ של סיפורים קצרים ברובם הזויים . בחלקם יש עגמומיות קלה וברובם ציניות מחויכת.
כל סיפור הוא עולם בפני עצמו. הרגשתי שצריך המשך לכל סיפור. הרגשתי שזה קצר מדי והיה אפשר להאריך כי זה רק תחילת סיפור, אך זהו אופיו של הקובץ הזה ולכן השלמתי עם זה.
לרוב הסיפורים היו פאנצים בסוף בחלקם מצחיקים וציניים.
יש בספר סיפורים מענינים ויש מוזרים ולא ריאליים.
לא התלהבתי במיוחד מהספר ואני לא מבינה מה היחודיות של יכולת יצירת סיפור של אתגר קרת .קטונתי ...
לאחר סיום קריאת הספר לא הצלחתי להצביע על סיפור אחד שהשאיר עלי רושם.כנראה קובץ של סיפורים קצרים לא מדברים אלי.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•תמיד קוראת
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

יש ילדים שכשהם משועממים אומרים להם: "יש כאן המון מה לעשות, בטח תמצאו משהו לשחק. לכו!". כשאני משועממת אמא שלי נותנת לי סיפור. כמו שנותנים לילד קטן סוכרייה.
אמא פותחת את הספר האחרון שהיא שאלה מהספרייה: "פתאום דפיקה בדלת". הוא מאוד מתפרק, ועמוד אחד מתעופף לו, חופשי לחלוטין.
"ידעתי שאם אגיד בספרייה שהוא מתפרק לא ייתנו לי לקחת אותו." היא מסבירה. היא פותחת את הספר בסיפור על דג הזהב והולכת.

כעבור כמה דקות היא עוברת שוב לידי. "סיימת?" שואלת אמא.
אני מביטה בה בעיניים מלאות ציפייה. "עוד סיפור אחד?" אני מבקשת. היא מדפדפת אחורה ומחפשת סיפור מעניין שהיא קראה כבר. היא עוצרת כשהיא מגיעה לסיפור "תבחר צבע".
"הנה, תקראי את זה." והיא הולכת שוב.

וכך הלאה. כל פעם שאמא עוברת לידי אני מבקשת עוד סיפור. "כתיבה יוצרת", "פתאום דפיקה בדלת". ואני קוראת עוד ועוד ועוד. הסיפורים לא תמיד לגמרי מובנים, אבל אני אוהבת את זה. מאוד. ואני ממשיכה לקרוא. לאט ובזהירות.

עוד לא סיימתי לקרוא אותו. אבל בהחלט כדאי לקרוא. לאט ובזהירות. לאט ובזהירות.

לפני 14 שנים•מילים
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

"פתאום דפיקה בדלת" הוא מקבץ סיפורים(סתמיים) מבית אתגר קרת. מלכתחילה לא הייתי נותנת לספר הזה סיכוי כי לדעתי אתגר לא כתב שום דבר טוב(או חדש) מאז "הקיטנה של קנלר"(הגאוני)- אבל בעלי קנה אותו- אז ניסיתי.

הספר הזה הזכיר לי איך זה מרגיש להיות בקשר מתמשך עם וגרוע. הכל פשוט בלההההה. כל סיפור מביא איתו תקווה חדשה - הדופק עולה, יש מתח פנימי, קצת הזעה- האם זה ייגמר טוב הפעם? המוח מפליג, מדמיין סופים, טוויסיטים,נגיעות של הומור, של וולגריות, של כאב- כל דבר מלבד השיגרה, ואז- אימפוטנציה. הסיפור(תרתי משמע) נגמר והכל קורס לתוך עצמו...

מתוך מכלול הסיפורים שאתגר מספר ב"פתאום דפיקה בדלת", ישנם שניים(הראשון והאחרון) בהם הגיבור כותב מתוך אילוץ (איומי אקדח או פרסומת). אני חושבת שאתגר כתב כאן מהרהורי ליבו, קצת נפלטה לו האמת ש"עברו 8 שנים ואני חייב להוציא משהו לפני שישכחו אותי".

