סופר בורא עולם.
הוא יוצר דמויות, טווה סביבה, מותח חוטים מקשרים.
אם מדובר בפנטזיה הוא קובע חוקים, מנסח כללים, בוזק אבקת קסמים במקומות הנכונים.
קורא מקים את העולם לתחייה.
הוא מדמיין את הדמויות ואת סביבתן, בדרך כלל בצלמו ובדמות סביבתו, הוא עוקב אחר החוטים המקשרים ומתיר את הסבכים שבהם.
הוא מחפש פרצות בחוקים, היגיון בכללים, מעמיד את עצמו בנעלי הדמויות ותוהה מה היה עושה במקומן.
אם אבקת הקסמים פועלת את פעולתה - הוא נשאב אל הסיפור ושואב קצת ממנו בחזרה אל עולם המציאות.
אם הייתם יכולים להיכנס אל תוך עולם של ספר שאתם אוהבים, אם הייתם יכולים לפגוש גיבור ספרותי שאתם אוהבים מה הייתם עושים?
בכמה מהעולמות הספרותיים החביבים עליכם לא הייתם מוכנים בשום פנים ואופן לבקר?
(לא מעט, אני מניחה).
אביה של מגי, גיבורת הספר מסוגל להקים לתחייה ספרים שהוא קורא.
כמו כל קורא טוב, חוץ מזה שאצלו חלקים מהספרים באמת קמים לתחייה ועובירם לעולם שלנו, ואילו חלקים מהעולם שלנו עלולים לעבור לעולם הספר.
כך קרה שדמויות מרושעות מהספר האחרון שהקריא עברו לעולם שלנו, ואשתו, אמה של מגי - נבלעה בתוך עולם הספר.
מעבר למעשיית פנטזיה ומתח חביבה, הספר מעורר מחשבות על הקשר המשולש שבין הסופר-קורא-סיפור והמרחב שביניהם.
כי דמויות מרושעות מספרים קמות לתחייה רק בספרי פנטזיה, אבל האם כשסופר בורא דמות מרושעת במיוחד, לא נברא אולי גם רוע אמיתי ומחלחל אל העולם שלנו?
משהו מהספרים שאנחנו קוראים הרי נשאר איתנו, והאופן בו הקוראים תופסים את הספר יכול בסופו של דבר לחזור ולהשפיע על הסופר.
עולם ה-fanfiction של ימינו מנכיח את ההשפעה ההדדית הזו יותר מאי פעם בעבר.
ספר שגם הבן שלי וגם אני נהננו לקרוא, אם כי לאו דווקא מאותן הסיבות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
