ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
4.286
57% בנות
3 בנים   4 בנות
גיל ממוצע:47
836 התעניינו בספר

תקציר הספר
במיקרוקוסמוס של אחוזה ספרדית רואים להם האדונים זכות טבעית לשעבד את משרתיהם ולנצלם, והציות ללא סייג מובן מאליו גם למשרתים: פאקו, רגולה אשתו, ובתחתית הסולם עזריאם, אחיה המוגבל של רגולה, שנוצל עד זקנתו באחוזה אחרת, ואז הושלך ככלי אין חפץ בו. במציאות הסגורה והמנותקת הזאת אין למשרתים אלטרנטיבה להתבטלות המוחלטת, עד כדי הסכנה לפגיעה פיזית בעצמם ואי - יכולת להגן על ילדיהם. ההתמרדות מתבטאת רק בשתיקתו הקודרת של בנם, בצרחות המצמררות של בתם פגועת - המוח, ובהתנהגות החריגה ש'מותיר' הפיגור לעזריאס, שהוא בוודאי מדמויות השוטים הבלתי - נשכחות בתולדות הספרות. דליבס כתב: "כל חיי התחפשתי לאחרים... ראיתי כיצד צומחות סביבי נפשות כמו... עזריאס (ודמויות אחרות), שהיו אני בהקשרים אחרים. הם התמלאו חיים על חשבוני... הם איפוא, במידה רבה, הביוגרפיה שלי". מנגד, תיאור נוקב של האדונים ובראשם איוואן, ריאקציונר הנאחז במצב המעוות הקיים ("כולנו, גדולים וקטנים, חייבים לציית להיררכיה") ומצמית בלעג כל ניסיון צנוע של ה"קטנים" להידמות ל"גדולים" : "נכנסו להם כל - מיני רעיונות, הם מצפים שיתייחסו אליהם כמו אל בני - אדם, וזה בלתי - אפשרי". איוואן משתמש במשרתים, עד כדי הטלת מום, לסיפוק תאוותו הגדולה: הציד. ואומנם, מלבד העולם הקתולי, המהדהד בכותרת ובתפיסת החטא והעונש, גם לעולם החי משקל רב ברומן: פאקו, הלהוט לזחול על ארבע ולרחרח אחר קורבנות הציד של אדונו, מדומה לכלב - ציד נאמן. עזריאס מאמץ ציפורים ומתקשר איתן ברוך ובאחווה שאין לו עם בני - אדם. איוואן הוא 'הזכר הדומיננטי', הגוזל את אשתו של מנהל האחוזה, והקללה השגורה בפיו היא 'הומך'. גם לו יוע אובססיה לציפורים, אך בניגוד לעזריאס הזן ומטפח אותן, איוואן שטוף בבולמוס של הרג. יום אחד הוא קוטל קטילה אחת יותר מדי, המנפצת את ההשלמה הכנועה ומחוללת את הסיום המבעית. על אף הגוון הפיאודלי, הסיפור מתרחש במאה העשרים, בשלהי המשטר הפאשיסטי בספרד. העוול אינו מנותק מהקשר פוליטי קונקרטי: האדונים מקורבים למשטר, ואילו אחיהם המנוח של רגולה ועזריאס, "פרנקו שלח אותו לשמיים". לא בכדי נכלל הרומן ב'קטלוג האלמנטרי' של חמישים - ותשע יצירות חשובות שראו אור אחרי מות פרנקו. אבל הספר, הכתוב בשישה משפטים בלבד, פורץ את גבולותיו של רומן מחאה ריאליסטי : השליטה הווירטואוזית בלשון, עיצוב הדמויות המורכב והמעמיק, ובעיקר הנימה המשלבת חומרה וחמלה - כולם מרוממים את היצירה לכדי מעשיית מוסר כלל - אנושית, בעלת עוצמה של טרגדיה קלאסית. ט.נ. מיגל דליבס (1920), מהסיפרים המרכזיים יהנערצים בספיד, היה ימאי, משפטן, עיתונא;, מבקר קולנוע וקריקטוריסט. כתב למעלה משישים רומנים, קובצי סיפורים ומאמרים, ספרי צייד, דיג ומסעות. זכה כמעט ככל פרס ספרותי חשוב בספרד, כולל היוקרתי ביותר, פרס סרוואנטס. יצירתו תורגמה ליותר מעשרים שפות, ותשעה מספריו היו לסרטי קולנוע. 'התמימים הקדושים' עובד לגירסה קולנועית מצליחה של הבמאי מריו שמוס וזכה בפרסים בפסטיבלי הקולנוע של ברלין וקאן.







©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