אני אומרת: אתגר, האמן לי, עדיף שיזכרו אותך ככותב "צינורות" ו"הקייטנה של קנלר" מאשר שישכחו אותך כי כתבת את הספר הזה.

2 בסולם ליבי. ישר לרשימת המיותרים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מאנצ'קין
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

כולנו בסוף "פולנים" וכמו שלא זורקים אוכל לא זורקים ספרים שמגיעים עד לפתח דלתי עם שם מפוצץ כמו "פתאום דפיקה בדלת"....
הספר היה "דנדש " בתולי כזה שמחכה שיעלעלו בו ויגלו בו עולם ומלואו . ואתגר זכור לי לטובה מהספר "צינורות" שקראתי לפני כך וכך שנים. ובנוסף ,סופר ישראלי! אז כל הסיבות הטובות כבר ישנן .

יש לציין שהוא ,זה שלידי ואני לידו. פינה לעצמו כל שנייה שמצא במשך היום כדי להמשיך לקרוא את ספרו המותח
( די קנאתי היות ואני מכירה ספרים שכאלה ,מותחים וזה לא אחד מהם).
ואילו אני בעצלתיים קראתי עוד סיפור ועוד סיפור,זה לא שלא צחקתי אבל לא חיכיתי למשהו המיוחד הזה כשמחכים וממתינים בקוצר רוח.

הסיפורים הקצרים של אתגר שנונים וחדים, ובגדול הוא לוקח את המצבים הרגשיים הכי הזויים שלנו כבני אדם ועושה מהם טרמפולינה של קיצוניות. על גבול הדמיון. אם מורקמי בסיפורים הקצרים וההזויים שלו עושה זאת עם היפנים אז אתגר בסיפורים הקצרים הללו מביא את הישראליות על כל גווניה. אהבתי את "הסלט" שהוא עושה כאן אתנו כישראלים ברגישות גדולה והרבה כבוד ומביא את המשותף ,והשונה ,והדומה והמלכד ביננו גם כבני אדם .ובסך הכל מצחיק מאוד .

בכל הסיפורים שלו בסופו של דבר יש מוסר השכל וצריך להבין מהו על פי אתגר.

הסיפור המצחיק /עצוב שאהבתי והשאיר בי נגיעות הוא:

"בוקר בריאות"

בחור שאשתו עזבה אותו והוא היה כל כך עצוב ומוזנח כמו כלב רחוב שישן כל פעם בספה אחרת ובחצר אחרת. היה הולך לאכול בקפה לבד רק כדי להקשיב לשאון אנשים מקשקשים על החיים שלהם. עשה לו טוב להיות בין אנשים שיש להם חיים. די ריחם על עצמו אם שואלים אותי.
רק שפעם אחת כשישב קבוע לארוחת בוקר בא משהו בטעות אליו וחשב שהוא משהו אחר,והוא "שיחק את המשחק" לרגע הוא היה באמת משהו אחר.זה היה הזוי כי בכל יום משהו או משהי ניגשו
אליו מכרו לו, קנו ממנו ,נפרדו ממנו.עשו לו טובות.,תבעו אותו והרי מה אכפת לו הוא רק משחק הוא הרי חס וחלילה לא צריך לשאת בתוצאות וכך והוא המליץ ביושר,קנה,הרס,מכר..הגיע לפשרות.
ויום אחד בא משהו וביקש ממנו " תפסיק להיפגש אתה,ואז הוא אמר "אבל אני אוהב אותה", "לפעמים חייבים לוותר".....בסוף היה ריב, ,ירד לו דם הוא קיבל מכות בצלעות וכל הגוף שלו כאב
אבל סוף סוף הרגיש חי.

