ביקורת ספרותית על רומן למשרתות מאת אילנה ברנשטיין
ספר בסדר

---

אתחיל ואמר כי "רומן למשרתות" לא נשמע כשם אטרקטיבי במיוחד לספר. גם לא כל כך ברור לי המושג הזה. אולי הכוונה לרומן שנכתב על ידי אשה ומיועד בעקר לנשים, אך אני כופר בתיזה הזו שיש נושאים ספרותיים המיועדים לנשים בלבד לעומת כאלו שנועדו לגברים.

אם כך נשאלת השאלה מדוע בחרתי לקרוא דווקא את הספר הזה? האמת היא שלמרות שעברנו דירה לפי קרוב לשנה, סיימתי רק לפני כמה שבועות לסדר את ארגזי הספרים ואז נתקלתי בספר הזה. לפני שנים ארוכות קראתי את "שארה, כסותה ועונתה" של אילנה ברנשטיין ולמרות שהיום אני כבר לא ממש זוכר על מה הוא, זכור לי שאהבתי אותו. סיבה נוספת שגרמה לי לקחת את הספר הזה והיא אולי נשמעת קצת מגוחכת אם כי זו האמת, הוא ציור דיוקנה של הציירת פרידה קאלו על כריכת הספר. עתה לאחר סיום הספר אני תוהה מה הקשר של הציור לספר, אולי סיפור נישואיה הלא ממש מוצלחים לצייר דייגו ריברה.

נישואין לא ממש מוצלחים עומדים גם במרכז הספר הזה. גיבורת הסיפור, סלינה, מספרת לנו על חיי הנישואין שלה כאשר במקביל היא מספרת לנו את קורותיה של שרה, סיפור אותו שמעה מאיש זקן שפגשה.

סלינה מסתכלת על העולם במבט ציני, דבר ההופך את הסיפור למענין ובמהלך סיפורה היא מביעה את דעתה בסוגיות שונות המעסיקות את החברה שלנו שנים ארוכות וכנראה גם ימשיכו להעסיק: יחסי דתיים חילוניים, אשכנזים ספרדים, כמובן יחסי גברים ונשים ומה לא? קל מאוד להזדהות עם סלינה בהרבה מחוויותיה ומהתובנות שהיא מגיעה אליהן. היא אינה אישה אינטליגנטית במיוחד אך התברכה בהרבה מאוד חכמת חיים. לעומת זאת לסיפורה של שרה היוצאת לחפש את משפחת בעלה שהלך לעולמו, לא ממש התחברתי. אומר רק כי שרה וסלינה הן טיפוסים הפוכים. בעוד שרה מחפשת את משפחת בעלה, סלינה עוזבת את בעלה כדי למצוא את עצמה.

אילנה ברנשטיין כותבת יפה. זהו ספר קליל אשר בסיומו אינו משאיר יותר מדי משקעים אך גם כאלו צריך לקרוא מפעם לפעם.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על רומן למשרתות