ביקורת ספרותית על רומן למשרתות מאת אילנה ברנשטיין
ספר טוב

---

סיימתי את הספר הזה היום ועדיין הדעה שלי עליו לא לגמרי מגובשת, מצד אחד יש כאן מבנה די בנאלי של שני סיפורים מקבילים בשתי תקופות זמן שונות שאיכשהו מתחברים בצורה כזו או אחרת בסופו של דבר. מצד שני יש כאן שתי נשים גיבורות לא סטנדרטיות, יש כאן כתיבה חדה ושנונה ולא סטנדרטית, בשפת דיבור פשוטה שמצליחה עדיין לתפוס ולהסביר את הדברים היטב וגם לאפיין ולקיים את האווירה מסביב בבהירות בלתי רגילה. אז כנראה שגם הנרטיב הבנאלי מצליח להתרומם כאן עם הגיבורה המספרת שהצליחה לא פעם להעלות בי חיוך ולגרום לי לאמפתיה ולאיחולי "חזקי ואמצי בדרכך הצודקת".
למעשה יש כאן גיבורה אחת ראשית שהיא גם המספרת של שתי העלילות, את העלילה של עצמה ועלילה של סיפור שהיא שומעת מפי אחד, זקן, בטיילת של תל אביב בה היא גרה. לקח לי זמן להתחבר לצורת הביטוי של הדמות הזו והספר התחיל לזרום לי ולעניין ממש רק אחרי איזה רבע ממנו, אבל אחרי שנכנסתי לעניינם הוא היה טוב למדי ובאמת גם שנון ומצחיק. אז השורה התחתונה היא כנראה שגם אם זה לא הספר הכי מבריק שיצא לי לקרוא הוא בהחלט ספר טוב, מעניין, ומסתיים בתחושה נעימה של קתרזיס, שאני חושבת שיעבוד בעיקר על הקהל הנשי.
"שמתי לב שבזמן האחרון אני כבר לא יודעת את מי אני שונאת, שזה הדבר השני הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם. אתם בטח מתים לדעת מה הדבר הראשון, אז אני אגיד לכם מה הדבר הראשון. הדבר הראשון הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם זה שהוא לא יודע למה הוא שונא, זאת אומרת, שאין לו מטרה בשנאה שלו, שזה ממש נורא אם חושבים על זה, וככה, בלי סיבה מיוחדת ובלי מטרה מי יודע מה, שנאתי כל רגע ורגע בחיים שלי, שעברו לפני כמו בתאונת דרכים קטלנית אבל בלי שהייתי צריכה למות בסוף." (עמ' 225-6)

» ביקורות נוספות של בירה
» ביקורות נוספות על רומן למשרתות