הסיפורים קצרים מלאים באמוציות, הדמויות בוודאי הם דמויות שכולנו פוגשים באמצע הדרך ואוהבים או שונאים אבל הם קיימים, ויש משהו כמו אתגר שפשוט מסתכל וכותב עלינו ואפילו עושה מזה ספר עם סיפורים נחמדים מאוד.

לפני 11 שנים•חני
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

נו, אז קראתי.
פעם ראשונה שאני קוראת את קרת, וזה היה אתגר לא קטן (משחק מילים מגוחך, כמו הסופים הלא פתורים שלו).
הוא מתחיל בנסיקה וכמעט כשהוא מגיע לשיא, לסיפור שעולה מעל הממוצע שכולם רגילים אליו, הוא מתרסק, ולצערי את הנפילה שלו אי אפשר אפילו לתאר כ"מפוארת". קול ענות חלושה, ובאמת קיוויתי ליותר.
היו כמה סיפורים בודדים נחמדים ביותר, ואי אפשר להאשים אותו בחוסר מקוריות או דמיון, אבל הרושם הכללי מאכזב.

אולי בספר הבא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•פָּלִימְפְּסֶסְט
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

זה הספר הראשון של אתגר קרת שאני קורא. קודם קראתי סיפור פה-סיפור שם, בצורה מפוזרת מכל מיני ספרים שלו.
קרת לא כותב בשפה גבוהה, מה שלדעתי רק מגדיל את יכולתו לספר סיפור טוב. בסיפור, בניגוד לספר (שמעתי שיש שפה פשוטה בכוונה ב'שום גמדים לא יבואו') אני לא מצפה לפגוש משפטים שנבנו בקפידה עם משחקי מילים מתוחכמים, או אמצעים אמנותיים בכל פינה כמו שלמדנו עליהם בתיכון. אני מצפה שהסיפור יעניין כי הוא במילא פה רק לכמה דקות. קרת נותן לי את התחושה שאנחנו יושבים בבר על בירות והוא מספר לי את הסיפור כחבר טוב, סיפור אחר כך כאילו זה נהג מונית שדווקא לא משעמם לנסוע איתו ובסיפור הבא כאילו לא פגשתי אותו לפני כן אבל הוא מספר סיפור טוב במחצית של משחק כדורגל שכמה גברים התכנסו לצפות בו, מפצחים גרעינים תוך כדי הקשבה.
הוא לא מקלל או מדבר על מין כי הוא וולגרי. הוא עושה את זה כי הוא מנסה להיות כמה שיותר אמיתי. ככה חברים מדברים זה עם זה. ככה אותו נהג מונית היה מספר את הסיפור. בשבילי זה עובד וזה לא מרגיש מאולץ. זה עושה את הסיפורים אמינים יותר וקרובים יותר (במקרים שהם לא פולשים לתחומים קצת יותר בדיוניים). אין סיפורים שנכתבו בספר ללא סיבה וללא מסר או רעיון, לדעתי. היו סיפורים שהרגשתי שנגמרו לי באמצע ואני מרגיש שלא באמת הבנתי מה הייתה כוונתו, אבל אני בטוח שיכול להיות שאחזור לסיפור פעם אחרת ואבין בדיוק מה שלא הבנתי קודם.
הסיפורים סובבים סה"כ סביב אותם נושאים- פיכחון לגבי החלומות שהיו לנו פעם (אהבה, אבהות, קריירה, עצמאות שבאה עם הגיל), שאיפה ליותר מהחיים לצד הערכה בכל זאת כלפי מה שיש, פחד מבדידות, פחד מהדברים שאנחנו לא מכירים. יחד עם זאת, רוב הזמן הוא לא דיכא אותי. הוא עורר בי הזדהות, הוא נתן לי לגיטימציה, הוא עודד אותי לדאוג לעצמי ולדברים החשובים לי.
לא מזמן הכתה בי אמת מעט מאכזבת (כמו שבגיבורי הסיפורים של קרת הכתה האמת שוב ושוב): בספרים, כמו בשירים, אם אחפש שורה תחתונה ומסר לקחת מכל ספר, לא אמצא גיוון רב. בגדול, הנושאים הם אותם נושאים. השאלה היא רק מהי צורת ההגשה. הרגשתי במהלך הקריאה שלמרות שהמסר שאני לוקח מכמה וכמה סיפורים הוא זהה, ההגשה הייתה מעניינת עבורי וזה מה שחשוב.
אם לסכם סיפורים רבים מתוך הספר במשפט אחד לעצלנים, יהיה זה מתוך שיר של רדיוהד:
I wish it was the sixties, I wish we could be happy, I wish that something would happen.

