ביקורת ספרותית על זיכרונות מהזונות העצובות שלי - ספריה לעם #538 מאת גבריאל גרסיה מארקס
ספר טוב

---

"אדם זקן - מה יש לו בחייו? הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם. הוא מדשדש אל המטבח ושם המים הפושרים יזכירו לו שבגילו ... שבגילו ..."
כך כתב דוד אבידן ושר דני ליטני, אך לגיבור סיפורינו, יש גם דברים אחרים לחלוטין.

הספר מגולל את סיפורו של עיתונאי קשיש בן 90 שמעולם לא נישא וכפי שהוא מעיד על עצמו, כל חייו שילם עבור יחסי מין עם מאות נשים. ביום הולדתו התשעים הוא מבקש לעצמו נערה בתולה לליל אהבה (לא כל אהבה) אך כשניצבת בפניו הנערה הישנה, עירומה ושותקת – הוא מופתע לגלות שבתשוקה האחרונה שלו מסתתר דווקא געגוע עמוק לאינטימיות, רוך ואהבה. יש כאן לא מעט קטעים המזכירים את "בית היפהפיות הנמות" של יסונרי קוובטה היפני ולא אתפלא אם מארקס אכן הושפע ממנו.

זיכרונות מהזונות העצובות שלי הוא ספר קטן אך מעורר מחשבה. הוא לבטח לא שייך לשיאי היצירה של מארקס אך טומן בתוכו תמצית מעניינת של נושאים שבהם עסק גם בספריו האחרים: בדידות, אהבה בלתי ממומשת והכאב שבהחמצה. זוהי יצירה פרובוקטיבית שמצד אחד גורמת לעיתים אי-נוחות רבה, אך מצד שני נוגעת בעדינות בנימי הנפש. יש כאן התבוננות נוקבת על הזִקנה לא רק כירידה גופנית, אלא גם כשלב שבו נחשפים פחדים שונים וחשבונות עם העבר.

לאורך כל הספר מצטט מארקס אימרות שונות על אהבה של סופרים ספרדיים בני המאות ה-15, ה-16 וה-17 וכן מזכיר יצירות נפלאות של מוסיקה קלאסית מתקופות שונות, דבר שבהחלט מעשיר את הסיפור.

זהו ספר קצר יחסית ולעיתים נדמה היה לי כי מדובר בטיוטה לרומן עשיר יותר. קווי העלילה לא תמיד מתפתחים לעומק (כך לדוגמה קולה של הילדה בת ה-14 כלל אינו נשמע בניגוד לנשים אחרות המוזכרות בספר) ולמרות זאת נהניתי מאוד לקרוא. הכתיבה של מארקס נהדרת והתרגום של טל ניצן גם הוא ראוי לשבחים.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על זיכרונות מהזונות העצובות שלי - ספריה לעם #538