ביקורת ספרותית על התמימים הקדושים - הספריה החדשה #2003 [3] מאת מיגל דליבס
ספר בסדר

---

שימוש באנשים חסרי ישע בהחלט מעורר אמפתיה. אולי זאת ההזדהות עם חסרי היכולת, או רחמים בלתי נשלטים על החלש מאיתנו, אבל מראה אדם חסר ישע או בעל מוגבלות, הרבה פעמים יעורר עיוות פנים רחמני כזה אצל הזולת ה"נורמלי".
הספר בכלל מתעסק בחיי משרתים באחוזה ספרדית, הדינימיקה בין האדונים למשרתים והיחס אליהם, אבל בהתחשב בפתיחה ובסגירה של העלילה, מה שמחזיק את הספר זאת דווקא הדמות המוגבלת של עזריאם, כשהוא מצטייר ממבט אנושי רגיל.

הספר מאוד קצר, אז בסיפור חטוף מוצג עזריאם, והמשפחה של אחותו רגולה, בלי כניסה יותר מדי לעומק הדמויות, אבל המטרה מושגת, והם מוצגים בהצלחה, כל הציור של אותה התרבות דאז. היררכיה ומרות מרכיבים את החיים שלהם, שכמעט ונסגרים תחת כובד הציות למעט הבלחות של תקווה אולי בכל זאת לילדים שלהם. אחרי שזה נבנה, הסופר נפנה להכניס חזרה את עזריאם לתמונה, וקורה מה שקורה איתו בסוף האולי קצת צפוי.

אני חושב שיחסית לספר כזה קצר, נבנתה פה דעה ענפה ביותר - משהו על שיעבוד ויחס אבסורדי לבני אנוש, גם אם בעלי מוגבלות כלשהי. קשה לי להגיד מה הסופר רוצה מאחורי המילים או העלילה, אבל את הספר צרכתי כמו שהוא, כסיפור, וככזה הוא בנוי מאוד טוב. לא הרגשתי חוסר או טיוח של דמות ועלילה, והוא היה מאוד בסדר.
לא מאוד התרגשתי, הייתי אומר שמצינו כבר דמויות כעזריאם בספרות בדרך יותר טובה אבל אין בכוחי להשוות אותו לעשהאל של מגד או לההוא מפרויקט רוזי, רק מלציין את המקום הרחמני, ההתנהגות הלא מובנת של עזריאם וההזדהות איתו בסדר גמור, אבל לא מספקת התרגשות שיא כזאת שמנענעת את הלב, אז כקריאה רציפה של עמוד ראשון עד אחרון זה נחמד מאוד, אבל לא מחזיק מעבר לזה.
נחמד, לא רע בכלל, בסדר

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על התמימים הקדושים - הספריה החדשה #2003 [3]