אבל אני ממליץ לא להסתפק במשפט הזה ולקרוא את הסיפורים.
אהבתי במיוחד את 'ליילנד', 'בוקר בריאות', 'דקירה', 'סימן כחול', 'דג זהב', 'אחרי הסוף', 'שדרוג'.

יצא שדווקא לספר של סיפורים קצרים כתבתי את הביקורת הכי ארוכה שלי עד כה..

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קראתי-קורא-אקרא (תומר)
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

פואנטה? עזבו, פאסה. אבל מה? יצירתיות מטורפת ודמיון פרוע יש הרבה אצל קרת. מתאים במיוחד לחולמים בהקיץ, ולמי שצריך פשוט לקרוא, בלי מטרה מסוימת.

לפני 14 שנים•אחיה
פתאום דפיקה בדלת

פתאום דפיקה בדלת

אתגר קרת

כמה אהבה הגוף שלי מכיל לכתיבה של קרת.
ההיכרות הראשונה שלי איתו שהתרחשה דווקא בשיעור רוסית בתרגום מוצלח לסיפורו "לשבור את החזיר" מתוך "געגועי לקיסינג'ר", ודווקא הסיפור הזה גרם לי ליפול לרגליו של המאסטרו. זה שליווה בחטיבה ובתיכון, בכל הרגעים המוזרים והטובים.
והנה, הפתעה. ספר חדש.
"פתאום דפיקה בדלת".

אין מילים להסביר את האכזבה שלי.
אולי הציפיות שהרקיעו שחקים, אולי השאיפה למשהו עם אותם הניצוצות של פעם.
אבל משהו נכבה באתגר קרת והפך אותו לממוצע.
משהו מוזר קרה כי לא התחברתי לדמויות. לא נקשרתי לרגשות שלהן. הכול נראה לי קצת מאולץ. במיוחד זכור לי לרעה סיפור הצ'יזס כריסט עם אפקט הפרפר שנכתב ברמה רדודה וחסרת כל ייחוד.

כשסיימתי את הספר (ובאמת המשכתי בציפייה שיגיע סיפור אחד מטורף ויציל את המצב, וטעיתי), הרגשתי החמצה בשביל הספר,הסופר ובשבילי.

כל פעם שקונים ממני את הספר, אני נאבקת בעצמי להסביר שהוא פחות טוב מהקודמים ולא במעט אלא באלפי שנות אור. לשתף את הלקוח בהרגשה שהספר לא שווה את ההוצאה הכספית.

מזמן לא יצא לי להתאכזב מספר ברמה כל כך קשה.
בעמוד האחרון כשסיימתי את המשפט שחתם את המבוכה, בהיתי בחלל והתנשפתי באכזבה. כל כך הרבה ציפיות בשביל ממוצעות.
שום סיפור, שום דמות, שום רגש.

מוזר מה שזמן עושה לאנשים.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•KURTIE
דירוג
3.0
לפני 15 שנים

“נו, אז קראתי. פעם ראשונה שאני קוראת את קרת, וזה היה אתגר לא קטן (משחק מילים מגוחך, כמו הסופים הלא פ”