ביקורת ספרותית על זיכרונות מהזונות העצובות שלי - ספריה לעם #538 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

נפש האדם מוצגת בפנינו שברירית וחסרת אונים, כציפור עם כנף שבורה או חתול שמדדה עם רגל פצועה, וקשה שלא להמטיר עליה טיפות של אמפתיה ובעיקר רחמים. אדם בן 90 שלא ידע אהבה מעולם, כל שהכיר היו הזונות והן סיפקו לו את כל צרכיו הפרימיטיבים. בגיל 90 בעודו פורש בפנינו את סיפור חייו הוא מחליט להעניק לעצמו כמתנה ליום הולדתו "ליל אהבה עם נערה בתולה", הוא מרים טלפון אל אישה הבעלים של בית בושת מכובד, שהכיר כשהיה צעיר יותר כשפקד את בית הזונות על בסיס קבוע, ומבקש ממנה שתמצא לו את האחת וכך קרה, הם נפגשו ובאותו הלילה סקס לא היה, הוא נשכב על ידה ונרדם.

גרסיה מציג בפנינו סיפור חיים, עצוב, על עיתונאי זקן שהבין בשלב מאוד מאוחר בחייו, שלב שרבים בכלל לא מגיעים אליו, בגיל 90 שאהבה היא משהו שהוא כן רוצה ועכשיו זה מאוחר מידי, על אדם שכנראה נכווה רבות במהלך חייו בגלל היותו אדם לא מושך במיוחד, אולי הוא הרגיש ריחוק ודחי וכנראה שאהבה לא היתה מילה בלקסיקון של חייו.
כבר בגיל 13 הוא מצא את עצמו מוקף בחברתן של זונות רבות ושם הכל התחיל וכמה מתאים שבגיל 90 בפעם הראשונה בחייו הוא מוצא אהבה, שוב, בבית בושת. אני לא יודע כמה אפשר לקרוא למה שקורה שם אהבה, היא בכל זאת ישנה כל הזמן, אבל אולי עבור אדם זקן בסוף חייו שמעולם לא הכיר תחושות ורגשות שכאלו זה מספיק ואולי הוא באמת בפעם הראשונה בחייו מאושר. הוא קונה לה מתנות, ספרים ומוסיקה, תמונות, הוא מקשט את החדר ומשאיר לה כתובות על הקיר או המראה של האמבטיה ומהר מאוד מבינים שהקשר הזה חשוב לו מאוד, הוא בהחלט מתאהב בה ושם בחדר הקטן, בחברתה של אותה נערה, זקן בין 90 שהמוות כבר ממתין לו במתפן הדלת מוצא אנרגיות חדשות לחיים ואמונה שעוד יחגוג את שנתו המאה ובאחד הימים ימות לא מזקנה כי אם "מאהבה בפרפורי גסיסה מאושרים".

ספר טוב, עצוב עם דובדבן של אופטמיות און טופ.

» ביקורות נוספות של Rasta
» ביקורות נוספות על זיכרונות מהזונות העצובות שלי - ספריה לעם #538