ביקורת ספרותית על פתאום דפיקה בדלת - קובץ סיפורים מאת אתגר קרת
ספר טוב

---

זה הספר הראשון של אתגר קרת שאני קורא. קודם קראתי סיפור פה-סיפור שם, בצורה מפוזרת מכל מיני ספרים שלו.
קרת לא כותב בשפה גבוהה, מה שלדעתי רק מגדיל את יכולתו לספר סיפור טוב. בסיפור, בניגוד לספר (שמעתי שיש שפה פשוטה בכוונה ב'שום גמדים לא יבואו') אני לא מצפה לפגוש משפטים שנבנו בקפידה עם משחקי מילים מתוחכמים, או אמצעים אמנותיים בכל פינה כמו שלמדנו עליהם בתיכון. אני מצפה שהסיפור יעניין כי הוא במילא פה רק לכמה דקות. קרת נותן לי את התחושה שאנחנו יושבים בבר על בירות והוא מספר לי את הסיפור כחבר טוב, סיפור אחר כך כאילו זה נהג מונית שדווקא לא משעמם לנסוע איתו ובסיפור הבא כאילו לא פגשתי אותו לפני כן אבל הוא מספר סיפור טוב במחצית של משחק כדורגל שכמה גברים התכנסו לצפות בו, מפצחים גרעינים תוך כדי הקשבה.
הוא לא מקלל או מדבר על מין כי הוא וולגרי. הוא עושה את זה כי הוא מנסה להיות כמה שיותר אמיתי. ככה חברים מדברים זה עם זה. ככה אותו נהג מונית היה מספר את הסיפור. בשבילי זה עובד וזה לא מרגיש מאולץ. זה עושה את הסיפורים אמינים יותר וקרובים יותר (במקרים שהם לא פולשים לתחומים קצת יותר בדיוניים). אין סיפורים שנכתבו בספר ללא סיבה וללא מסר או רעיון, לדעתי. היו סיפורים שהרגשתי שנגמרו לי באמצע ואני מרגיש שלא באמת הבנתי מה הייתה כוונתו, אבל אני בטוח שיכול להיות שאחזור לסיפור פעם אחרת ואבין בדיוק מה שלא הבנתי קודם.
הסיפורים סובבים סה"כ סביב אותם נושאים- פיכחון לגבי החלומות שהיו לנו פעם (אהבה, אבהות, קריירה, עצמאות שבאה עם הגיל), שאיפה ליותר מהחיים לצד הערכה בכל זאת כלפי מה שיש, פחד מבדידות, פחד מהדברים שאנחנו לא מכירים. יחד עם זאת, רוב הזמן הוא לא דיכא אותי. הוא עורר בי הזדהות, הוא נתן לי לגיטימציה, הוא עודד אותי לדאוג לעצמי ולדברים החשובים לי.
לא מזמן הכתה בי אמת מעט מאכזבת (כמו שבגיבורי הסיפורים של קרת הכתה האמת שוב ושוב): בספרים, כמו בשירים, אם אחפש שורה תחתונה ומסר לקחת מכל ספר, לא אמצא גיוון רב. בגדול, הנושאים הם אותם נושאים. השאלה היא רק מהי צורת ההגשה. הרגשתי במהלך הקריאה שלמרות שהמסר שאני לוקח מכמה וכמה סיפורים הוא זהה, ההגשה הייתה מעניינת עבורי וזה מה שחשוב.
אם לסכם סיפורים רבים מתוך הספר במשפט אחד לעצלנים, יהיה זה מתוך שיר של רדיוהד:
I wish it was the sixties, I wish we could be happy, I wish that something would happen.

אבל אני ממליץ לא להסתפק במשפט הזה ולקרוא את הסיפורים.
אהבתי במיוחד את 'ליילנד', 'בוקר בריאות', 'דקירה', 'סימן כחול', 'דג זהב', 'אחרי הסוף', 'שדרוג'.

יצא שדווקא לספר של סיפורים קצרים כתבתי את הביקורת הכי ארוכה שלי עד כה..

» ביקורות נוספות של קראתי-קורא-אקרא (תומר)
» ביקורות נוספות על פתאום דפיקה בדלת - קובץ סיפורים