רחל אומרת שהיא לא ישנה בלילה כי היא פוחדת שלא נצליח לגייס את הכסף. אני אופטימית. למה שלא? אז נכון שהמצב עכשיו קשה ונכון שלא הרבה מבינים את המשמעות של גן ילדים במקום הזה כי אף אחד לא חושב שיש פה אנשים שחיים בתנאים שלא מביישים גם את הודו ונכון שהם פלסטינים וחיים בחמישים מעלות שלהם, אבל למה שלא יתרמו?

ואז אני מגלה שלמרות האופטימיות והכאילו קלילות שאני מנסה להמשיך לשדר, עוד לא כתבתי על הספר הזה למר

שימוש באנשים חסרי ישע בהחלט מעורר אמפתיה. אולי זאת ההזדהות עם חסרי היכולת, או רחמים בלתי נשלטים על החלש מאיתנו, אבל מראה אדם חסר ישע או בעל מוגבלות, הרבה פעמים יעורר עיוות פנים רחמני כזה אצל הזולת ה"נורמלי".
הספר בכלל מתעסק בחיי משרתים באחוזה ספרדית, הדינימיקה בין האדונים למשרתים והיחס אליהם, אבל בהתחשב בפתיחה ובסגירה של העלילה, מה שמחזיק את הספר זאת דווקא הדמות המוגבלת של עזריאם, כשהוא מצטייר מ