ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 באוגוסט, 2020
ע"י סוריקטה
ע"י סוריקטה
רחל אומרת שהיא לא ישנה בלילה כי היא פוחדת שלא נצליח לגייס את הכסף. אני אופטימית. למה שלא? אז נכון שהמצב עכשיו קשה ונכון שלא הרבה מבינים את המשמעות של גן ילדים במקום הזה כי אף אחד לא חושב שיש פה אנשים שחיים בתנאים שלא מביישים גם את הודו ונכון שהם פלסטינים וחיים בחמישים מעלות שלהם, אבל למה שלא יתרמו?
ואז אני מגלה שלמרות האופטימיות והכאילו קלילות שאני מנסה להמשיך לשדר, עוד לא כתבתי על הספר הזה למרות שסיימתי אותו כבר מזמן, ולא רק זה, גם לא התחלתי לקרוא כלום, כי למי יש זמן?! כתבתי טיוטות והכנתי סליידים ושמתי את הטקסט שרחל כתבה ואת זה שאני כתבתי וביקשתי מאיילה שתכתוב וגילי תיקנה ומצאתי את עצמי בודקת איך זה יוצא במייל ובפייסבוק ובווטסאפ, אם הלינק חי ואם השורות נחתכות ובעצם יוצא שגם אני לא ממש ישנה, לא כי אני מודאגת, סתם אין לי זמן.
אבל עכשיו, בין שלוש לארבע, התפנו לי כמה דקות, וזה מתאים בדיוק.
אם אני רוצה לשמור על הרוח של מה שקראתי בספר, אסור לי לכתוב שום דבר בומבסטי, אני חייבת לשמור על הגודל, שיהיה קטן, אבל שתצליחו להבין מזה הכל, שיהיה קטן, אולי קצת פיוטי, אבל לא פיוט במילים גבוהות שמרחיקות מעליהן את מה שמרגיש מי שכותב אותן, פיוט כאילו עממי, כמו עץ הקלמנטינות של סימנטוב, רק לא בשפה משובשת אלא בשפה פשוטה ולא מקושטת
ובקצב נעים,
ואני צריכה להצליח בכמה מילים, לא הרבה, להסביר איך ספר כזה, כאילו קליל, מצליח להעביר אלי את כל מה שיש למיגל דליבס להגיד על יחסי המעמדות בכפר הקסטיליאני בימי פרנקו הוא מצליח להראות בלי לומר אף מילה מפורשת,
רק דרך סיפור,
את חוסר הצדק ואת חוסר האונים של אנשים שאין להם כלום, אפילו תקווה לא.
אבל גם שאחרי הכל תמיד יש איזו רוח שאותה אי אפשר לשבור.
ופתאום, הרצון שלהם לשלוח את הילדה הקטנה ללמוד, הרצון שלה לעבור איזה טקס, כזה שרק ילדי עשירים זוכים לעבור, מתחברים לפרוייקט הזה שרחל לא ישנה בגללו. כולה גן ילדים. סתם איזה 30 ילדי רועים מהבקעה שמגיעים לבית ספר בלי שיש להם גן, שסתם לא יודעים לקרוא ולכתוב אחרי ששאר הילדים בכיתה למדו את זה בגן, כולה גן ילדים. ופער שהם יסחבו איתם לכל החיים.
טוב, עברו הכמה דקות ואני חייבת להמשיך כי אוטוטו מתחילים את הקמפיין. אם ממש יעניין אתכם אז אפשר לראות את זה כאן
או כאן
בטח עד הבוקר כבר יהיו עוד שלוש גרסאות. תשנו טוב.
41 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, רחלי.
|
|
רחלי (live)
(לפני 5 שנים)
בהצלחה
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, שין שין.
מבטיחה לעדכן.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, רץ.
|
|
שין שין
(לפני 5 שנים)
כל הכבוד על העשייה. נשמע פרוייקט סופר חשוב.
אני תורמת בשימחה ואשמח להתעדכן.
|
|
רץ
(לפני 5 שנים)
בהצלחה - כמעט ספחנו את הבקעה.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, דידי.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, אַבְרָשׁ אֲמִירִי. התרגשתי.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, Pulp Fiction.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, סקאוט.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, פואנטה.
יש מצב שאשתמש בעצות שלך. בינתיים אני מנסה ככה.
|
|
סוריקטה
(לפני 5 שנים)
תודה רבה, yaelhar.
זה בהחלט מספק.
|
|
דידי
(לפני 5 שנים)
בהצלחה
|
|
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
(לפני 5 שנים)
משמח לדעת שעוד יש אנשים כמוך בעולמנו.
הם אלה שגם נותנים לי עוד סיבה לקום בבוקר.
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 5 שנים)
יוזמה מבורכת.
|
|
סקאוט
(לפני 5 שנים)
בהצלחה!
|
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים)
לתרום זה קל.
מציעה לצמצם את הטקסט ולהגדיל את תמונות הילדים. ככה זה עובד בעולם הציני שלנו. |
|
yaelhar
(לפני 5 שנים)
אין כמו למצוא משהו ממשי, בעל ערך, לעבוד ולהתאמץ בשבילו.
ואין כמו להיות כל כך עסוקה - בדברים בעלי ערך - כדי לשמור על הניצוץ הזה. מקנאה בך. |
41 הקוראים שאהבו את הביקורת